מכאן שבעל שליטה בחברת מעטים אינו זכאי לדמי אבטלה על פי חוק הביטוח הלאומי.
להשלמת התמונה יצוין כי בדברי ההסבר להצעת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004), התשס"ג-2003, נכתב כי:
"... בשנים האחרונות נידרש בית הדין לעבודה לתביעות רבות שבהן עלתה שאלת מעמדו הבטוחי של מי שהוא בעל שליטה בחברה או בעל מניות בה, וקבע להלכה, כי דרקטור ובעל מניות בחברה עשויים להחשב כעובדים שכירים של החברה, בהתמלא תנאים מסוימים. דא עקא, שבנושא זה נותרה אי בהירות רבה, וציבור המבוטחים וכן גם המוסד שבים ונקלעים לצורך לבחון את מערכת היחסים שבין תובע דמי האבטלה לבין החברה, בנסיבות שבהן חדלה החברה להתקיים. זאת בעיקר בחברות שבהן מספר קטן של בעלי שליטה וענין, שאז מערכת היחסים שבין בעל השליטה או בעל הענין ובין החברה דומה יותר לפעילותו של עובד עצמאי. בירור מעמדו של המבוטח רק בדיעבד שעה שהוא בא לממש זכותו לגימלה היא בעייתית, וראוי לפיכך להבהיר מראש מה יהיה מעמדו, הן מבחינת חובת תשלום דמי הביטוח והן מבחינת זכויותיו לגימלאות. מוצע לפיכך לתקן את חוק הביטוח הלאומי, ולקבוע בו במפורש כי בעל מניות בחברת מעטים (חברה בת 5 בעלי מניות לכל היותר) המועסק בחברה, וכן מי שהוא בעל שליטה בחברה כאמור ומועסק בה, לא יוכר כעובד שכיר בחברה, הן לעניין תשלום דמי ביטוח והן לעניין הזכאות לגימלאות. מבוטח כאמור יוכר, לפי העניין, כעובד עצמאי או כמי שאינו עובד ואינו עובד עצמאי".[footnoteRef:2] [2: ה"ח הממשלה 262.
...
טענות הנתבע
יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.
לנוכח האמור ומשלא נסתרו טענות התובע, אשר נתמכו במסמכים שצורפו ומשכלל לא הועלו בסיכומי הנתבע טענות הכופרות בגרסת התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את טענות התובע.
מהטעמים המפורטים לעיל מצאתי לקבוע, על רקע טענות הצדדים, העדויות והראיות שהוצגו, כי הלכה למעשה, לאחר בחינה מהותית של הדברים, בתקופה הרלוונטית לתביעה, ובראי זכאות התובע לדמי אבטלה, ובשים לב לנסיבות המיוחדות של העניין, יש לקבל את טענות התובע לפיהן החברה לא הייתה חברת מעטים.
סוף דבר
התביעה מתקבלת.
