תביעה לתשלום דמי פינוי, שכירות והוצאות בגין שכירת נכס

ביחס לתקופה שמחודש אפריל 2017 ועד למועד פינוי הדירה (אוקטובר 2017), נטען כי לא שולמו דמי שכירות, בהסכמת התובע, כנגד קזוז הוצאות שהוציאו הנתבעים לשפור והשבחה של המושכר.

בנסיבות אלה, ומשלא תמך התובע את טענותיו בראיה כלשהי – הרי שלא עלה בידו להוכיח את תביעתו בעיניין זה. האם הותירו הנתבעים נזקים במושכר? כזכור, בעיניין זה טוען התובע כי לאחר פינוי הדירה על ידי השוכרים – הם הותירו את אחריהם נזקים, והתובע נידרש לשאת בעלות התיקונים, בסך כ- 25,000 ₪.

הנתבעים העריכו את הוצאותיהם בגין השבחת הנכס המושכר – ב- 17,000 ₪, ולטענת הוצאות אלו קוזזו, בהסכמה עם התובע, מדמי השכירות מחודש אפריל 2017 עד מועד הפינוי של המושכר, באוקטובר 2017.

...

עוד אני דוחה את טענות התובע כי לאחר פינוי הדירה – נאלץ לבצע תיקונים ושיפוצים בעלות של 25,000 ₪.

אשר על כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובע בסך של 90,000 ₪.

עוד אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 2,500 ₪, וכן שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך 11,000 ₪.

עוד נטען כי הנתבעת (ואמה) הפרו את הסכם השכירות הפרה יסודית – לא שילמו את דמי השכירות במלואם, אחרו בתשלום דמי השכירות, אחרו בפנוי המושכר, וכן לא שילמו תשלומי ארנונה, מים וחשמל.

התביעה היא לתשלום הסכומים הבאים: דמי שכירות חודש אפריל 2020 (מלא): 6,435 ₪ דמי שכירות חודש יולי 2020 (מחצית): 3,217.5 ₪ דמי שכירות חודש אוגוסט 2020 (הפרשים) 1,170 ₪ דמי שכירות חודש ספטמבר 2020 (הפרשים): 1,265 ₪ דמי שכירות חודש אוקטובר 2020 (מלא): 5,265 ₪ דמי שכירות חודש נובמבר 2020 (מלא): 5,265 ₪ פיצוי בגין איחור בפנוי המושכר (4 ימי איחור): 2,106 ש"ח תשלומי ארנונה (החל מחודש מאי 2020): 2,670 ₪ תשלומי חשמל (החל מחודש מאי 2020): 580 ₪ תשלומי מים לכל תקופת השכירות: 75 ₪ הוצאות בגין פינוי המושכר: 1,000 ₪ פיצוי בגין עגמת נפש: 5,000 ₪ סה"כ: 34,050 ש"ח בכתב ההגנה נטען, כי הנתבעת אינה צד נכון לתביעה, שכן החל מהמחצית השנייה של שנת 2020 – נחתם הסכם שכירות חדש, לו הייתה צד אמה של הנתבעת בלבד.

ביחס לתשלומי הארנונה, החשמל, המים וכן הוצאות פינוי המושכר – לא הובאה על ידי התובעות ראיה המלמדת על גובה החוב לרשויות השונות, ולא הובאה ראיה ביחס להוצאות שהוציאו התובעות לשם פינוי הנכס.

...

בסופו של דבר, אף הנתבעת אינה מתכחשת לכך שלא שולמו דמי השכירות לחודשים אוקטובר ונובמבר 2020, וכי נותרה יתרת חוב גם בגין חודש ספטמבר 2020.

משכך, דין התביעה ביחס לראשי נזק אלו – נדחית.

בנסיבות העניין, אף לא מצאתי לנכון לפצות את התובעות בגין "עגמת נפש". אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעות סך של 24,724 ₪.

