תביעה לתשלום דמי הבטחת הכנסה ומחיקת חוב ישן

לאחר הגשת התביעה הסכים הנתבע להודות כי טעה והתובעת הנה אלמנת המנוח אולם עמד על טענתו לעניין חוב המנוח לנתבע, חוב הסטורי אשר מתייחס לשנים 1987-2004 קודם לתקופה בה החל המנוח לקבל דמי הבטחת הכנסה.

מטרת הסעיף היא למחוק כל חוב ישן והיסטורי אשר הנתבע לא גבה.

סעיף 363(ב) מאפשר מחיקת חוב דמי ביטוח לגבי מבוטח שנפטר ותשלום קצבת שאירים לתובעת אולם , הנתבע לא עשה כן למרות שמדובר במקרה יוצא דופן אשר תחילתו בטעות הנתבע בסווג המנוח כגרוש בהיותו נשוי לתובעת.

שנית, ככל שסבר הנתבע כי אכן הצהרת המנוח כי אינו מנהל משק בית משותף עם אישתו נכונה היא, לא ברור מדוע החל מהמועד בו שולמה למנוח גמלת הבטחת הכנסה, לא הבהיר הנתבע כי קיים חוב דמי ביטוח לשנים 1987-2004 אלא העלה טענתו רק לאחר פניית התובעת, אלמנת המנוח, לתשלום קצבת שאירים.

...

לא שוכנעתי כי הנתבע הפעיל שיקול דעת טרם שלילת בקשת התובעת לקבלת קצבת שאירים אלא פעל באופן נוקשה ודבקני בהתעלם מנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה, כאשר ביוזמתו שינה את מעמדה האישי של התובעת ולא פעל לגביית החוב משך שנים רבות.

לפיכך, התוצאה היא כי הנתבע לא יישם את שיקול הדעת הנתון לו בהתאם למצבה של התובעת ונסיבות העניין.

עם זאת איזון נכון בין מכלול השיקולים אשר הוזכרו לעיל , מוביל למסקנה כי בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה בו לא ניתן לגרוס כי התובעת כשלה בצורה כלשהי בהתנהגותה או תרמה לחוסר יכולת הנתבע לגבות את החוב , ונוכח העלאת טענת החוב שנים רבות לאחר יצירתו, מנוע הנתבע מגביית החוב בשל שיהוי מנהלי ופגמים אשר נפלו בהתנהלותו בנסיבותיו הפרטניות והקונקרטיות של מקרה זה. לאור הטעמים הנזכרים לעיל ונוכח השיהוי המנהלי בו נקט הנתבע, אין לגבות את חוב דמי הביטוח המיוחס למנוח.

המוסד לביטוח לאומי הגיש תביעת חוב על סך 54,245 בגין מזונות שלא שולמו.

ב"כ החייב מדגיש כי אין לחייב פיגורים, וכי בהיותו עצור אין לו הוצאות, יש לו הבטחת הכנסה בסך של 2,400 ₪, כי בהיותו אסיר סביר להניח שלא ימצא עבודה.

חובותיו הן חובות ישנים ואין כל טעם להוציאו מההליך.

בעיניינו, נראה כי החייב אינו משתף פעולה בהליך, מיתנהל בהליך בצורה לא תקינה וחסרת תום לב כפי שהצביע עליה המנהל המיוחד, וכמפורט להלן: החייב לא הצהיר אמת לעניין מקום מגוריו שכן, הוא דיווח במסגרת בקשתו לצוו כנוס כי הוא מתגורר אצל אחיו ברחוב יהודה המכבי 20/4 בנהריה בבית מוגרים בן 6 חדרים ומשתתף על פי יכולתו בכ- 500 ₪ לחודש בהוצאות משק הבית, אולם במסגרת בקשתו לצוו כנוס החייב המציא חוזה שכירות רשום על שמו, וחתום על ידו לאותה כתובת לפיו הוא התחייב לתשלום דמי שכירות חודשיים בסך 2,200 ₪.

