תביעה לתשלום דמי אבטלה עקב סירוב מעסיק למלא אישור מעסיק

השופט רועי פוליאק בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי חיפה (השופטת איריס רש ונציגי הציבור מר אלי עשור שעבין וגב' דליה שפירא; סע"ש 33232-03-21) מיום 26.3.2021, לפיה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני אשר יורה למשיבה להמנע משינוי לרעה בתנאי העסקתה, לרבות הוצאתה לחופשה כפויה ללא תשלום, עקב סרובה "להישתתף בנסוי לחיסון כנגד נגיף הקורונה, ולבצע בדיקות פולשניות תכופות". רקע והחלטת בית הדין האיזורי המבקשת היא קופאית באחד מסניפי המשיבה, חברה ציבורית המפעילה רשת קמעונאית לשיווק מזון ולמוצרי צריכה נוספים, בחיפה.

בית הדין האיזורי מחק את בקשת אחת מהמבקשים לסעד זמני עקב אי צירוף תצהיר ותביעת מבקש נוסף נמחקה לבקשתו.

כך גם, בשלב זה ועד לתום חודש יוני 2021, ככל שהמבקשת תצא לחופשה ללא תשלום היא תוכל לקבל דמי אבטלה.

הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחתה איפוא והמבקשת חויבה בתשלום הוצאות משפט למשיבה בסכום של 2,000 ש"ח. בקשת רשות העירעור במוקד בקשת רשות העירעור הארוכה והמפורטת שהגישה המבקשת, עומדת הטענה לפיה אין לפגוע בזכות יסוד באמצעות "רגולציה וולונטרית" של מעסיקים המובילים "לכפיית התחסנות על עובדיהם תוך נקיטת צעדים פוגעניים ומרחיקי לכת כנגד מי שמסרב להישתתף בחיסון הניסיוני, בין אם מסיבות רפואיות ובין אם מסיבות אידאולוגיות". המבקשת טוענת כי לפגיעה בזכויות היסוד המוקנות לה לכבוד, לעיסוק, לשויון ולמניעת אפליה אין כל הסמיכה בחוק והיא בטלה מעיקרא.

עוד נטען בין היתר כי אין להסתמך על ההלכה בעיניין נוני שמקורה בתקופה שקדמה לחוקי היסוד וכי הפררוגטיבה הניהולית של מעסיק אינה מאפשרת לו לפגוע בעובד בצורה לא סבירה ולא מידתית.

אכן, על מעסיק מוטל לערוך ניסיון למציאת פיתרון חלופי לעובד המסרב להתחסן ולהציג בדיקות קורונה שליליות "בהתאם למיגבלות המעסיק ולצרכי העבודה" כלשון ההודעה המשותפת, אך פיתרון כאמור טרם נמצא ובית הדין האיזורי קבע כי הצעת המבקשת למלא תפקיד של קלדנית במחסן מחייבת קיום מגע שוטף עם ספקים ועובדים אחרים, כך שלא נסתרה הטענה כי לא נמצא תפקיד חלופי למשיבה.

...

כמו כן טוענת המבקשת לקיומה של הפליה בין עובדים מחוסנים לבין עובדים לא מחוסנים אשר לגישתה "'דמם הותר' ודינם כמצורע עד אשר לא יוכיחו אחרת". דיון והכרעה לאחר בחינת הבקשה לרשות הערעור, החלטת בית הדין האזורי וחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה לפיה חרף חשיבותן של הטענות שהעלתה המבקשת יש לדחות את בקשת רשות הערעור, אף ללא צורך בקבלת תשובת המשיבה.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית.

מתביעת התובעת לדמי אבטלה (נספח ח' לתצהירה) נראה כי תלושי השכר נדרשו לצורך הגשת תביעה זו (ראו נספח אישור מעסיק על תקופת העסקה אשר צורף לנספח ח' לתצהיר התובעת וממנו עולה כי הנתבעת 1 הנפיקה תלושי שכר גם עבור חודשים מאי ועד יולי 2018).

מעדותה זו של התובעת עולה כי במהלך השיחה הנתבע 2 הציע לה לעבוד פחות בגלל הריונה והיא סירבה להצעה זו. תחת זאת ניסתה התובעת במהלך השיחה לדחוק בנתבע 2 לפטר אותה או למצער להוציא אותה לחופשה ללא תשלום.

רביעית, התובעת העידה כי לצורך כתיבת מכתב זה, היא לא התייעצה עם המוסד לביטוח לאומי כי היא "יודעת טוב מאד מה צריך" (עמ' 9 ש' 1 – 2 לפרוטוקול) ובאותו היום (7.10.2018) היא מילאה וחתמה על תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי (נספח ו' לכתב התביעה).

