תביעה לתשלום גמול שעות נוספות, עמלות וזכויות סוציאליות

לפנינו תביעה לתשלום הפרישי זכויות סוציאליות ופצוי בגין תלושים פקטביים.

בהעדר פירוט נידרש מצד התובעת כדי לבחון אם העמלות היוו חלק משכרה, העובדה שהתובעת קיבלה שכר בסיס ובמיוחד בהיתחשב בכך שהתובעת לא טענה מפורשות שהעמלות הן חלק משכרה (הדבר עלה רק במסגרת תחשיביה), אנו קובעים שעמלות המכירה של התובעת אינן חלק מתשלום שכרה לצורך תשלום זכויותיה הסוציאליות (אשר לרכיב ההפרשות לפנסיה, ראה דיון נפרד במסגרת פרק הדיון ברכיב זה בהמשך).

כך אף נקבע גם בבר"ע (ארצי) 7386-02-16 "קסטרו מודל" בע"מ - אור שחם (14.5.18): "בתקנה 9 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964 נקבע כי ’היה שכר עבודתו של עובד כולו או מקצתו משתלם בעד ביצוע עבודה מסויימת או בחלק מהפדיון או שהיה עיקר שכר עבודתו לפי כמות התוצרת, יראו כשכרו האחרון ביחס לשכר כאמור את השכר הממוצע של שנים עשר החדשים שקדמו לפיטורים‘. העולה מהאמור הוא שתקנה 9 מתייחסת לשלוש חלופות לאופן תשלום השכר - בעד ביצוע עבודה מסוימת, בחלק מהפדיון או לפי כמות תוצרת, ולא יכולה להיות מחלוקת כי עמלות במתכונת ששולמה לעובד הן שכר המשתלם ’בחלק מהפדיון‘. הגדרת ’השכר הרגיל‘ שבסעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה שונה, והיא מתייחסת ל’תוספות‘ שמשלם המעסיק לעובד. הינה כי כן, הקביעה כי עמלות הן חלק מהשכר לעניין חישוב פצויי פיטורים מעוגנת בהגדרה של ’שכר אחרון‘ על פי תקנות פצויי פיטורים, ולא ניתן להסיק ממנה לעניין הגדרת ’השכר הרגיל‘ על פי סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה, שהיא שונה. במאמר מוסגר נוסיף כי מההגדרה שבתקנה 9 לתקנות פצויי פיטורים עולה כי יש שוני בין שכר לפי ’כמות תוצרת‘ אשר תשלום גמול שעות נוספות בגינו מוסדר בסעיפים 16 ו- 17 לפי חוק שעות עבודה ומנוחה לבין שכר המשתלם כחלק מהפדיון, אשר חוק שעות עבודה ומנוחה לא הסדיר במפורש תשלום גמול שעות נוספות בגינו. האמור לעיל יפה גם לעניין הכללת העמלות ב’שכר הרגיל‘ לצורך חישוב דמי חופשה ופדיון חופשה, שכן הגדרת ’השכר הרגיל‘ בסעיף 10 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 – ’.... כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על ידי המעסיק בעד שעות העבודה הרגילות ...‘ שונה מהגדרת ’השכר הרגיל‘ על פי סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה ורחבה יותר" .

...

איננו סבורים שבנסיבות העניין מוצדק לפסוק פיצוי בגין רכיב זה. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין תלושים פיקטיביים נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם בנוסף הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

הנתבע טען כי התובע ניצל את כל ימי החופשה ואף היה ביתרה שלילית – קיבל תשלום ביתר בגין רכיב זה. לעניין התביעה לגמול שעות נוספות ועבודה בשבת טען הנתבע כי התובע עבד בתפקיד הדורש מידה מיוחדת של אמון אישי, ולכן לא חל עליו חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה), והוא לא זכאי לגמול שעות נוספות או עבודה בשבת.

למעשה אין מחלוקת וכך גם קובע הדין כי יש לסווג את העמלות, 40% מריווחי פעילות תחום גלישת הגלים ששולמו לתובע ומהוות חלק משמעותי מההשתכרות הכוללת שלו, כרכיב שכר המובא בחישוב פצויי הפיטורים מכוח הוראות תקנה 9 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 (להלן – התקנות): "ככל ששכרו של עובד משתלם "כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים.

בהתאם לסעיף 7.5 להסכם: "עבור שעות עבודה נוספות ישולם שכר של כ 2,000 ₪ לחודש בתוספת ההפרשות הסוציאליות המגיעות עפ"י חוק". התובע העיד כי בנגוד למתכונת העבודה שסוכמה בהסכם העבודה (186 שעות עבודה) הוא עבד הרבה מעבר למישרה מלאה.

...

כאמור תביעת התובע ברכיבי קרן השתלמות ופיצויי פיטורים התקבלה, על כן ברי כי דין טענות הקיזוז להידחות.

על כן, בהתחשב בתנאי העסקתו הייחודיים של התובע, אני סבורה כי דין טענת הקיזוז להידחות.

לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

לפנינו תביעה לתשלום זכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו של התובע בשירות הנתבעת וסיומה.

