לטענת התובע בכתב התביעה, ביום 03/07/22 נפגע בתאונה במהלך הליכה (הכוונה היא כמובן ל-03/07/21), בעקבות כך טוען כי הגיש ביום 29/10/21 תביעה לתשלום דמי תאונה.
לא זו אף זו, עיון במסמכים שהוגשו לתיק מלמד כי ייפוי הכוח עליו חתם התובע לבאי כוחו ביחס לתאונה בה עסקינן, נחתם ביום 08/01/22, כך שהגשתה של התביעה רק ביום 07/12/22, כימעט שנה לאחר מכן, ללא כל הסבר, גם כעת לאחר שהוגשה בקשה לדחייה על הסף מלמד על איחור שניתן היה להמנע ממנו בעוד לא הוגשה כל טענה או מיסמך שיכול להצדיק אותו.
...
התובע טוען בתביעתו כי הנתבע שגה בהחלטתו עת קבע כי התובע לא היה מרותק לביתו "שכן לטופס התביעה צורפו מלוא אישורי המחלה אשר מעידים ומוכיחים את ההפך..".
לטענת הנתבע דין התביעה להידחות על הסף מחמת איחור בהגשתה, בשים לב כי החלטת המוסד ניתנה ביום 08/11/21, בעוד התביעה לבית הדין הוגשה ביום 07/12/22, היינו בחלוף למעלה מ-12 החודשים הקבועים בתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) תש"ל-1969.
עולה מכלל האמור לעיל, כי דין התביעה להידחות מכל אחד מהנימוקים בפני עצמו, בוודאי כולם ביחד.
סוף דבר:
מכל אחד מן הטעמים המפורטים לעיל ומכולם גם יחד, התביעה נדחית.
על כן, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבע בגין הליך זה הוצאות לדוגמה בסך של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.
