תביעה לתשלום גמול שעות נוספות, בונוסים ופיצויי אובדן כושר עבודה

לפני בית הדין תביעתה של התובעת להכרה בזכויות המגיעות לה בגין יחסי העבודה שהיו בין הצדדים לאורך שנים ארוכות, לרבות שעות נוספות, פצויי פיטורים, דמי הבראה, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, השלמת הפקדות לתגמולים ולפנסיה, פצויי בגין העידר ביטוח אובדן כושר עבודה, לשון הרע, פיצויים בגין הפרת חוזה, פצויי הלנת שכר ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

האם שכרה האחרון של התובעת כולל גמול גלובלי בגין שעות נוספות .מה היה הקף משרתה ואופן תשלום שכרה של התובעת לפני ואחרי שנת 2003.

הנתבעת צירפה לנספח 1 גם מסמכים המצביעים על תשלומי בונוס עבור אימון במחנה אימונים כדוגמת (מיום 22.7.13) דהיינו הנתבעת שלמה לתובעת בגין "ארועים מיוחדים" כטענתה – סכומים נוספים.

...

הנתבעת תשלם לתובעת בגין הרכיבים המפורטים מטה: שעות נוספות בסך 144,516 ש"ח. בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקה סך 8,000 ₪.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובעת 232,516 ₪.

כמו כן תשלם הנתבעת שכ"ט ב"כ התובעת בסך 20,000 ₪.

לפנינו תביעת התובעת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתה וסיומה (פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, תשלום עבור עמלות, פצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, הפרשות לקרן הישתלמות, פדיון חופשה, גמול בעד עבודה בשעות נוספות ופצוי בגין אי עריכת תלושי שכר כדין ובגין אי מתן אישור העסקה).

המעביד יפריש לביטוח אובדן כושר עבודה בהתאם לתעריף הקבוצתי המקובל בחברת אקספרט.

בנוסף סיכמו הצדדים ש"תבוצע בקרה שוטפת חודשית על עמידה ביעדי מימוש ותגמול בהתאם כבונוס מנהל (על פי החלטת מנהל)"[footnoteRef:13]. [13: נספח ת/6 לתצהיר התובעת.]

...

תביעות התובעת לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, להפרשי הפרשות לפנסיה, להפרשי הפרשות לקרן השתלמות, לפיצוי בגין פגמים בתלושי השכר ובגין אי מתן אישור העסקה – נדחות.

כמו כן, נדחות טענות הנתבעת לזכאותה לקיזוז רכיב המענק ופיצוי בגין הפרת התחייבות מהסכומים שעליה לשלם לתובעת.

הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: עמלות עבור שנת 2012 בסכום של 48,721.63 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9.1.2013 ועד לתשלום בפועל.

לטענת התובעת נוכח פיצול מלאכותי של שכר המנוח אשר עמד על סך של 14,304 ₪ (לשכר בסיס בגובה 7,450 ₪, תשלום גלובלי עבור שעות נוספות בשיעור 3,100 ₪, פרמיה בשיעור 2,000 ₪ ובונוס בשיעור 1,754 ₪), הופרש לקרן הפנסיה של המנוח סכום בחסר, רק בגין שכר הבסיס, וכפועל יוצא, נגרמו לה הפסדים לעניין קצבת השאירים המשולמת לה וכן הפסדים לעניין קצבת הנכות ששולמה למנוח.

בימים א'-ה' עבד המנוח כעשר שעות עבודה ביום ובימי שישי כחמש שעות עבודה ביום, בעוד ערכן וכמותן של השעות הנוספות תואם את הסכום ששולם לו. כך, לטענתן, חישוב השעות הנוספות החודשיות ללא קזוז הפסקה, כפי שהתרחש בפועל, עולה לכדי 1.5 שעות ביום וכן 6 שעות בימי שישי ובסה"כ 9.5 שעות עליהן יש לשלם גמול של 125% ו- 4 שעות עליהן יש לשלם גמול של 150%, בסה"כ גמול של 715 ₪ בשבוע ו- 3,003 ₪ בחודש.

אשר לטענת התובעת בדבר תשלום פיצויים וכן ביצוע הפרשות לפנסיה החל מחודש אוגוסט 2016 על מלוא רכיבי השכר, נציין כי בהקשר זה העידה גב' ארד כי הדבר נעשה על מנת לסייע למנוח ולתובעת (פרוטוקול מיום 11.5.2020, עמ' 14, ש' 7-9) והתרשמנו כי מדובר בהטבות אשר למעסיק קיימת הזכות לתתן, ואין בכך כדי לשנות ממסקנתנו.

עוד לטענת הנתבעות, בחודשים בהן ההפרשות לפנסיה נעשו מסך כולל של 14,304 (9-10/2014) הדבר נעשה מתוך רצון לעזור, ולבקשת התובעת שציינה שזה יסייע בביטוח אובדן כושר עבודה.

...