על כן, התובעת זכאית להפרשות מעסיק בסך 3,218.75 ₪ בתוספת הפרישי הצמדה וריבית חוקית מיום סיום יחסי העבודה (7.10.2018) ועד מלוא התשלום בפועל.

...

דווקא מעדותו של הנתבע 2 ומהסכמתו להיעתר לבקשתה ולהכין המכתב המבוקש, עולה נכונות ורצון לסייע לתובעת ולנהוג בה בתום לב. כמו כן עולה נכונות ורצון מצד הנתבעים, אשר אין חולק כי ערכו לתובעת את חתונתה ולא קיבלו תמורה על כך במועד המוסכם.

משכך, טענות התובעת לאחריות הנתבעים 2 ו-3 נדחות והתביעה נגדם נדחית.

סוף דבר: התביעה נגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית.

בתאריך 27.12.18 הנתבעת מילאה אישור לביטוח לאומי, שהוגש כנספח 1 לכתב התביעה.

באותו יום, בשעות אחה"צ שלחה למר בוטון הודעה: "מה החליט הקבינט הביטחוני", מר ביטון היתקשר והודיע שהם החליטו שלא להחזיר את התובעת לעבודה בכלל ואמר "שזה לא מתאים לנו". התובעת הייתה המומה, שלחה למר בוטון הודעה לפיה היא מופתעת מאוד ובקשה מכתב פיטורים על מנת לקבל דמי אבטלה.

רק כחודשיים לאחר מכן ביקשה להפגש עם נציג הנתבעת, הודיעה כי היא תהיה מוכנה לחזור לעבודה, רק אם תנתן לה תוספת שכר, לאחר בדיקה הנתבעת סירבה להעניק לה תוספת שכר והתובעת הודיעה כי היא לא תחזור לעבודה.

בתגובה השיב מר בוטון: "הילה מה את רוצה? לתבוע אותנו? בבקשה תיהני. אני יודע מה אמרת, את יודעת מה אמרת ועם השקרים שלך את תצטרכי לישון בלילה, לא אני. את הרסת לנו את התוכניות בזה שלא רצית לחזור, התחרטת וניסית לסחוט אותנו עם תוספת של אלפים למשכורת. את צריכה לשאת בתוצאות של הדברים שאת עושה. להמציא עכשיו שרצית לעבוד מהבית? אין דבר כזה אצלנו ואת יודעת את זה". מר בוטון שלח לתובעת את ההודעה ששלחה לו בתאריך 6.12 בשעה 18:51: "ליאב, ואם אני רוצה את התפקיד שלי בשכר שהיה לי זה אפשרי? והוסיף "זה אחרי שסיימת לנסות לסחוט אותי". (דגש ש.ש.) התובעת השיבה: "הגעתי על מנת לדבר על התנאים הסוצאליים שמגיעים לי מזה שנה וחצי ושאותם לצערי לא זכיתי לקבל. במעמד זה אתה הצעת לי תפקיד אחר בחברה במחלקת אחזקה. ובהתאם לתפקיד שהצעת ביקשתי שכר כמו לכל עובד בתפקיד זהה (קרי מישל, מור, אדיר) כמו כן ההיתנהגות הבלתי מוסרית וחוקית שאתה מיתנהג כלפי לא מותירה לה אפשרות אחרת מלבד למצאת (כך במקור) את זכויותי בצורה חוקית. בהצלחה לכם". נוכח כל המפורט לעיל, אין באישור המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר שהוציאה הנתבעת, למוסד לביטוח לאומי בתאריך 27.12.18 (נספח ג' לתצהיר התובע), ובו צוין כי התובעת פוטרה, כדי להוות ראיה לכך שהתובעת אכן פוטרה.

בכתב התביעה עתרה התובעת לתשלום דמי הבראה בסך של 3,400 ₪.

...

סוף דבר התביעות לפיצוי לפי חוק עבודת נשים, פיצוי לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין העדר שימוע, פיצוי בגין העדר מתן הודעה מוקדמת ופיצוי בגין הפסד השתכרות בתקופה המוגנת – נדחות.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים בגין הרכיבים כדלקמן: 3,400 ₪ בגין דמי הבראה.

נוכח הפער המשמעותי בין סכום התביעה, 261,900 ₪ לסכום שנפסק לטובת התובעת, ומכלול האמור לעיל , ולאחר ששקלנו כל צד יישא בהוצאותיו.

עומדת בפנינו טענת התובעת לפיה סיימה את חופשת הלידה, ביקשה לחזור לעבודה או להיות מוצאת לחל"ת ונענתה בסרוב בטענה שאינה עוד עובדת של החברה, אל מול טענת הנתבעת שלפיה התובעת נעלמה יום אחד ולא שבה ולמעשה התפטרה.

