תביעה לתשלום דמי אבטלה על פרק זמן שבו היו מתנות

קביעת תאריך קובע נועדה לשם קביעת פרקי זמן לתשלום דמי אבטלה, ואין בכך כדי להשליך על גובה דמי האבטלה, שנקבעים בהתאם לדמי הביטוח שהמבוטח שילם משכרו; לטענת התובעת, מטרתו של המחוקק בתקופת משבר הקורונה היתה לעזור ולהקל על אנשים.

להלן עקרי טענות הנתבע: הנתבע הכחיש את כלל טענות התובעת, והודה כי במכתבו מיום 3.6.2020 הוא הודיע לה על דחיית בקשתה לחישוב הבסיס לדמי אבטלה לפי חודשי עבודתה שקדמו ליציאתה לחל"ת נוספת ביום 15.3.2020, וזאת בשל היותה בשנת אבטלה קיימת; הנתבע טוען כי עוד ביום 5.8.2019, קרי כחצי שנה טרם תחילתו של משבר הקורונה, הגישה התובעת לנתבע תביעה לדמי אבטלה לתאריך קובע של יום ה-1.8.2019, וזאת בשל הוצאתה לחל"ת על ידי מתנ"ס קריית ביאליק לתקופה שמיום 1.8.2019 ועד יום 31.8.2019; זכאותה של התובעת נבדקה בהתאם להוראות פרק ז' לחוק, ממנו עולה כי התובעת צברה תקופת אכשרה בת 12 חודשים, החל מהתאריך הקובע של יום ה-1.8.2019 ועד ליום 31.7.2020; השכר היומי הממוצע של התובעת עמד על סך 183.15 ₪, והוא חושב לפי ההכנסה שהתקבלה בששת החודשים הקלנדריים האחרונים שבעדם שולמו דמי ביטוח אבטלה לפני התאריך הקובע, קרי, נכון לחודשים 2/2019 עד 7/2019 (כולל), וכל זאת – בהתאם להוראות סעיף 170 לחוק; תביעת התובעת אושרה ביום 27.8.2019 בגין חודש 8/2019, ולאחר הפחתת 5 ימי המתנה, לפי הוראות הדין; ביום 1.9.2019 חזרה התובעת לעבוד, והופסק רישומהּ כמחוסרת עבודה; ביום 20.3.2020 שוב נרשמה התובעת בלישכה התעסוקה כמחוסרת עבודה, החל מיום 15.3.2020.

להלן: "עניין גפן"); - סעיף 179ד(ב) לחוק, שהוסף במסגרת תיקון 216, קובע כדלקמן: "מבוטח שזכאי לדמי אבטלה לפי סעיף זה וחלפו 12 חודשים מהתאריך הקובע שנקבע לגביו, ישולמו לו דמי האבטלה לפי סעיף זה, ויראו את התאריך האמור כתאריך הקובע לגבי כל התקופה שבה משולמים לו דמי אבטלה בתקופה הקובעת"; - סעיף 179ג(א) לחוק, שהוסף במסגרת תיקון 216, קובע כדלקמן: "על אף הוראות פרק זה, מבוטח שהופסקה העסקתו בתקופה הקובעת ואינו זכאי לדמי אבטלה לפי פרק זה רק בשל כך שלא השלים תקופת אכשרה בת 12 חודשים כאמור בסעיף 161, אך צבר תקופת אכשרה כאמור באותו סעיף בת שישה חודשים לפחות, יהיה זכאי לדמי אבטלה בעד מספר הימים כלהלן, לפי העניין, לכל היותר..."; - סעיף 179ד(א)(1) לחוק, שהוסף במסגרת תיקון 216, קובע כי מבוטח שזכאי לתשלום דמי אבטלה שלא מכוח התיקון, אף שתקופת התשלום המירבית הקבועה הסתיימה במהלך התקופה הקובעת, יהיה זכאי להמשך תשלום דמי האבטלה עד תום התקופה הקובעת; - סעיף 179ד(ב) לחוק, שהוסף במסגרת תיקון 216, קובע כי מבוטח שזכאי לדמי אבטלה וחלפו 12 חודשים מהתאריך הקובע שנקבע לגביו, יראה אותו תאריך קובע כתאריך הקובע לגבי כל התקופה שבה משולמים לו דמי אבטלה בתקופה הקובעת.