בסמוך למועד תחילת העסקתו נימסר לתובע "טופס תנאי שכר לעובד חדש" מיום 28.12.05, (נספח ב' לכתב התביעה) בו צוין, בין היתר, כי התובע יהא זכאי לשכר בסיס בסך של 7,000 ₪, ולא תשולם לו תוספת כלשהיא בגין עבודה שעות נוספות.

נוסף על כך, טען התובע כי תקנה 9 לתקנות פיצוי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיצויים) התשכ"ד-1964, קובעת כי רכיב עמלות או בונוס קבוע, אף אם שיעורו משתנה, ניכנס בגדר תחשיב זכאות לפצויי פיטורים.

וננמק: תיקון מס' 24 לחוק הגנת השכר, סעיף 26ב(א) קובע כדלקמן: (א) בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רשומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו; .

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים כדלקמן: א. הפרשי שכר בסך של 6,888 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.16 ועד למועד התשלום בפועל.

מאחר שהתביעה התקבלה באופן חלקי, ובשים לב לפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק בסופו של דבר, מצאנו לחייב את הנתבעת בהוצאות התובע ובשכ"ט עו"ד על הצד הנמוך, בסך של 7,000 ₪.

לפי הנטען בבקשה לאישור המוכרנים ברשתות של המשיבה מקבלים שני סוגי עמלות: עמלות אישיות המשולמות באחוזים מתוך המכירות של העובד החל מה"שקל הראשון"; עמלות הנגזרות מעמידה ביעדים אשר נקראות בתלוש השכר "עמלות יעד". עניינה של בקשת אישור התובענה כייצוגית בטענה כי המשיבה לא שילמה זכויות סוציאליות בגין העמלות, למעט תשלום פיצויים.

בהתאם לאמור בבקשה לאישור התובענה כייצוגית הוגדרו חברי הקבוצה ככלל העובדים שהועסקו במשיבה בתפקידי מכירות ואשר לא נכלל בשכרם הקובע לפנסיה, דמי חופשה או פדיון חופשה, דמי מחלה, דמי חגים, גמול שעות נוספות וגמול מנוחה שבועית, תשלום העמלות.

...

בהלכת רייכרט הובהר כאמור כי "שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק". זאת בשל הפער, שעשוי להיות משמעותי, בין הסכום אותו קבע בית המשפט או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום ששולם לחברי הקבוצה בסופו של דבר, וכן על מנת לתמרץ את ב"כ המייצג לפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו.

משכך והואיל ואף היועמ"ש לא עמד על כך כי ימונה בודק, יש כדי להגיע למסקנה כי אין צורך במינוי בודק בנסיבות העניין.

סוף דבר מכל הנימוקים כמפורט לעיל, הסדר הפשרה מאושר בזאת, בכפוף לשינויים המוצעים שפורטו בסעיפים 37, 39, 44, 57 ו-62 לעיל וכן בכפוף לשינויים המוסכמים על הצדדים (כאמור בסעיפים 33 ו-53 לעיל).

התחייבותו זו כוללת את כל התביעות שיש לעובד או עשויות להיות לעובד, לרבות למשכורות, דמי חופשה, פידיון ימי חופשה, דמי הבראה, דמי מחלה, דמי נסיעה, גמול שעות נוספות, פצויי פיטוטרים, הפרשות החברה לקופות ולקרנות השונות, זכויות סוציאליות אחרות כלשהן, בונוס, עמלות, מענקים, החזרי הוצאות, טענות נזיקיות, אופציות, מניות, מימוש אופציות וכן כל תביעות אחרות מכל סוג שהן בגין עבודתו והפסקת עבודתו.

כמו כן, מהמסמכים שצרפה הנתבעת עולה כי לעובדים האחרים שולמו פצויי פיטורים מלאים (טפסי 161 צורפו כנספח 20 לתצהיר הגב' מעין) מכל מקום, שעה שקיימת הסכמה מפורשת לתשלום מלוא הפיצויים, אין כל משמעות לקיומו של נוהג שכזה.

...

מסקנה זו עולה גם מנוסח ההסכם בין הצדדים על פיו נקבע כי: "בהמשך להסכמות שבין העובד והחברה, תבוצע השלמת תשלום פיצויי פיטורים ככל שהדבר יהיה דרוש בהתחשב בסכומים שהיו צבורים לטובת העובד בקופת הפיצויים במועד שיחרור קופת הפיצויים, כאמור להלן" (הדגשות שלי – י.א.ש.).

משדחינו את טענת הנתבעת שלפיה הסכם הפרישה אינו כולל תשלום פיצויי פיטורים מלאים בעבור התקופה הראשונה, לא מצאנו כי בתביעתו זו פעל התובע בניגוד להסכם, ועל כן אין יסוד לתביעה שכנגד להשבת ההטבות שקיבל על פי ההסכם.

משכך, אנו מקבלות את תביעת התובע ומורות כי הנתבעת תשלם לידיו את השלמת פיצויי הפיטורים בסך של 229,619 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.19 ועד לתשלום המלא בפועל.