תביעה לתשלום בטענה לחוב אשר מקורו הסכם לשכירת רכב

המשיבות ציינו כי הנזק הנטען בתביעה שכנגד הנו בסכום גלובלי עצום של 3,000,000 בגין "עיכוב בקידום הפצת השיטה" ו- "יצירת מיכשול שיווקי" תשובת המבקשת 1 לתגובת המשיבות: המבקשת 1 טענה כי בגלל מצבה הכלכלי הקשה, אין לה מזה חודשים רבים שירותים של רו"ח ו/או הנהלת חשבונות מפאת חובות לגורמים אלה שמסרבים לתת שירות עד לכסוי החובות אליהם.

המבקשת 1 הדגישה כי אין לחברה רכבים וכי כל הרכבים היו בחוזה שכירות/ליסינג וחלק מרישומי השעבודים על הרכבים אינו נכון מאחר והרכבים הוחזרו לחברת הליסינג עוד לפני שנה.

תקנה 14(א) לתקנות האגרות שדנה בפטור מתשלום אגרה קובעת, כי: "בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצרוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה". בהמשך, כעולה מתקנה 14(ג) לתקנות האגרות, על בית משפט הדן בבקשה למתן פטור מאגרה לבחון שני פרמטרים מצטברים: הפרמטר הראשון - יכולת כלכלית לשלם האגרה והפרמטר השני - האם ההליך מגלה עילה, וכלדונה של התקנה: "הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד; ואולם לעניין בקשה לפטור מתשלום אגרה בעד בקשה בכתב בהליך אזרחי בית המשפט לא יידרש לשאלה האם הבקשה בכתב מגלה עילה.

עילת התביעה וסכויי ההליך: יתרה מזו, המבקשת 1 הגישה את התביעה שכנגד בשמה ובשם המבקש 1 – מר ציסר ללא יצוג עו"ד. זאת לצד העובדה כי הם לא צרפו לתביעתם הנגדית חוו"ד של מומחה, שניתן לחקרו על הנזקים הנטענים וחישובם, דבר שיש לו השפעה לרעת המבקשים על הערכת סכוייה של התביעה, במסגרת בקשה זו. אשר לכל המקובץ לעיל, אני דוחה את הבקשה.

...

עילת התביעה וסיכויי ההליך: יתרה מזו, המבקשת 1 הגישה את התביעה שכנגד בשמה ובשם המבקש 1 – מר ציסר ללא יצוג עו"ד. זאת לצד העובדה כי הם לא צירפו לתביעתם הנגדית חוו"ד של מומחה, שניתן לחקרו על הנזקים הנטענים וחישובם, דבר שיש לו השפעה לרעת המבקשים על הערכת סיכוייה של התביעה, במסגרת בקשה זו. אשר לכל המקובץ לעיל, אני דוחה את הבקשה.

הסכום במקור עמד על 2,448,607 ₪, אולם הוקטן בעקבות החלטות שונות.

הנתבעים 2-3 הנם בעלי מניות ומנהלים בנתבעת אשר נטען לגביהם כי הנם ערבים להתחייבויות הנתבעת כלפי התובעים, הן על פי הסכם השכירות והן על פי שטר החוב אשר צורף לו. התביעה נגדם נדחתה בהסכמה בפסק דין מיום 25.02.16 ומכאן שפסק דין זה עניינו בנתבעת בלבד.

ביום 30.10.00 היתקיים דיון בבקשה במעמד שני הצדדים וביום 28.11.00, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים בכתב, ניתן צו עיקול על נכסי התובעים כאשר סכומו הוגבל ל- 780,000 ₪ וכן נקבע שהעיקול יחול על מקרקעין ומכוניות ברשום בלבד וכי לא יחול על חשבונות עו"ש. ביום 03.12.00 הורה בית המשפט המחוזי לנתבעת להפקיד ערבות בנקאית צמודה בסכום של 100,000 ₪ להבטחת פיצוי התובעים בגין נזקים שעלולים להגרם להם והיא אכן הפקידה ערבות כאמור.

