הנתבע היתעניין ברכישת דירת פנטהאוז בפרויקט שניבנה ברחוב אבשלום חביב 5, בתל אביב (להלן: "הבניין") על ידי הקבלן שמשון זליג ושות' (להלן: "הקבלן או היזם ").
משכך על הנתבע לשלם את דמי התיווך על פי ההסכם, בסכום של 219,960 ש"ח, בצרוף ריבית בשיעור של 5%, בסכום המוערך נכון למועד הגשת התביעה בסך של 27,163.48 ₪.
לאור כך, הנתבע ידע כי קיימת דירה המצויה בקומה 13, אשר טרם נמכרה ועודנה מצויה בבעלות מי מבעלי הקרקע.
בנסיבות אלה, ככל שהבעלים היה מוכר את זכויותיו במקרקעין בטרם ניתן טופס האיכלוס, היה מחויב במס שבח בשיעור גבוה, וזו לא הייתה נחשבת כמכירת "דירת מגורים".
עוד הבהיר הבעלים כי גם אם היה מסכים למכירה בשלב זה, היה דורש מחיר של 11.2 מיליון ₪, מחיר שכלל לא היה ריאלי אותה עת. עוד נטען כי המחיר של 10 מיליון ₪ שנירשם בהסכם התיווך לא היה על דעת הבעלים.
כפי שצוין בכתב ההגנה (סעיף 19), אם בכלל היה מר שני מוכן למכור את זכויותיו במקרקעין אותה עת, היה זה תמורת סכום של 11.2 מיליון ₪, כך שלפי הבנתי, הנתבע הוא שיספוג את תשלום מס השבח בגין מכירת הזכויות במקרקעין, זאת נוכח העובדה שבניית הדירה טרם הסתיימה.
"... עצם העובדה שמתווך הציג לפני לקוחות נכס, אין פרושו של דבר שכל עיסקה בנוגע לאותו נכס תזכה את המתווך לעולם בדמי תיווך." (פס"ד מוסקוביץ עמ' 125; ע"א 7247/97 יצחקוב נ' מרדכי אביב מפעלי בניה בע"מ (26.11.01)).
...
טענת הנתבע למצג שווא טרם חתימת החוזה והפרת חובת האמון :
משהגעתי למסקנה שהתובע לא היווה את הגורם היעיל בעסקה שנכרתה בין הנתבע לבעלי הדירה, הרי שדיון בטענה זו אינו נדרש.
מכלל הראיות שבפני אני סבורה כי התרחשות האירועים הייתה כדלקמן: הנתבע הגיע למשרד המכירות של הקבלן שהיה מצוי באתר הפרויקט, וביקש לקבל פרטים אודות דירת הפנטהאוז, וכן לבקר בה. עובדי הקבלן לא מסרו לנתבע את הפרטים של בעלי הדירה, אלא מסרו לו את מספר הטלפון של התובע.
סוף דבר:
מן הטעמים המפורטים לעיל, הריני לדחות את התביעה שהגיש התובע.
