תביעה לתשלום דמי שכירות ויתרת כספים בגין שכירות

הנתבע ניסה אמנם לצייר מצב דברים על פיו הוא מוסר בידי אמו את ריווחי המושכר ולפיו אחוז חלוקת הכסף ביניהם משתנה והם מחליטים עליו ביחד, כשלעיתים הוא נותן לה יותר בשביל תרופות ודברים נוספים (עמ' 65 לפרוטוקול הדיון 26/2/2020).

הנתבע מעיד כי הוא פנה לגב' קליינר ואמר לה שהוא אינו צריך לשלם מכיוון שבמושכר לא נערך כל שפוץ ובתגובה הגב' קליינר השיבה לו להיתעלם מיתרת החוב (סעיף 30 לתצהירו, נ/4).

כפי המתואר הנתבעת מבקשת להושיט לה סעד מן הצדק בין היתר לאחר ששילמה דמי מפתח בגין המושכר; בהנתן כי במהלך כל שנות השכירות לא הוגשה כנגדה כל תביעה ולא נטען כי הפרה את חוזה השכירות; כי שילמה את דמי השכירות כסדרם; וכי כיום היא בת 83, חולה והמושכר הוא מקור פרנסתה בנוסף לקיצבת ביטוח לאומי.

...

סוף דבר הנתבעת הפרה את חוזה השכירות לנוכח השימוש שנעשה בו גם למגורים וזאת בניגוד למטרת השכירות, כפי שהתגבשה בין הצדדים.

טענת התובעים לפיה חוזה השכירות הופר בשל שינוי מטרת השכירות, עריכת שינויים במושכר ואי תשלום דמי שכירות – נדחות.

הנתבעים ישלמו לתובעים הוצאות משפט בסך כולל של 7,500 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

התביעה לתשלום דמי שכירות הנתבע מבקש לחייב את התובע בתשלום דמי שכירות בגין הנכס החל מחודש ספטמבר 2013 ועד למועד הגשת התביעה שכנגד, בטענה שהתובע הונה את הנתבע ולא העביר לו את מלוא ההכנסות מדמי השכירות של הנכס ועשה בכספים שהתקבלו בגין דמי שכירות ובחשבון הבנק של החברה שהוקמה לצורך רכישת הנכס, כבשלו כשהוא מונע מהנתבע גישה לחשבון הבנק ואינו מדווח על הנעשה בכספים.

חיוב התובע להשיב לנתבע סך של 13,254 $ בגין הוצאות שהופחתו מיתרת הכספים להם היה הנתבע זכאי בגין השכרת הנכס בהעדר אסמכתות, אין בו ללמד שמדובר במי שניתן להציגו כגנב ונוכל בנלאומי המפיל לקוחות בפח ועלול לגנוב את כספם.

...

אינני מקבלת את הטענה.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת בחלקה כך שישולם לו סך של 25,000 ₪, בהתאם לחלוקה המפורטת לעיל.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה כך שהתובע ישלם לנתבע סך של 46,622 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (17.4.2018) ועד לתשלום המלא בפועל.

לתובעת ניתנה הודעה בכתב על מועד עזיבת הנתבע את המושכר - ומדובר בבטול כדין של הסכם השכירות בשל הפרות התובעת המקימות עילה לביטול ההסכם; הנתבעים טוענים עוד שאין לתובעת זכות לידרוש תשלום דמי שכירות ודמי ניהול עליהם וויתרה בתוספת להסכם השכירות וכי הסכמת התובעת בתוספת להפחתת דמי השכירות ולאי גביית דמי ניהול לא הייתה כפופה לכך שהנתבע יעמוד בכל התחייבויותיו על פי הסכם השכירות, אלא כמענה לטענות הנתבע לפני חתימת התוספת וכצופה פני עבר; התובעת לא שילמה את הכספים שהתחייבה לשלם על פי הסכם שכירות המתפרה; התביעה לקבלת כפל דמי השכירות והפיצוי המוסכם מהוה כפל תשלום; והתובעת לא פעלה להקטנת נזקיה.

התביעה לפצוי בגין ארועי הנזילה מיום 8.8.2015 ומיום 5.1.2016 הנתבע מבקש לחייב את התובעת בתשלום ההישתתפות העצמית לחברת הביטוח בגין הנזילה למושכר ביום 8.8.2015 ויתרת נזקיו בארוע זה על פי דו"ח השמאי פלד בנכוי הכספים שקבל מחברת הביטוח וכן בגין נזקיו בארוע מיום 5.1.2016 על פי דו"ח השמאי משגב - בסך כולל של 47,978 ₪.

...