בסופה של דרך, הצליח התובע להרים את הנטל ולשכנעני לקבל את תביעתו, בכל הנוגע לגובה דמי השכירות ששולמו לו על ידי הנתבעים, הפגור בתשלומם, האיחור בפנוי הנכס וזכאותו לפצוי בגין כך. יחד עם זאת, דחיתי את טענתו של התובע לפצוי עונשי בגין הפרת החוזה, לפצוי כספי בגין הנזקים במושכר שהותירו אחריהם הנתבעים ולפצוי בגין עוגמת נפש.

התביעה הוגשה בגין ארבעה ראשי נזק ,האחד אי תשלום דמי השכירות המלאים, השני פיצוי מוסכם בגין איחור במסירת החנות ופצוי בגין הפרת חוזה, השלישי הוצאות עבור שפוץ המושכר בגין נזקים שהותירו אחריהם הנתבעים והרביעי עוגמת נפש.

...

לענייננו, לאחר שעיינתי בסרטונים שהגישו הצדדים ושמעתי את הראיות בעניין זה, אני מוכן להניח כי הנתבעים אכן הותירו את הנכס באופן בו היה צורך לבצע בו עבודות לשם השמשתו.

סוף דבר על כן, אני מחייב את הנתבעים ביתרת דמי השכירות שלא שולמו על ידם בסך 10,500 ₪; ובפיצוי התובע בגין אי פינוי הנכס בסך של 42,240 ₪, סה''כ 52,740 ₪.

כן ישלמו הנתבעים לתובע שכר טרחת עו''ד בסך כולל של 8,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 2,650 ₪.

חלק ראשון - פתח דבר כללי מהות פסק הדין ועל הקשר ההדוק בין הנתבע (ערב להסכם השכירות) לבין השוכרת והמושכר עניינו של פסק הדין הוא תביעה לתשלום דמי שכירות בגין נכס הנמצא במרכז מסחרי ביישוב גן שמואל.

לדבריו, מחזורי המכירות של השוכרת פחתו בהקף של מאות אלפי ₪ לשנה בעוד ההוצאות הקבועות נותרו בעינן, בשל כך קרס בית העסק של השוכרת העיקרית.

ביום 31/8/2020 פינתה השוכרת את הנכס בו ישבה, מבלי שפרעה את מלוא חובה.

...

סוף דבר – תוצאת ההליך לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה, גם אם בחלקה ומחייב את הנתבע בתשלום הסך של 170,677 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/2021 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מחייב את הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

התביעה העיקרית, שהועמדה על סך של 168,968 ₪, עוסקת בתשלום דמי שכירות והוצאות נוספות, טענות לנזקים שנגרמו לנכס ועוגמת נפש; והתביעה שכנגד, שהועמדה על סך של 170,000 ₪, עוסקת בעיקרה בטענה לציוד שנשאר במושכר ולא הוחזר, ובפירסום לשון הרע על ידי הפקדת שיק שחזר בשל אי כסוי מספיק.

לטענתו, הנתבע לא הודיע על הפסקת השכירות ולפיכך נכנסה לתוקף האופציה להארכת השכירות לשנת 2021, אך הנתבע לא שילם את דמי השכירות והמשיך להחזיק במושכר עד שנאלץ התובע לפנות בתביעה לבית המשפט.

התובע אדם מבוגר שבהתאם לקביעות שלעיל הסכים לסייע לנתבע אשר נקלע לקושי כלכלי עקב התפרצות הקורונה, ודחה את תשלומי השכירות בהתאם ליכולתו של הנתבע ועד שירווח לו. למרות זאת, לא הסתפק בכך הנתבע והפסיק לשלם בתחילת שנת 2021 תשלומי שכירות ואף הוצאות חשמל, מים וכדומה בגין הנכס, על אף שהמשיך להחזיק במושכר עד סוף חודש אפריל 2021, ופינה אותו רק לאחר שהתובע נאלץ להגיש תביעה לפינוי מושכר.

...

הנתבע ישלם לתובע סך כולל של 97,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

לפיכך, בנוסף לסכום האמור, ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ והוצאות משפט כולל החזר אגרות.