ראו עוד ברע"א 2422/00 אריאל הנדסת חשמל רמזורים ובקרה נ. עריית בת ים פ"ד נו(4) 612 בע' 621 שם נקבע: "... מבחינה עניינית, ההיתחייבות העצמית היא בבחינת קבלת סיכון לתשלום פיצויים במקרה של כשלון התביעה. כפי שציין בית-המשפט המחוזי, בעל-הדין מקבל על עצמו את הסיכון הנזכר, ועליו לשקול בעת בקשת צו-המניעה הזמני אם מוכן הוא לקבל על עצמו סיכון זה. כאמור, התחייבותו אינה מותנית בכל גורם אחר לבד מדחיית התביעה שבמסגרתה ביקש את צו-המניעה הזמני. ..." כלומר, כאשר התביעה התקבלה, התובע אינו זכאי לפצוי מכוח ההיתחייבות העצמית ובטול צו העיקול אינו מקים זכות שלא הייתה קיימת ללא ביטולו.

...

על כן אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו כי קיים קשר סיבתי בין העיקולים לבין הנזק שנגרם להם.

אוסיף, כי הנתבעת טענה מעבר לכך, כי הטלת העיקולים בעת שהוטלו הייתה סבירה לאחר שביררה ומצאה שמצבם הכלכלי של התובע 5 והמנוח היה בכי רע ואני סבורה כי הצדק איתה.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי מכל הנימוקים שפורטו לעיל, התביעה נדחית.

הנאמנת אישרה שבע תביעות חוב בסך כולל של 205,933 ₪, כולם חובות כלליים.

הנאמנת המליצה על תכנית לשקום כלכלי הכוללת 60 תשלומים בסך 4,060 ₪ לצד פדיון זכויות היחידה ברכב או מימוש פוליסת ביטוח החיים של היחידה עד לכסוי מלוא החובות והוצאות ההליך.

לא ניתן לקבל את טענות היחידה בדבר גובה שכר הדירה שמשלמת, שכן הראיות שהוצגו אינן תומכות בסכום זה. אף אם ניתן היה לקבל את טענת היחידה כי חוזה השכירות הוא חוזה למראית עין בלבד, שנועד, כפי שניתן להבין, לצורך הקטנת החבות במס של בעל הדירה, מובן כי בית המשפט לא יכול היה לשתף פעולה עם תרמית שכזו.

הפרת תנאי תכנית הפרעון – במידה והיחידה תפר את הוראות הצוו לשקום כלכלי, תהיה חשופה לסנקציות על פי הוראות החוק כדלקמן: הארכת תקופת התשלומים – בהתאם להמלצת הממונה והנאמנת, ניתן יהיה להאריך את תקופת התשלומים בכל אחד מן המקרים הבאים: היחידה לא קיימה תנאי מתנאי הצוו לשקום כלכלי, ובכלל זה אם אינה עומדת בחובת התשלומים הקבועה בצו; היחידה נהגה בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; היחידה לא שתפה פעולה עם הנאמנת או הממונה; היחידה הפרה את ההגבלות שהוטלו עליה באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חידלות הפרעון; ליחידה חוב אשר נוצר באחת מן הנסיבות הבאות – מהתחייבות או מהתקשרות בעיסקה בהקף משמעותי שביצעה היחידה בעת שידעה או שהיה עליה לדעת כי יש סיכוי גבוה שלא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה; נוצר מהזנחה חמורה בניהול ענייניה הכלכליים של היחידה, שנעשתה בחוסר תום לב; מקורו בחובת תשלום פיצויים לפי סעיף 77 לחוק העונשין; היחידה ביצעה פעולה כאמור בסעיפים 219 עד 221 לחוק במטרה להעדיף נושה על פני נושים אחרים, לגרוע נכסים מקופת הנשייה או להבריח נכסים; ניתן לגבי היחידה צו לפתיחת הליכים אחר בשבע השנים שקדמו לתחילת הליכי חידלות הפרעון.

...

עוד נטען כי תשלומי השכירות של היחידה עולים על המפורט בדו"ח, שכן חוזה השכירות הוא חוזה למראית עין בלבד, וכי בעל הדירה דורש מהיחידה לשלם תוספת של כ- 700 ₪ במזומן מעבר לכתוב בחוזה וליחידה אין אפשרות אלא להיעתר לדרישתו, שאחרת תפונה מהדירה.

מכלול נתונים אלה מוביל למסקנה כי המלצת הממונה על חדלות פירעון ביחס לגובה התשלום החודשי היא המלצה מקלה, ומכל מקום אין מקום לקבוע תשלום חודשי הנופל מהסכום שהומלץ על ידו.

ביסוד התביעה הטענה להפרות הסכם השכירות על ידי הנתבע אשר מקנות לתובעת עילה לפינוי המושכר.

עוד טען כי החוב הנטען אינו החוב האמתי, וכי החוב נובע כולו מהפרות ההסכם העל ידי התובעת.

בעיניין זה מפנה התובעת להוראות פסק הדין המוסכם אשר לטענתה מורות כי מקום בו הנתבע לא עמד בהתחייבויותיו, ובכלל זה תשלום החוב, תשלום שוטף של שכ"ד וכן החובה להעמיד ערבות בנקאית לרבות שטרות ביטחון עם שני ערבים לשביעות רצונה של התובעת, הרי שככל ולא ימלא אחר מחויבויות אלה באיחור שמעל 7 ימים "יסולק ידו באופן שפסק הדין שיינתן על ידי בית המשפט כאן יהווה פסק דין לפינוי בתיק זה". הנתבע הגיב לבקשה.

כפי שנפסק, הפסיקתה נועדה להוות "שיקוף התוצאה המעשית של ההחלטה ללא שינוי, למען נוחות ממושה" (רע"א 1837/19 תומר בוכריס נ' המשבב עיבוד שבבי (1994) בע"מ (29.08.2019) (להלן – עניין בוכריס); רע"א 426/09 סאלח נ' חברת אזהר, חברה לפיתוח נכסים, (20.7.2009) פסקה 14; רע"א 9643/09 מתן י. מערכות תיקשורת ואיתור בע"מ נ' א.ד.י. מערכות סטראו ואזעקות לרכב בע"מ, (23.12.2009) פסקה ח).

כזכור, מדובר בהסכמות של הצדדים שקבלו תוקף של פסק דין ובמסגרתן הבהירו הצדדים כי "ככל ויאחר הנתבע בתשלום שכר דירה שוטף ו/או בתשלום החוב נכון להיום, איחור מעל 7 ימים, יסולק ידו באופן שפסק הדין שיינתן על ידי בית משפט כאן יהווה פסק דין לפינוי בתיק זה." (ההדגשות אינן במקור).

...

אשר על כן, הבקשה למתן פסיקתה נדחית.

האיש מצידו עתר בתביעה כספית במסגרתה ביקש להורות על חיוב האשה בתשלום 64,000 ₪ אשר מקורם בדמי שכירות בהם נשא לאחר פרידת הצדדים –בין החודשים 11/19 ועד 7/20.

האיש סיים את התחייבויותיו לאשה במסגרת הסכם הגירושין - הוא העביר לה את חלקו בדירת המגורים, שילם את כלל ההלוואות של הצדדים לרבות ההלוואה לרכישת רכבה, האשה זכאית לזכויות שנצברו עד ליום חתימת הסכם הגירושים ולא מעבר, האיש וויתר על כלל הזכויות בבית המגורים.

אכן בחודש אפריל 2020 האשה חתמה מול בעלת הדירה ולבקשתה על הסכם שכירות ועל שטר חוב, וזאת כפי שהוכח אגב הצורך שהתעורר בעת ניהול תביעת המזונות שהגישה, כאשר עיון מעלה כי סעיף 4א' להסכם השכירות קובע כי ההסכם חל רטרואקטיבית מיום 1.8.19 ודמי השכירות המשיכו להשתלם בהתאם להמחאות שמסר האיש.

...

סיכום מכל המקובץ נקבע כדלקמן: בתביעה הרכושית- נקבע בזה כי כל הזכויות, הנובעות מעבודתם של הצדדים לרבות פנסיה, מענקי פרישה, ביטוחים , קופות גמל, קרנות השתלמות וחסכונות אחרים שהצטברו במקום העבודה במהלך היחסים כידועים בציבור- מיום 1.6.2010 ועד לחודש 1.2.2019 הינן זכויות משותפות.

התביעה למזונות משקמים נדחית.

התביעה הכספית נדחית.