התובעת הגישה לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה ותביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה שאירעה לה, לטענתה, ביום 28.12.2017 עת נפלה בהיותה בדרך לעבודה.
התובעת עובדת בבית ספר בישוב גבעת אבני.
בטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה תארה התובעת את התאונה שאירעה לה כך: "נפילה מהמדרגות למדרכה".
ביום 22.1.2018 החליט הנתבע לדחות את תביעתה של התובעת מן הטעם האמור:
"עפ"י פרטי התביעה והנתונים שבידנו, התאונה בתאריך 28/12/2017 ארעה בטרם התחילה דרכך ממעונך לעבודה, ונמצאת עדיין בתחום ביתך הפרטי.
המערערת שם טענה בין השאר כי בשל האופי המיוחד של המיתחם, כשל בית משותף, לא היתה לה שליטה בלעדית ומלאה על המדרגה עליה היא נפלה וכי היא היתה חשופה לסיכונים לרבות מצד בני משפחתה המתגוררים במיתחם המגורים ועושים שימוש במדריגות באופן יומיומי.
...
למעשה, במסגרת הליך זה התובעת לראשונה טוענת כי במועד התאונה בעודה יורדת במדרגות, סגרה את השער מהשביל המוביל לביתה הפרטי למדרכה וממנו יוצאים המדרגות, וכי סגירת השער הינה הכרחית כיוון שמצויים בשטח ביתה חיות, כך שסגירת השער מונעת מכלבים להיכנס – פרט אשר לטענתה לא נרשם בהודעה לחוקר המל"ל על אף שנמסר לו.
על אף הקושי לקבל את טענותיה של התובעת כעת, בהינתן גרסאותיה הראשוניות עובר לניהול ההליך – שגם ביניהן לא מצאנו התאמה, יש לתת את הדעת לכך שבמכלול הנסיבות כפי שתוארו על ידי התובעת, מתיישבת יותר המסקנה כי הגורם לנפילתה של התובעת היה המדרגה השלישית.
ובאשר לגורם לתאונה – לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בחומר הראיות שהונח לפנינו אנו קובעים כי בהינתן גרסתה של התובעת כפי שנמסרה גם בטרם ניהול ההליך שלפנינו, והראיות כפי שפירטנו לעיל אנו קובעים כך: במועד התאונה יצאה התובעת מביתה כאשר לאחר שחצתה את השביל המוביל מביתה הפרטי לכיוון המדרגות המובילות מביתה הפרטי לכיוון המדרכה, נפלה התובעת עת שדרכה על המדרגה השלישית.
לסיכום
על סמך כל האמור לעיל, אנו קובעים כי מאחר שהוכח כי לתובעת היתה שליטה על סיכוני הדרך בשטח בו היא נפלה ביום התאונה, כלומר – במדרגה השלישית בגרם המדרגות המהווים בגדר "רשות היחיד", אזי בעת שהתובעת נפלה, היא עדיין לא היתה ב"דרך" מביתה לעבודתה, ועל כן - הנפילה האמורה אינה בגדר "תאונת עבודה" לפי הוראת סעיף 80(1) לחוק.
סוף דבר – התביעה נדחית.