עוד אין בידינו לקבל את טענת הנתבעות בנוגע לרשימת הענפים בנספח 2 לצו ההרחבה, העוסק באופציית ביטוח בקופת ביטוח או בקרן פנסיה או במשולב ביניהם ואיננו רלוונטי לעניינו.

לאחר שקילת הדברים הגענו לכלל מסקנה שאין בידינו לקבל את טענת הנתבעות דלעיל, אשר הועלתה לראשונה במסגרת סיכומיהן ומהווה הרחבת חזית אסורה, שכן היא לא הועלתה על ידי הנתבעות במהלך ההתדיינות עד להגשת הסיכומים.

סוף דבר לאור האמור, נקבע בזאת כי על הצדדים לערוך חישוב מחדש של הנזק שנגרם לתובעת בהתאם לעקרונות אותם קבענו לעיל.

התובע טען, בין היתר, כי על יחסי הצדדים חל ההסכם הקבוצי ו/או צו ההרחבה בענף התעשייה, מסגרת לביטוח פנסיוני 2006, ו/או "צוי ההרחבה בענפי התעשיה שקדמו לו". כמו-כן, טען כי עבד במשרה מלאה, ואף נידרש לעבוד בשעות נוספות (הגם שלא נתבע גמול שעות נוספות).

התובע הוסיף וטען כי הוסכם בין הצדדים שהן המשכורת החודשית והן העמלות יהוו בסיס לבצוע ההפקדות לביטוח פנסיוני ולקרן הישתלמות, אך הנתבעת הפרה את חובותיה ולא הפקידה בעד מרכיב העמלות האישיות, למעט לצורך ביטוח אובדן כושר עבודה, ואף לא הכלילה את העמלות בשכר הקובע לפצויי פיטורים, בדמי החופשה ובדמי החגים.

על רקע זה, עלינו לברר שתי שאלות עיקריות: האם רכיב הפרמיה (בונוס) ששולם לתובע הוא, על פי מהותו, שכר יסוד? האם הצדדים הסכימו, במסגרת הסכם העבודה, כי על הנתבעת לנהוג בפרמיה כשכר בכלל, או למצער בהקשרים מסוימים? הטענה לפיקציה: האם רכיב הפרמיה ששולם לתובע הוא, על פי מהותו, שכר יסוד? התובע טען כי יש לראות בפרמיות חלק משכר יסוד, מאחר שאינן עונות על מבחן התנאי שנקבע בפסיקה.

אשר לגובה הסכומים שנתבעו – התובע טען כי בהתאם להסכם העבודה שעורי ההפקדות לביטוח פנסיוני הם: תגמולי מעסיק – 5%, שיעור שעודכן במהלך שנת 2016 ל-5.6%; ושיעור ההפקדה לקרן הישתלמות – "7.5% חלק מעסיק". מכאן, עתר לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצויים בגובה ההפקדות, אשר לטענתו החסירה ממנו הנתבעת בזיקה לפרמיות.

...

אחרית דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שאנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 20,976 ₪ - בגין פיצוי בעד הפקדות בחסר לביטוח פנסיוני (תגמולי מעסיק).

יתר התביעות – נדחות.

בנסיבות העניין, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,200 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪.

בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע, בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975.

לכן, התובע מבקש להעמיד את הפצוי בגין אובדן כושר עבודה על סך של 750,000 ₪, כאשר ריבית ההוון עומדת על סך של 2%, כפי שאתייחס בהמשך.

מר וינברג טען בתצהירו, כי לאחר כ- 5 או 6 שנות עבודה במשרד, קודם לתפקיד ראש צוות ושכר הבסיס עמד על סך של 17,500 ₪ ברוטו, בתוספת גמולים עבור קרן הישתלמות, משכורת 13 ובונוסים.

נוכח האמור ולאור נסיבות תיק זה, מצאתי כי יש להעמיד את בסיס השכר של התובע החל מהיום ועד לתקופה של 10 שנים, היינו עד לסוף חודש 6/2028, על סך של 10,000 ₪, כאשר שכר זה מורכב משכר הבסיס העומד כיום על 8,500 ₪ ומההנחה כי התובע מבצע ויבצע שעות נוספות ו/או כי תיתכן עליה קלה בשכרו בתקופה זו. אובדן כושר ההישתכרות לתקופה זו, כאשר הנכות התפקודית עומדת על 10%, והשכר ברוטו עומד על סך של 10,000 ₪ ברוטו המהוים 9,273 ₪ נטו (בהתאם לנתוני התובע), הנו: 9,273 ₪ X 10% X 103.56175308 = 96,033 ₪.

...

סוף דבר הנני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן: הנתבעת תשלם לתובע בגין נזקיו סך של 369,459 ₪ , בהתאם לפירוט שלהלן: הפסד השתכרות לעתיד –309,348 ₪.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 2,767 ₪ בגין אגרה בסך של 712 ₪, שכר העד וינברג בסך של 300 ₪ ושכר עדותו של המומחה ד"ר אנגלשטיין בסך של 1,755 ₪ .

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, המהווים סך של 56,195 ₪.