היו מקרים שהמכשיר הופעל מבלי שניתנה התראה לציבור היושב בחדר ההמתנה;
הנתבע לא דאג לרישיון מתאים למרכז רפואי ולאמצעי כיבוי אש.
לטענת התובע, מעשי הנתבע מהוים הפרה של הסכם השכירות, מצג שוא רשלני, הפרת חובת תום הלב בקיום ההסכם ובמו"מ לקראת ההסכם, עוולות של מיטרד ליחיד הגורמות לתובע לנזק ממון, תקיפה ופגיעה באוטונומיה בכל הנוגע להפעלת מכשיר הרנטגן או סילוק המצויים החדר ההמתנה, עוולה של הפרת חובה חקוקה ובין היתר, החובות המחייבות את הנתבע להמנע מלהטריד את התובע וצוות עובדיו, וגרם הפרת חוזה בכל הנוגע לפיטורי המזכירה ורשלנות.
הנתבע מבסס את טענותיו על סעיף 24 להסכם החתום לפיו "בתום תקופת השכירות או במקרה שהמשכיר יהיה זכאי לפינוי מיידי של השוכר....אם השוכר לא יפנה את המושכר במועד המוסכם, יהיה עליו לשלם למשכיר פיצוי מוסכם ומוערך מראש מבלי צורך בהוכחה ו/או הערכת נזקים בסך השווה בשקלים ל-200 (מאתיים ₪) עבור כל יום פגור בפנוי המושכר, וזאת מבלי לפגוע או לגרוע מזכויותיו של המשכיר לכל סעד אחר עפ"י חוזה זה ועפ"י כל דין." כפי שקבעתי לעיל, תקופת השכירות שהוסכמה בין הצדדים הנה עד ליום 01.11.2019, בעוד התובע פינה את המושכר כבר ביום 08.06.2017.
באשר לתביעת התובע לפצוי בגין עוגמת נפש כאן אני סבורה כי יש מקום לפסוק כן. התובע צירף תמונה בה מופיע דף עם הכיתוב "המקום סגור נא לפנות לעו"ד לקבל את הדברים שלכם", לאחר שלא ישלם דמי שכירות במשך שבוע, בנוסף, הנתבע לא הכחיש כי החליף את מנעול דלת חדר המרפאה של התובע בתוך הבניין ומנע מהתובע גישה למכשיר הסקשן והקומפרסור שהונחו מאחורי הבניין ביחד עם מיכשור דומה של רופאים אחרים השוכרים מרפאה במבנה.
...
סוף דבר: על התובע לשלם לנתבע את דמי השכירות מחודש נובמבר 2016 ₪ בסך 32,000 ₪.
לאחר קיזוז הסכומים, אני מורה כי התובע ישלם לנתבע 17,000 ₪.
בנוסף ישלם התובע לנתבע שכ"ט עו"ד, בשים לב להיקף ההליכים שנוהלו (גם אם סכומי התביעות לא היו גבוהים), לכך שתביעתו העיקרית נדחתה, ולפער, בתביעה שכנגד שהגיש בתביעת הנתבע, בין הסכום שנתבע (150,000 ₪) לסכום שנפסק (15,000 ₪), בסך של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ, והוצאות משפט כנגד חשבונית/קבלה.