...

אשר לטענתה הנוספת של התובעת, כי לייחוס סכומים שהתקבלו לאחר שהמבוטח כבר שהה בדמי אבטלה, לגבי התקופה שלפני הזכאות לתשלום דמי אבטלה, הרי שגם טענה זו דינה להידחות.

ולבסוף, ואשר לטענה אחרת של התובעת, כי לא ייתכן שמבוטח שמצא עבודה בשכר גבוה יותר, יפגע בגובה דמי האבטלה המשולמים לו, בעוד שיתר האזרחים זוכים להטבות שונות עקב משבר הקורונה, הרי שגם כאן, אנו דוחים את הטענה, בשל הנימוקים הבאים: - ראשית, לתובעת שולמו דמי אבטלה במשך 17 חודשים, בעוד שתקופת הזכאות המקורית שלה היא בת 175 יום.

לסיכום לסיכום – לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

במכתבו מיום 23.5.2019 נדחתה התביעה בנימוק כי למנוח לא שולמה קצבה לפני פטירתו בשל פגור בתשלום דמי ביטוח ולכן אין היא זכאית למענק פטירה מכוחו.

מכאן, שלשון החוק מתנה את קבלת מענק הפטירה בקבלת קצבה להבדיל מזכאות לקיצבה.

בענין רוסו, המדובר בפסק דין של בית האיזורי, שאינו בגדר תקדים מחייב ומכל מקום נסיבותיו העובדתיות שונות לחלוטין מעניינה של התובעת, הן לנוכח סמיכות הזמנים שם בין מועד הזכאות לגימלה לבין מועד הפטירה כמו גם נסיבות הפטירה והן לנוכח העובדה שבעניינינו, למנוח היה חוב דמי ביטוח השולל את הגימלה כפי שיפורט בהרחבה בהמשך פסק הדין.

בשורה ארוכה של פסקי דין עמד בית דין ארצי על הקשר הבל ינתק בין מימוש תכלית חוק הביטוח הלאומי שהנו ביטוח סוצאלי שנועד להבטיח תשלום גמלאות על יסוד הקריטריונים שנקבעו בחוק לבין גביית דמי ביטוח וכפי נפסק: "חוק הביטוח הלאומי הוא החוק הסוצאלי העקרי בתחיקתנו; תכליתו – 'חלוקת הגמלאות לסוגיהן על פי קריטריונים סוצאליים לאותם נזקקים בחברתנו כנכה, הזקן, הילד, המובטל, היולדת, היתום והאלמנה. אותה חלוקה… לא תוכל להעשות ללא גביית כספים מכלל ציבור המבוטחים. הגבייה והחלוקה קשורות קשר בל יינתק זאת בזאת, כצבת בצבת עשויה למילוי תכליתו הסוציאלית של החוק. באין גבייה אין חלוקה, אין חוק ואין תכלית החוק'

אילו הוראת סעיף 366(א) לחוק הייתה חלה רק במצב שבו הזכאות לגימלה היא של האדם החב דמי ביטוח, לא היה צורך בקביעה המפורשת בסעיף 366(ב)(2) כי הוראת סעיף 366(א) אינה חלה על גמלאות מענק מצוות או הכשרה מקצועית, דמי מחיה ואיבחון של השאירים.

בכל הקשור לגימלאות לפי פרק ה' (ביטוח נפגעי עבודה) נקבע בסעיף 366(ב)(3) לחוק כי גמלה לפי פרק זה לא תשלל "כשחובת תשלום דמי ביטוח נפגעי עבודה אינה חלה על המבוטח בעת קרות המקרה המזכה לגימלה". כידוע, עת אדם נהרג או נפטר כתוצאה מפגיעה בעבודה, קמה זכאות לגימלה לתלויים בו – בן/בת זוג, ילדים, ובנסיבות המפורטות בחוק גם בני מישפחה אחרים.

...

המסקנה כי סעיף 366(א) לחוק חל על "הגמלה", ללא הבחנה אם הזכאי לגמלה הוא האדם החב את דמי הביטוח או אחר, נתמכת גם בהוראת סעיף 366(ב) לחוק, הקובעת סייג לתחולת הוראת סעיף 366(א) לחוק על הטבות וגמלאות מסוימות.