החייב אינו מגיש דוחות חודשיים ומסמכים שנתבקשו ממנו, טרם המציא אסמכתות המעידות כי פעל להמצאת ההודעות לנושים על צו הכנוס, לא פעל להחרגת החובות שבדין קדימה, אינו משלום דמי מזונות בנו הקטין בסך 1,500 ₪ בהתאם לפסק הדין מיום 14/08/2016, לא הציג אישור מסירה לגרושתו ולא יידע אותה על זכותה להגיש בקשה לקציבת מזונות, לא המציא אישורי מסירה לזכאיות למזונות כיום ולזכאיות בעבר, לא המציא הבהרות ביחס לחוב המזונות השוטף והתשלום כיום וכן הגשת בקשה לקציבה, מתן הבהרות ביחס לתיק מס הכנסה פעיל, העידר חובות, העידר פעולות עסקיות וזכאות/היעדרה להחזרי מס, ובכך לא ניתן להיתחקות אחר מצבו הכלכלי ומצבת נכסיו.

בשים לב למכלול הנסיבות כמפורט לעיל ולאור עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר בדבר העידר תועלת מהמשך הליך לנושים, ובשים לב לכך שהצעתו של החייב אינה סבירה, אני מורה על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל על כל השלכותיה.

...

לאחר ששמעתי ושקלתי את מכלול טיעוני הצדדים, ועיינתי בדו"ח המנהל המיוחד מיום 30/03/2021, ובתגובת החייב, מצאתי כי דין עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר להתקבל וכי בנסיבות העניין אין מנוס מביטול ההליך.

בשים לב למכלול הנסיבות כמפורט לעיל ולאור עמדת המנהל המיוחד והכנ"ר בדבר העדר תועלת מהמשך הליך לנושים, ובשים לב לכך שהצעתו של החייב אינה סבירה, אני מורה על מחיקת הבקשה לפשיטת רגל על כל השלכותיה.

בהמלצתה ציינה הועדה הסניפית כי יש במצבו הסוציואקנומי הקשה של התובע כדי להצדיק את ביטול "החוב הישן ולהחזיר סך 9,620 ₪ שנוכו מנכות כללית". יצוין כי בכותרת להמלצת הועדה הסניפית צוין כי היא מתייחסת ל"בקשה לביטול חוב מספר 127368 – הבטחת הכנסה" אלא שבפועל, על-פי סכום החוב שצוין במסמך, נראה כי ההמלצה עסקה בכלל החובות של התובע לנתבע באותו שלב, לרבות חוב בגין תשלום ביתר של גמלת נכות כללית.

בהתייחס להווצרות החוב ציינה הועדה הסניפית בהמלצתה כך: "בן 61. בת הזוג בת 51. קיבל גמלת הבטחת הכנסה כיחיד מ- 12/04 לסירוגין כאסיר משוחרר ומחוסר עבודה. נישא ב- 15/12/11 לבת זוג שאינה תושבת (תושבותה הוסדרה ב- 23/8/12). בת הזוג עובדת מ- 20/9/11 בבית אבות. גובה שכר עבודתה שולל זכאות לגימלה. החוב הוא עקב נישואיהם מ- 1/12 עד 7/12. ב- 4/20 הגישו תביעה לגימלת הבטחת הכנסה שנדחתה עקב הכנסותיה של בת הזוג מעבודתה + שווי רכב בבעלותה. יתרת החוב מ- 4/20 – 1,042 ₪. מקבל קצבת נכות 65%. מטופל בשרותי רווחה בנשר בגמילה מסמים. טוען עתה כי בהליכי התרת נישואין מבת הזוג. במהלך השנים הגיע למספר הסדרי חוב. כמו כן הגיש מספר בקשות לבחינת חוב שלא נדונו כיוון שלא צרף מסמכים לגיבוי בקשתו. מצורף פלט יציאותיהם לחו"ל. בבעלות בת הזוג רכב בבעלות. החוב נוצר ב- 3/9/12. במהלך השנים שלם חובות נוספים שנוצרו בגין עידכון הכנסות.

בהחלטתה ציינה הועדה כך: "הועדה סבורה שאין מקום למחוק חוב שנוכה. הועדה מחליטה כי לפנים משורת הדין לבטל 30% מיתרת החוב ולאפשר פריסת חוב נוחה." בהחלטה שנשלחה לתובע ביום 28.12.20 צוין כי הועדה הסתמכה על הנסיבות המפורטות הבאות והן: האחריות להווצרות החוב, משך תשלום הגימלה שלא כדין, פרק הזמן שחלף מיום הווצרות החוב ועד לפעולת הנתבע בנושא, והמצב הכלכלי.

לועדה לבחינת חובות כלל אין סמכות לידון בחובות שנוצרו כתוצאה מאי תשלום דמי ביטוח.

...

" לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, מצאנו שיש מקום להשיב את עניינו לדיון בפני הוועדה לבחינת חובות, וזאת מאחר והחלטתה אינה מנומקת באופן שמאפשר התחקות אחר הלך מחשבתה.