הנתבעת דרשה שהתובעת תגיש אישור מרופא וכשהתובעת כתבה שכל המסמכים, לרבות האישורים הרפואיים, נמצאים בביטוח לאומי, כתבה לה טליה בתשובה: "אני לא יכולה למלא בלי אישור של רופא, רו"ח חייב את זה". לשם מה נידרש אישור רופא בתביעת אבטלה? העדה לא נתנה לכך מענה.

מה פיתאום מעסיק חותם לעובד שעובד אצלו, על דמי אבטלה? שאלת בית הדין: מפנה לעמוד 2 לטופס מעל החתימה של החברה ששם מישהו מילא שידוע מה הסיבה לשמירה ושכתוב שלא נמצאה לה עבודה חלופית.

זכויות פנסיוניות בתקופת שמירת הריון וחופשת לידה בסעיף 7א(א) לחוק עבודת נשים נקבעה חובת המעסיק להמשכת תשלומים לפנסיה בתקופת שמירת הריון, מקום שבו העובדת והמעסיק נהגו להפריש כספים לפנסיה לפני היציאה לשמירת הריון.

...

לאחר ששמענו את העדויות, אני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין התנהלותה, הכוללת התעלמות מהתובעת אשר יצאה לשמירת הריון, ילדה וביקשה לחזור מחופשת הלידה.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

הנתבעת תשלם לתובעת: פיצוי אי הפרשה לפנסיה בסך 178 ₪.

הנתבע אישר את תביעת התובעת לדמי אבטלה במכתבו מיום 31.8.2020 ושילם לה דמי אבטלה בחודשים נובמבר-דצמבר 2020.

התובעת פנתה לועדת התביעות של הנתבע ביום 3.1.2021 ולאחר תזכורות מצידה התקבלה תשובה כי "הועדה המליצה לפקיד לבחון בשנית את החלטתו. לאחר בחינת המלצת הועדה, הריני להודיעך כי המלצת הועדה לא התקבלה והחלטת פקיד התביעות על דחיית התביעה מתאריך 8.12.2020 בעינה עומדת". ב-1.4.2021 החלה התובעת לעבוד אצל מעסיק אחר, לגירסתה במשרה חלקית ובשכר נמוך.

טענת הנתבע כי התובעת לא עידכנה את שירות התעסוקה בדבר השהות בחו"ל לא מדויקות, כאשר הנתבע לא היתייחס להתייעצויות של התובעת עם גורמים מטעם המשיב לעניין זכאותה לדמי אבטלה בעת שהותה בחו"ל. לגירסת התובעת, פקידי הנתבע היו מודעים להיותה בחו"ל והיא התייעצה עם הממונה על התייצבותה בשירות התעסוקה לעניין השהות שלה בחו"ל והוא ידע על כך. לתובעת לא הוצעה כל עבודה ואם הייתה מוצעת לה עבודה היא הייתה מסוגלת לעבוד בעבודה זו וזאת מאחר והלימודים היתקיימו מרחוק והיא אף נהגה להגיע לארץ לעיתים ועל כן לא הייתה מניעה להגיע לישראל אם הייתה מוצעת לה עבודה ואולם הנתבע לא הוכיח כי הוצעה לה עבודה או כי היא סירבה לה. התובעת מפנה לפסק דין בל 11412-09-22.

בתקופה הרלוואנטית התובעת שהתה בחו"ל ועל כן, אנו מקבלים את גרסת הנתבע, כי היא לא הייתה מסוגלת ומוכנה לעבודה, ובשל כך לא הייתה זכאית לדמי אבטלה בגין תקופה זו. אין בהתנהלות הנתבע בתקופת הקורונה, היתנהלות שנועדה לתת את השרות הטוב ביותר בתקופה של אי וודאות, כדי לשנות את הוראות החוק וכדי לשנות את מהות החוק שמי שאינו מוכן ומסוגל להתייצב לעבודה אינו זכאי לדמי אבטלה.

עניין זה נדון בדיון שנקבע ליום 15.3.2023 כאשר התובעת לא הסכימה למלא את השאלונים ובית הדין בסוף הדיון נתן צו לסיכומים.

...

סוף דבר בהתאם למפורט לעיל - תביעתה של התובעת נדחית.

היות ותביעתה של התובעת נדחית, איננו פוסקים צו להוצאות.

עם זאת מצאנו לנכון לציין, כי אנו סבורים שהתנהלות הנתבע בכל המתייחס לפניות התובעת לקה בחסר ויתכן שאם הנתבע היה מתייחס לפניותיה בזמן אמת, התובעת לא הייתה נדרשת להגיש תביעתה זו. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, כ"ד חשוון תשפ"ד, (08 נובמבר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.