הסייג לשלילת גמלת נפגעי עבודה שנקבע בסעיף 366(ב)(3) נגזר מזהות החייב בתשלום דמי ביטוח - המבוטח או גורם אחר, ולא מזהות הזכאי לגמלה – המבוטח החייב בתשלום דמי ביטוח או התלויים בו. סיכומו של דבר: על פי הוראת סעיף 366(א) לחוק שלילת הגמלה אינה מוגבלת לנסיבות שבהן הזכאי לגמלה הוא האדם החב את חוב דמי הביטוח.

על יסוד כל האמור, משעה שלמנוח לא השתלמה קצבת אזרח ותיק וזאת לנוכח שלילתה עקב חוב בדמי ביטוח - אין מנוס מדחיית התביעה למענק פטירה.

התובעת הצהירה שקבלה דמי אבטלה עבור חודש ספטמבר (2018) לאחר שהיא חתמה בלישכת התעסוקה, שכן לדבריה "לא ידעתי מה יהיה איתי מבחינת עבודה". לתצהירה המשלים של התובעת צורף העתק המכתבים שקבלה מהנתבע בעיניין תשלום דמי אבטלה, שלפיהם קיבלה תשלום החל מחודש פברואר 2018 ועד לחודש אוקטובר 2018 (נספח ח לתצהיר המשלים).

(1) בעד פרק זמן של 15 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; (2) בעד פרק זמן של 8 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע.

בסעיף 48 לחוק מוגדר "היום הקובע" כך: "היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה...". סעיף 50 לחוק מתנה את הזכאות לדמי לידה לעובדת עצמאית בכך ש"שילמה דמי ביטוח מהכנסתה" בעד פרק הזמן הנקוב בסעיף.

...

לאחר שבחנו את טענות הצדדים והראיות שהוצגו לפנינו הגענו למסקנה כי דין התביעה להידחות, מאחר שהתובעת לא הייתה מבוטחת כעצמאית לפי החוק לצורך קבלת גמלת שמירת הריון.

התובעת הוסיפה טענה חדשה בסיכומים שלפיה היא מבקשת לרשום אותה כ"עצמאית" ולא כ"עצמאית שלא עונה להגדרה", ואולם אין בידינו לקבל טענה זו. אכן מקובלת עלינו גרסת התובעת שלפיה היא עבדה החל מסוף חודש יולי ועד ליום 25.8.18 כמדריכת כושר במועצת סביון, אז הפסיקה לעבוד כי קיבלה אישור בנוגע לשמירת הריון ביום 26.8.18, כפי שאף העידו העדות מטעמה.

לסיכום דין התביעות לגמלת שמירת הריון ודמי לידה להידחות.

   בסימן זה –            "היום הקובע" - היום שבו הפסיקה המבוטחת לעבוד בהיותה בהריון שנסתיים בלידה שלגביה מוגשת התביעה לדמי לידה; .

   (א)  מבוטחת ששולמו בעדה דמי ביטוח משכרה כעובדת או ששילמה דמי ביטוח מהכנסתה כעובדת עצמאית (בסעיף זה – דמי ביטוח), תהיה זכאית לדמי לידה – (1)   בעד פרק זמן של 15 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 10 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע או בעד 15 חודשים מתוך 22 החודשים שקדמו ליום הקובע; (2)   בעד פרק זמן של 8 שבועות – אם שולמו דמי ביטוח בעד 6 חודשים מתוך 14 החודשים שקדמו ליום הקובע.

(ב)  לענין סעיף קטן (א) יראו תקופה מהמנויות להלן, שקדמה ליום הקובע, כתקופה שבעדה שולמו דמי ביטוח: (1)   תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי פגיעה, דמי לידה, דמי אבטלה, דמי היסתגלות מיוחדים, דמי תאונה, גמלה לשמירת הריון, קצבת נכות לפי פרק ה' בשל נכות שדרגתה 100%, תגמול לפי פרק י"ב או תגמול לפי פרקים י"ג או י"ג1 בשל נכות שדרגתה 100%;  (2)  תקופה שבעדה שולמו לאישה דמי מחלה או תמורת חופשה שנתית באמצעות קופת גמל כמשמעותה בסעיף 180; (3)   שני החודשים הראשונים של חופשה ללא תשלום; (4)   תקופה שבה היתה האישה מבוטחת לפי סעיף 40(ב)(2), ובילבד שיעבדה כעובדת או כעובדת עצמאית לפחות 30 ימים רצופים בתכוף לפני היום הקובע; (5)   תקופה שבה היתה האישה עובדת עצמאית, ומועד תשלום דמי הביטוח בעד אותה תקופה חל לאחר היום הקובע או בחודש שבו ארעה הלידה.

