לטענת התביעה, הנתבעת הפרה את הנספח להסכם בכך שעל אף שהמו"מ לרכישת המושכר לא צלח, היא לא שילמה דמי שימוש במושכר הנוסף בסך של 1,900 דולר לחודש, עבור תקופה של 37 חודשים החל מחודש 4/2008 ועד לחודש 4/2011, כמפורט בחווה"ד הכלכלית של רו"ח אדרי.
כך עולה גם מעדותו של דני (עמ' 131 ש' 6-9) אשר הוסיף וציין כי גם חברת טייר סנטר שרכשו את זכויות השכירות של הנתבעת החל מיום 1/6/2011, "...המשיכו לשלם עד סוף החוזה 7,000 דולר על אותם חלקים בדיוק והמשיכו להשתמש באותם חלקים!".
דני העיד (עמ' 131 ש' 28-31) כי היתנהלות מוסכמת זו עוגנה בכתב רק בשנת 2011, עובר להעברת הזכויות לחברת טייר סנטר ולבקשתם, במסגרת נספח ב' להסכם לפיו בוטלו תנאי הנספח להסכם ובכללם דמי השכירות בגין המושכר הנוסף.
...
משזו מסקנתי, עתירת התביעה לזכות לפיצוי המוסכם בסעיף 13.6 להסכם בגין הפרת הסכם השכירות, נדחית.
לדידו, "במעמד המחאת הזכויות עם טייר סנטר הובהר שכל הערבויות האישיות והנספחים והחוזה עוברים לטייר סנטר... הסכם השכירות על כל תוספותיו, על כל נספחיו, מומחה לטייר סנטר, ואני מבחינתי משוחרר מהערבות שלי, כולל הערבות שלי בוודאי, אחרת הייתי מבקש מסמך אחר".
אני מקבל טענת הנתבעים כי נספח ב' הנ"ל, עליו חתומה חברת סמס, משחרר את הנתבעת מהסכם השכירות על כל נספחיו.
סוף דבר
התביעה נדחית.
