תביעה לתשלום דמי ביטול בגין ביטול עסקת מכר מרחוק

הצדדים וכתבי הטענות התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 6,700 ₪ בטענה כי הנתבעת גבתה ממנו שלא כדין דמי ביטול בגין ביטול עסקת מכר מרחוק.

...

מהנסיבות, כפי שפורטו בכתבי הטענות, לא שוכנעתי כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי לדוגמא, בין היתר לאור העובדה שהתובע הסכים לתנאי לפיו ייגבו דמי ביטול מלאים, למרות שלא היה בכך כדי למנוע ממנו, כאמור, לעמוד על זכותו לפי החוק.

לאור כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע סך של 3,200 ₪, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 400 ₪, וזאת בתוך 30 יום.

לפניי תביעה להשבת כספים שנגבו מהתובע כ"דמי ביטול" בעקבות ביטול התובע עסקת "מכר מרחוק" לרכישת חבילת נופש לחו"ל לתובע ולמשפחתו, חמישה אנשים במספר בין התאריכים 06.04.2015 ועד 11.04.2015.

המחלוקת נוגעת לשאלה מהו המועד הקובע לביטול העסקה ללא דמי ביטול על פי חוק הגנת הצרכן, והאם הודעת התובע על ביטול העסקה ניתנה תוך מועד זה. תמצית טענות התובע התובע טוען כי פנה ביום 06.03.2015 לבליק, בעקבות פירסום באתר מכירות באינטרט אותו היא מפעילה והתעניין ברכישת חבילת נופש ל"זנזיבר" שברפובליקת טנזניה שבמזרח אפריקה, הכוללת טיסות ושהיה במלון Gold Zanzibar Beach Totel and Spa, מלון בדרגת חמישה כוכבים שלטענת התובע היוה חלק בלתי נפרד מחבילת הנופש.

סעיף 14ג(ב) לחוק הגנת הצרכן קובע כי בעסקת מכר מרחוק, על עוסק לספק לצרכן בכתב לא יאוחר ממועד אספקת הנכס או השרות מיסמך הכולל פרטים אלה: (1) הפרטים האמורים בסעיף קטן (א)(1) ו-(2); (2) מחיר הנכס או השרות ותנאי התשלום החלים על העסקה; (3) האופן שבו יכול הצרכן לממש את זכותו לבטל את העסקה, בהתאם להוראות סעיף קטן (ג); (4) שם היצרן וארץ ייצור הנכס; (5) מידע בדבר האחריות לנכס או לשירות; (6) תנאים נוספים החלים על העסקה.

...

לאור כל האמור יש לראות את המועד הקובע למניין ארבע עשר ימי ביטול העסקה על פי סעיף 14ג(ג) לחוק הגנת הצרכן -יום ההזמנה ה- 06.03.2015 ולחלופין את יום 07.03.2015, כך שמתן הודעת הביטול ביום 22.0.2015 חרגה מארבע עשר הימים בהם היה בידי התובע לבטל את העסקה ללא תשלום "דמי ביטול" על פי חוק הגנת הצרכן.

במחלוקת זו, אני מקבלת את מסמך אשת טורס כעדיף, בהיותו מאוחר למסמך נ/1, ומשהתרשמתי מדברי נציגת אשת טורס כי לא ניתן לשנותו.

סוף דבר אשר על כן ולאור כל האמור, התביעה נדחית, כפוף לכך שככל שהנתבעת 1, בלייק תיירות וטכנולוגיה בע"מ, לא השיבה לתובע את עמלתה בגין העסקה, לאור הסכמת הנתבעת 1, תשיב הנתבעת 1 לתובע תוך 30 יום את עמלתה בגין העסקה שבוטלה, בסך של 483$ כשווים בש"ח ביום 06.03.2015 ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד זה ועד לתשלומם בפועל.

ובאשר לנכסים, ככל שמדובר בחבילה שניתן לפרק אותה לרכיביה השונים לצורך הביטול – כך למשל חבילה הכוללת מוצרים מסוגים שונים: טלוויזיה, תנור ומקרר – הואיל וניתן לבטל באופן נפרד כל רכיב מתוך החבילה, יש לשלם דמי ביטול בגין כל רכיב, ואין נפקות לכך שהביטול נעשה באופן נפרד או בצוותא חדא.