סוף דבר מכל האמור, התביעה בת.א. 50933-03-18 מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 563,740 ₪ בצירוף מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (22.3.2018) ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה בת.א. 41840-09-18 נדחית על כל רכיביה.

הנתבעים ישלמו לתובעת את החלק היחסי של האגרה ששולמה בתביעה בת.א 50933-03-18 כיחס הסכום שפסקתי בתביעה זו לסכום התביעה (46%) וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 40,000 ₪.

ההליכים המשפטיים בין דלקנית לחסון ועסקת המכר בין דלקנית לנתבעת 2: בעקבות אי עמידת דלקנית בהסכם המכר וכן בהסכם השכירות (מלבד קיום החיובים כלפי סרוג'י בהתאם להוראות ההסכם), כנטען על ידי התובעת, הגישה התובעת כנגד דלקנית וחסון, תביעה לביטול הסכם מכר מקרקעין [ת"א (מחוזי חי') 36780-01-15], וכן תביעה כספית בגין דמי שכירות [ת"א (שלום חי') 23833-02-15].

ביום 17.5.23 הגישה התובעת הודעה לתיק שבה אישרה כי אכן חוב דמי השכירות עד 5/20 סולק, וטענה כי יש לבית משפט זה סמכות להכריז על בטלות הסכם השכירות במסגרת הליך זה. עוד הודיעה התובעת כי ככל שעמדתה לא תיתקבל, תפעל להגשת תביעה נוספת עצמאית כספית, בגין יתרת דמי השכירות לרבות לביטול הסכם השכירות.

לא אעסוק בהסכם השכירות ובדמי השכירות המגיעים לתובעת, לאחר שכבר קבעתי כי אלו חורגים מן ההסדר הדיוני, ונתתי אפשרות לתובעת להגיש בקשה לתיקון תביעתה לשם הוספת הסעד בגין דמי השכירות שלטענתה לא שולמו מאז 5/2020 אך התובעת בחרה שלא לתקן את תביעתה פעם נוספת תוך שהיא שומרת לעצמה הזכות להגיש הליך נפרד בענין השכירות.

...

אני סבורה כי תשובתו הספונטנית עת השיב בשלילה לשאלה אם יצליח לקנות דונם בכפר מנדא, תמורת 2 מיליון ₪, והשיב בשלילה, וכן תשובתו כי: "אפשר להגיד שלא לפרוטוקול גם 2 מיליון ₪ וגם 3 מיליון ₪, אין לזה סוף", משקפות מדויק ונכון יותר את שווי השוק של המקרקעין בכפר מנדא.

לאור היחס שקבע המומחה בחוות דעתו, יוערך שווי שוק של קרקע לבניה בכפר אבו אלהיג'א ע"ס 1,662,666 ₪, ולכן הפיצוי לו זכאית התובעת כממוצע יעמוד ע"ס של 1,906,333 ש"ח. לפיכך, הנני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסך של 1,906,333 ₪.

מכח סמכותי לפי סעיף 132 לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 אני מורה על עיקול זכויות הנתבעות במקרקעין הידועים כחלקה 27, גוש 17562 בכפר מנדא וזאת להבטחת חיובי הנתבעות על פי פסק הדין.

זוהי תביעה כספית בה התבקש לחייב את הנתבע לשלם לתובע את יתרת דמי השכירות בגין דירה שהשכיר לנתבע, פיצוי כספי מוסכם בגין איחור בפנוי הדירה וכן פיצוי כספי בגין נזקים שגרם על פי הנטען הנתבע לדירת התובע.

...

ביום 1.9.2020 נחתם בין התובע ובין הנתבע הסכם שכירות לתקופה של 12 חודשים נוספים החל מיום 1.9.2020 ועד ליום 30.8.2021 (להלן: "הסכם השכירות השני" או "ההסכם"), וזאת לאחר שהתובע נעתר לבקשותיו של הנתבע להאריך את תקופת השכירות, ובכפוף לכך שהנתבע יעמוד בההתחייבותו ויפעל לתיקון הליקויים בדירה.

אשר על כן, ומשלא הורם הנטל הנדרש, אני מורה על דחיית התביעה לפיצוי בגין נזקים.

דין טענה זו להידחות בשים לב לכך שאין המדובר באותם ראשי נזק שכן הפיצוי המוסכם התבקש בגין האיחור בפינוי הדירה ולא בגין הנזקים הנטענים (ראו לעניין זה ע"א 628/87, חורי נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פ"ד מו (1) 115, 123 (4.12.1991).

אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, מצאתי לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 7,000 ₪ בצירוף הוצאות שכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ₪ והחזר אגרת בית המשפט בסך 948 ₪.