שכפי שנקבע בעניין אבידר (סע' 47.3 לפסה"ד), המבוטח נפגע שלא לצורך מכך שעניינו מובא לפני הוועדה לבחינת חובות לאחר שהחוב כבר נוכה מגמלאות אחרות, וכך "נגרמת פגיעה במבוטח בכך שעניינו מובא לפני הוועדה לבחינת חובות במועד מאוחר יחסית, שכן למעט במקרים חריגים ונדירים הוועדה לא תדון בביטול מלוא החוב או חלק משמעותי ממנו אלא רק בביטול יתרת החוב. זאת, גם במצב שבו אילו עניינו של המבוטח היה מובא לפני הוועדה בזמן אמת, בטרם נוכה החוב בפועל, היה מבוטל חלק גדול יותר מהחוב." סוף דבר – התביעה מתקבלת, באופן שהעניין יוחזר לוועדה לבחינת חובות על מנת שתקיים דיון נוסף בבקשת התובע להפחתת חובו ותיתן החלטה מנומקת בבקשה, בהתייחס בין היתר לנתונים הבאים: המלצת הוועדה הסניפית, נתונים הנוגעים להיווצרות החוב ודרך הטיפול והגביה, מצבו הבריאותי של התובע ומצבו הכלכלי.

אולם, כלל חברי הועדה מצאו לנכון לדחות את הבקשה מן הטעם שמדובר בחוב ישן, על רקע העלמת מידע מהמוסד לגבי סטאטוס זוגיות שהוביל לתשלום הבטחת הכנסה ביתר ושהחוב כבר נפרע מגימלת הבטחת הכנסה ולמעשה כבר לא היה קיים במועד הגשת הבקשה.

התובע הגיש תביעה כנגד החלטה זו של הועדה (במסגרת הליך ב"ל 60910-08-21) וביום 31.10.21 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים להשיב את עניינו לועדה על מנת שתשוב ותבחן אם יש מקום להפחית את חובו לאור נסיבותיו האישיות – "על הועדה יהיה לידון בבקשה בבחינת קיום נסיבות אישיות (כלכליות ו/או רפואיות) מיוחדות כמצדיקות את החזר החוב שכבר קוזז במלואו או בחלקו...". 5.

בבואה של הועדה להחליט אם יש מקום להפחית חוב על הועדה לתת את הדעת לא רק למצבו האישי והכלכלי של המבוטח, אלא גם לעצם העובדה שבסופו של דבר המבוטח קיבל גמלה לא לו. מחיקת חוב למבוטח שקבל גמלה שלא כדין פוגעת בערך השויון בפני החוק ולנשיאת הציבור במחדלו.

...

לא מצאנו שנפל פגם המצדיק התערבות בהחלטת הוועדה.

סוף סוף דבר 16.

התביעה נדחית.

התובעת, עורכת דין במקצועה, טענה בכתב התביעה שפתח הליך זה, כי על המוסד לביטוח לאומי לשלם לה דמי הבטחת הכנסה למשך שישה חודשים "ממועד הגשת התביעה ב- 14.6.22" ובסך כולל 3,600 ₪, וכן למחוק "חוב אבוד בסך 2,800 ש"ח מלימודיה שהתיישן". דיון מוקדם היתקיים ביום 27.2.23 בפני חברתי כב' הרשמת שרון חג'ג'.

במהלכו, הבהירה התובעת כי במרכז תביעתה עומדים הליכי גביה שננקטו כנגדה בגין חוב ישן לביטוח הלאומי, והיא אף הציגה צו עיקול מיום 1.11.22, וטענה כי הוא הוצא בגין בחוב ישן מתקופת לימודיה, שהתיישן ועל כן אין הצדקה לגבות אותו, ודאי לא בצרוף ריביות.

...

דיון והכרעה לאחר לימוד טענות הצדדים וכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, וננמק.

עוד העיד נציג הביטוח הלאומי על המכתבים השוטפים בעניין החוב, שנשלחו לתובעת, לצד מסרונים, וכן הסביר את העיקול שהוטל בסופו של דבר.

סוף דבר התביעה נדחית, וזאת בכפוף לכך שרשמתי בפניי את הצהרת הנתבע, כי ככל שתסדיר התובעת את תשלום קרן החוב, הרי שיימחקו ההצמדות והקנסות שבהן חויבה בשל אותו חוב.