נשאלת השאלה: האם עצם העובדה, שמטרת דמי הביטול היא במידה רבה "הרתעת" הצרכן – ובשים לב למטרתו המוצהרת של חוק הגנת הצרכן בכלל, וההוראות העוסקות בעסקת מכר מרחוק בפרט – מובילה בהכרח למסקנה, כי אין העוסק רשאי לגבות דמי ביטול בגין כל כרטיס טיסה בנפרד בתוך הזמנה? סבורני, כי התשובה לשאלה זו אינה בחיוב.

כן הגישה המשיבה מסמכים ממערכת החשבונות שלה, ובהם פירוט עיסקאות שבוטלו – לפני הגשת התביעה ואחריה – שבגינן נגבה דמי ביטול בסך 5% מערך הכרטיס, כאשר היה סכום זה נמוך מ-100 שקלים.

...

מסקנה זו עשויה לכאורה להתחזק מכך שהכתבה מכתירה את המשיבה כ"צדיקה יחידה בסדום" מבין חברות התעופה, וזאת כאשר מצוין בתחילת הכתבה על ידי יועצת משפטית מטעם המועצה לצרכנות, כי "החוק קובע שדמי הביטול הם 100 שקלים או 5% מערך העסקה, הנמוך מביניהם". מקריאת מסר דוא"ל שנשלח מטעם נציגת המשיבה (מוצג 11 בסיכומי המערער), עולה, כי התשובה שניתנה – "על פי חוק הגנת הצרכן עלות הביטול 100 ש"ח לכרטיס ולא לעסקה" – ניתנה בתגובה לשאלה באופן שזו הוצגה; תוכן שאלתו של המבקש היה, האם עליו לשלם דמי ביטול בסך 100 שקלים על כל כרטיס, או על סכום העסקה כולה.

סיכומו של דבר, נראה כי בנסיבות דנן עלה בידי המשיבה להראות שהטעות שנפלה בעניינו של המערער מהוה טעות נקודתית ולא "טעות שיטתית", ולמצער להטיל ספק של ממש בכך.

על כן דומה שאין מקום להיעתר לערעור בהיבט זה. כללם של דברים אשר על כן, אציע לחברי שלא להיעתר לערעור.

מונחת לפניי תביעה להשבת כספים ששולמו לנתבעת בנכוי דמי ביטול עקב ביטול הישתתפות מצד התובעת של קורס המתקיים בבריכה אצל הנתבעת אותו היא מגדירה כקורס "בוטיק", כלשונה, ייחודי (קורס שחייה "ווסט"- קורס לשפור שחיית חתירה) תלוי כמות נרשמים עת לא ניתן להצטרף אליו בכל שלב אלא לאחר השלמת שיעורים משישנה תכנית מובנית לכל מהלך הקורס.

בקליפת האגוז יוער, כי בעיסקה אשר בוצעה בדרך של עסקת מכר מרחוק, יהיה חייב הצרכן לשלם לעוסק גם את החלק היחסי ממחיר העסקה בגין החלק היחסי בקורס שאותו צרך מעבר לדמי ביטול עסקה בסך של 5% מערך העסקה או 100 ₪, לפי הסכום הנמוך מביניהם, כל עוד הביטול בוצע תוך 14 יום מיום עשיית העסקה או מיסמך הגילוי.

ככל שמדובר בפגם או אי התאמה, כי אז לא יחול אותו ניכוי ואף צד לא תובע אחד את השני אלא אם מדובר בעסקת מכר מרחוק והצרכן ממש את זכות הביטול שלו הגם שעשה שימוש במוצר בתוך אותם 14 יום ואז הנטל מועבר לעוסק לתבוע ככל שהמוצר חווה הרעה משמעותית ואל מול זאת צרכן יכול לתבוע עת טוען כי לא עשה כל שימוש במוצר והעוסק טוען שפתח אריזתו ועשה שימוש משפתיחת האריזה כשלעצמה לפי התקנות הייעודיות אין בה כדי להכריע אלא אך בגדר ראיה לשימוש במוצר שעל הצרכן הנטל להוכיח אחרת.

...

בל נשכח, כי חיוב עוסק לבטל תוך 14 יום לצרכן באופן אוטומטי לפי בקשה ואם מדובר לאחר 14 יום הוא מחויב לבטל ולהשיב את מלוא התמורה מקום בו לא יוכיח נזקים או שיוכיח נזקים ועל כן הצרכן יזכה להחזר חלקי, גם אם יבטל יום לפני קורס או גם אחרי תחילת קורס – אינה יכולה לעמוד ותוביל לפגיעה גם בצרכן ולו באמצעות עליית מחירים שתגולגל בסופו של דבר על הצרכן.

