עוד בהתאם להסכם, ככל שלא ישולמו דמי התיווך במועדם, יצורפו להם הפרישי הצמדה וריבית חודשית בשיעור 4% (סע' 9 להסכם התיווך), דרישה עליה לא עמד התובע, בהגינותו הרבה, בסיכומיו (למרות שצוינה בסע' 31 לכתב התביעה).
10.1 סע' 9 לחוק המתווכים קובע דרישה להזמנת שירותי תיווך בכתב, תוך שנקבע כי ללא הסכם כתוב – לא זכאי המתווך לקבלת שכרו.
10.2 אם התובע, כמו כל מתווך סביר אחר, היה קודם מראה את הדירה לנתבע – מי יבטיח לו שלאחר שהנתבע ראה את הדירה ויודע היכן היא נימצאת בדיוק - הוא גם יסכים לחתום על הסכם המחייב אותו בתשלום דמי תיווך?
10.3 ללא חתימה על הסכם בכתב לפני הכניסה לדירה, אין למתווך כל דרך להבטיח את שכרו, ולמנוע מצב בו רוכש פוטנציאלי יראה דירה שמוצאת חן בעיניו, לא יחתום למתווך על כל התחייבות – ולאחר מכן יפעל, כפי שניסה הנתבע כאן לפעול, ויתקשר ישירות עם בעלי הדירה, תוך היתחמקות מתשלום דמי תיווך.
...
במהלך חודש אוגוסט 2020 הציג התובע לנתבע מספר דירות פוטנציאליות, אך בסופו של דבר הנתבע לא רכש אף אחת מדירות אלה; בטרם הוצגו הדירות לנתבע בידי התובע – חתם הנתבע על הסכמי תיווך (נספחים ב4, ב6 ו-ב9 לתצהיר התובע), וזאת כתנאי לכניסה לאותן דירות (עדות הנתבע בעמ' 13 ש' 8-9, ש' 28, ש' 32-33, עמ' 14 ש' 2, ש' 15-17).
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בראיות שהוגשו, שמעתי את העדים וקראתי את סיכומי הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה תוך חיוב הנתבע בהוצאותיו של התובע בגין ניהול ההליך.
כל פעולותיו של הנתבע נעשו מרצונו למצוא דירה לרכישה, וטענותיו בהקשר זה נדחות.
טענותיו של הנתבע, כי התובע ניסה לסכל כביכול את הסכם הרכישה לא הוכחה כלל, אף הוכח לפניי שמהלך הדברים היה הפוך לחלוטין: התובע היה הגורם היעיל לקידומו של הסכם הרכישה שאמנם נחתם בסופו של דבר בין הנתבע ואשתו לבעלי הדירה.
13.2 למען הסר ספק אדגיש, כי אני סבורה שלא נפל כל דופי בתובע או בהתנהלותו בנסיבות שלפניי, אף עדותו הייתה ישירה, כנה ואמינה, דבר אשר לצערי לא אוכל לומר ביחס לעדות הנתבע.