הוראות החוק הקובעות זכאות לדמי לידה כפי שאלו הובאו לעיל ברורות למדי ומתנות זכאות לגימלת לידה בהסדרת תשלום דמי ביטוח לפי היום הקובע.

...

גם בקשתה לחייב הנתבע בצירוף מסמכים דינה להידחות בהינתן עיתוי העלאתה.

התייחסות לטענות נוספות אשר להענקה מן הצדק – המדובר בטענה שנזנחה על ידי התובעת, כבר בתצהירה ובהמשך גם בסיכומיה, ועל כן אין צורך שנידרש לה. התיישנות – הנתבע העלה בכתב הגנתו טענת התיישנות וזאת מהטעם שכתב התביעה בהליך זה הוגש באיחור של שבועיים, אך זנחה טענה זו בסיכומיו, ועל כן אין צורך שנידרש לה. סוף דבר התביעה נדחית.

עם זאת, כנהוג בתביעות בתחום הביטחון הסוציאלי, איננו עושים צו להוצאות אף שהתביעה נדחית.

התובעת ילדה במזל טוב ביום 21.1.21, נעדרה מהעבודה בשל חופשה לידה ושבה לעבודה במעון בחודש 9/21.

מתלושי השכר עולה ששולמו דמי נסיעות למרות שבתקופה הרלוואנטית ובחלוף 4 חודשים ממועד תחילת ההעסקה הנטענת התובעת עברה להתגורר בבית חמותה, שם גם פועל המעון.

דיון והכרעה סעיף 40 (ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן – החוק) קובע כי מבוטחת לדמי לידה היא "עובדת או עובדת עצמאית שמלאו לה 18 שנים והיא מועסקת בישראל, ואם היא ומעבידה הם תושבי ישראל וחוזה העבודה נקשר בישראל, אף אם היא עובדת מחוץ לישראל". בסעיף 49(א) נקבע כי "המוסד ישלם למבוטחת דמי לידה, לפי סימן זה, בעד פרק הזמן שלרגל ההריון או הלידה אין היא עובדת או עוסקת במשלח ידה".   החוק מגדיר בסעיף 1 מיהו "עובד", באופן הבא: "עובד" – לרבות בן מישפחה, אף אם אין בינו לבין קרובו המעסיקו יחסי עבודה, ובילבד שהוא עובד במפעל באופן סדיר ובעבודה שאלולא עשה אותה הוא, היתה נעשית בידי עובד; לענין זה, "בן מישפחה" – אחד ההורים, ילד, נכד, אח או אחות.

[footnoteRef:7] החמות העידה שבמהלך תקופת הסגר הראשון התובעת סייעה ללא תמורה במעון, ובמסגרת זו ביצה את המטלות הבאות: הכנת עבודות לילדים ותיקיות עבודה, רכישת מתנות לידי הגן וחלוקת המתנות לילדים בביתם, הכנת סרטונים ומשלוח הסרטונים להורי הילדים.

[footnoteRef:12] יש להניח שהתובעת היתה העובדת היחידה שלא הוצאה לחל"ת בשל תקופת העבודה הקצרה ומכיוון שממילא לא היתה זכאית לדמי אבטלה.

לאחר ששקלנו את מכלול הנתונים, אנו קובעים שלא עלה בידי התובעת להוכיח שבתקופה שבמחלוקת שבין החודשים 6/20 עד 1/21 היתקיימו בינה לבין לחמותה יחסי עובד ומעסיק החורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית מכאן שדין התביעה להדחות.

...

לאחר ששקלנו את מכלול הנתונים, אנו קובעים שלא עלה בידי התובעת להוכיח שבתקופה שבמחלוקת שבין החודשים 6/20 עד 1/21 התקיימו בינה לבין לחמותה יחסי עובד ומעסיק החורגים מגדר עזרה משפחתית הדדית מכאן שדין התביעה להידחות.