בעניין קידום בע"מ, בית המשפט שרטט את עובדות המקרה וביחס אליהן מיקד את השאלה המשפטית – "אדם נרשם ללימודים בתחום בו הוא מבקש להרחיב את השכלתו ולהעשיר את ידיעותיו. תמורת לימודיו נגבה ממנו שכר לימוד כולל, המוסכם בינו לבין העוסק. זמן מה לאחר תחילת הלימודים מגיע האדם למסקנה כי אין הוא מעוניין להמשיכם. בעקבות זאת הוא מודיע לעוסק עמו התקשר על הפסקת לימודיו ומבקש השבה של חלק מהסכומים ששילם מראש, באופן יחסי לתקופת הלימודים אותה אין ברצונו לממש. העוסק מסרב בטענה שעל פי הדין ולפי תנאי החוזה, אין ללקוח זכות לבטל את ההתקשרות לאחר שהחל את לימודיו– האם ללקוח ישנה תרופה נגד העוסק במקרה שכזה? האם עומדת ללקוח "זכות חרטה" לאחר תחילת הלימודים? האם עומדת ללקוח "זכות השתחררות" מתכנית לימודים לאחר שהשלים חלק ממנה? בית המשפט המחוזי הבחין בין שני מצבים בהם מבקש הלקוח לבטל את ההתקשרות.

יצוין, כי המבקשת שם העלתה טענות נוספות כנגד המסקנה שישנה סבירות לקביעת התניה כמקפחת.

הסכמי השרות נכרתים, במרבית המקרים להוציא בודדים, בעסקת מכר מרחוק כהגדרתה בחוק הגנת הצרכן והם נכרתים לתקופה ממושכת.

בנסיבות אלה, קובע סעיף 13ג(ב) לחוק הגנת הצרכן כי עוסק העומד להיתקשר עם צרכן בעיסקה מתמשכת, חייב לגלות לו, בעל פה, בטרם ההיתקשרות בעיסקה את הפרטים המנויים בסעיף, וביניהם, זכות הצרכן לביטול העסקה, בעיסקה קצובה – משך העסקה ומועד סיומה, ופירוט תשלומים שעל הצרכן לשלם בשל הביטול ככל שישנם ודרך חישוב התשלומים כנטען.

הקבוצה שהתבקש לייצג פוצלה בבקשת האישור לחמש תת קבוצות, וכללה בתמצית: לקוחות של המשיבה שהתקשרו עימה בהסכמי שירות מרחוק ולא הומצאו להם הסכמי השרות לפני תחילת מתן השרות ולאחר ביטול הסכמי השרות נגבו מהם דמי ביטול; לקוחות שביטלו את הסכמי שירות וחוייבו בדמי ביטול תוך הפנייה למחירון שלא גולה להם; לקוחות שביטלו את הסכמי השרות במרשתת ונדרשו לשם דמי ביטול; לקוחות שביטלו את הסכמי השרות ונדרשו לשלם דמי ביטול תוך הפנייה למחירון כאשר שיעורם עלה לאורך תקופת הסכם השרות בנסיבות שהוגדרו; לקוחות שהתקשרו עם המשיבה ביותר מהסכם שירות אחד ובהמשך ביטלו את ההסכם ונדרשו לשלם דמי ביטול בגין כל אחד מהסכמי השרות; והכל בהתאם למידע שהיה בידי המבקש במועד הגשת בקשת האישור.

תשובת המשיבה לבקשה לאישור תובענה כייצוגית המשיבה הגישה תשובה לבקשת האישור וטענה, בין היתר, שהיא אינה גובה כלל דמי ביטול וכי לעת ביטול ההיתקשרות בין הצדדים, המשיבה מביאה בחשבון את עלות החלפים שקבל הלקוח והקף השרות שכבר ניתן לו, אל מול התשלומים ששילם עד למועד ביטול הסכם השרות, כך שיכול שהלקוח יזוכה מחמת העובדה ששילם יותר ממה שקבל ולעתים יידרש לשלם תשלום נוסף.

...

לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה על יסוד הוראות אלה כמפורט לעיל ולהלן, מצאתי כי הסדר הפשרה משקף פתרון ראוי והוגן לתובענה.

הצדדים הסכימו על העברת תמורות בלתי מבוטלות מהמשיבה למבקש וב"כ אותן מצאתי לנכון לאשר לאור כל האמור לעיל, אף עלויות אגרת בתי המשפט הן חלק מעלויות ההליך ויישובו בהסדר.

סוף דבר אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין.