תביעה לתשלום בגין עבודות חפירה והנחת צנרת

התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.

תביעתו נדחתה מהטעם כי לא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודת התובע אשר הביאו למרפקי טניס (מכתב דחיה מיום 21.8.2017 נספח א' לכתב התביעה).

במענה לשאלון שמילא התובע בענין מרפקיו (נספח לכתב התביעה) הוא ציין שהוא הגיע לעבודה בשעה 07:00 והתחיל לעבוד: "חוצב קירות בלוק, בטון. מניח צנרת מהפנים או מבצע חפירות האדמה להנחת צנרת ובריכות ביוב, לאחר מכן מכסה בחול. עוד ציין כי "אני מפעיל כלים רוטטים ומרים משאות כבדים". התובע ציין כי המשאות שהוא הרים הם במשקל של 10 – 50 ק"ג והם כוללים "שקי מלט, בריכות ביוב, כלי עבודה, דליים של פסולת ביניין, דליים של בטון. התובע ציין כי הרים משאות אלה בין 10 – 20 פעמים ביום עבודה. לשאלה אם פעולת הרמת המשאות ופריקתם נמשכת ברציפות לאורך כל היום, התובע השיב: "לא ברציפות אלא בתדירות גבוהה, מכיון שבין לבין יש את העניין החציבות/חפירות/הרכבות ועוד". תשובותיו של מר קורמן לשאלון מעסיק (נ/1) תומכות בגירסת התובע.

...

חרף זאת מצא בית הדין הארצי לנכון לקבל את הערעור ולהאריך המועד להגשת תביעתה.

בענייננו, מששוכנענו כי האיחור בהגשת התביעה כאן נבע מהגשת ערעור על החלטת הדחיה של הנתבע (נספח א-1 ו-א-2 לכתב התביעה) ומאיסוף ראיות לתמוך בתביעה (ראו הסיפא לנספח ו' לכתב התביעה) ומששוכנענו, כפי שיפורט בהמשך, כי התובע הניח תשתית עובדתית לתביעתו, אנו מורים על הארכת המועד להגשת תביעתו בבית הדין ודוחים את טענת ההתיישנות.

מועד פרעון ההמחאות הוא המועד בו הייתה התובעת לסיים את העבודות אולם לא עשתה כן. יאיר נתיב אישר בעדותו כי לא בוצעו עבודות טיח, מד מים לא הותקן, לא בוצע חיבור מים לצנרת שפכים, לא הותקנה צנרת ברזל.

אין ספק כי התמורה החוזית הינה מעיקרי ההסכם, וכי ביטול המחאה (דחויה) עולה כדי הפרה יסודית של ההסכם, כזו " ... שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה ..." (סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת הסכם), תשל"א-1970 (להלן: "חוק התרופות").

ודוק: טענת הנתבעת כי היא זכאית לתמורת הדלתא בין התמורה החוזית על פי ההסכם לבין הסכום שתשלם לקבלנים שישלימו את ביצוע העבודה לאחר עזיבת התובעת את האתר (סעיף 7 לכתב ההגנה המתוקן), אינה יכולה להוות טענת הגנה כנגד התביעה השטרית, אלא אם כוללות אותן עבודות עבודות בגינן שילמה לתובעת (סעיף 36 לכתב ההגנה המתוקן), טענה, שכאמור, לא פורטה וממילא לא הוכחה.

התאמות אלה דרשו חפירות וביצועים שונים מהמתוכנן במפלסי הדוברה כולל מעורבות של הקונסטרוקטורית אורית.

...

אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

ו – סופו של דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצויים (בגין העילה השטרית/חוזית ודמי שימוש בפיגומים) בסכום כולל של 584,145 ₪ (585,645 ₪ בקיזוז 1,500 ₪ בגין ליקויי בנייה); הוצאות התובעת בסך 37,349.56 (אגרת בית משפט בסך 15,703.56 ₪ + שכר טרחת השמאי מר אורי פרץ פרי בסך 21,646 ₪); שכר טרחת עו"ד בתביעה ובתביעה שכנגד בסכום כולל של 100,000 ₪.

לטענתו, בעקבות הארוע, נאלץ לבצע מעקף של כל צנרת השופכין של הבית, ישירות לבריכה העירונית, תוך חפירה, עקירת ריצוף בחלקים נרחבים בבית והנחתו מחדש, ביצוע בורות ביקורת, עקירת דשא בחצר והנחתו מחדש ועוד.

בפי הנתבע מספר השגות בנוגע לחוות הדעת: ראשית, קיים טעם לפגם, בכך שחוות הדעת נערכה לאחר מעשה, ולא מיד עם גילוי הנזק, תוך היתעלמות מהסיכום בין הצדדים; שנית, הובאו בחשבון קבלות על החלפת דשא ורכישת אבזרי צנרת, כאשר סביר כי התמורה ששולמה לקבלן כוללת חומרים; שלישית, המבוטח שירבב לתביעתו קבלות שאינן נוגעות לעבודה הנדרשת.

לצד זאת הוסיף: "אבל זה עבודות שהוצגו לי בדיעבד בעקבות סתימת הבטון וזה תואם את מה שיש בשטח....חלק מהתשתית היא תשתית חדשה, נכון. כי היה צריך להעביר את זה לבריכה העירונית כי הבריכה הקודמת היתה סתומה בבטון. בקיר המשותף היתה יציאה של הביוב הישן ושם יש חיבור לבריכה שנמצאת בשטח של השכן ואני יכול להראות את זה בתמונות" (עמ' 7 שו' 15-18, שו' 34-35).

...

עם כל הכבוד לקונסטרוקציה המשפטית הנ"ל, אין בידי לקבלה.

מטעם שינוי החזית הקיצוני דין הטענה להידחות.

סיכום נוכח כל האמור לעיל אני מקבלת את התביעה, ברובה.

ענייננו בתביעה לתשלום פיצויים בגין ניזקי גוף.

בתשובה לדרישת התובע לפיצויים, הפניתה אותו המועצה לנתבעת 2 – חברת פלג הגליל, החברה האזורית למים וביוב בע"מ (להלן: "חברת פלג הגליל" ו/או "התאגיד"), כמי שביצעה לפי הנטען עבודות חפירה במקום בעת הרלוואנטית, ומשכך הוגשה התביעה גם נגדה.

לפי הצהרת מר עאסי, העבודה החלה 3 ימים לפני התאונה, קרי ביום 15.08.2014, במהלכה בוצעה חפירה בצד הכביש, בצמוד למדרכה, וכן הונח צנור; בסיום הנחת הצנור, וריתוכו הוזמנה חברת ראובן עציוני שביצעה צלום לבדיקת תקינות הרתוך.

העד היתעקש, באופן תמוה, כי החפירות שסימן בחץ במוצג ת/1 (4) הן עבודות שהוא ביצע של צנורות מים, אך החפירה החוצה את הכביש לכיוון "גמל" המים, ועל פניו מתחברת אליו, אינה עבודת צנרת מים "למיטב ידיעתו" (שם).

...

חישוב הנזק: לאחר שבחנתי את מכלול נסיבות העניין של התביעה המונחת לפניי, לא מצאתי הצדקה לערוך חישוב אקטוארי מלא בעניינו של התובע.

אך כאמור, ולאחר שבחנתי את נסיבות התיק והמסמכים שהוגשו ובכלל זה מהות הפגיעה וקביעת המומחים מטעם שני הצדדים, לא מצאתי הצדקה לפסוק לתובע פיצוי זה, הן משום העובדה שהתובע בחר לא להעיד, עניין העומד לחובתו, והן בזיקה לסוגית האשם התורם, אשר מצאתיו ניכר בנסיבות העניין.

על פי חוות הדעת ההגבלה בתנועות הינה ברף הנמוך ובנסיבות העניין ולאחר שבחנתי את מכלול הנתונים מצאתי לקבוע פיצוי גלובאלי אשר יתחשב בכמכלול הנתונים של התובע עליהם הרחבתי לעיל.

בנוסף ביקשה התובעת לפצותה בגין תשלום שבוצע לחברת מי-נע בסך 250 ₪ אשר שולם עקב פצוץ בצנרת המים.

עוד טענה הנתבעת, כי ביררה עם המומחה מטעמה ביחס לפיתרון שהוצע מטעם האינסטלטור של הנתבעת להכנסת צנור שירשורי למרזב הקיים ונימסר לה, כי מדובר בפיתרון זמני ויש צורך בבצוע עבודות חפירה עד לנקודת המרזב ובהחלפת המרזב לשם מניעת חדירת מים לדירה, פיתרון אליו סירבה הנתבעת.

עוד נפסק, כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהיעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." (ראו, ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי ( 23.4.1990) וע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002)).

בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בגין מחצית האגרה ששולמה על ידי התובעת, כנגד אסמכתא מתאימה (בשים לב לפער בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק), וכן בגין עלות המומחה מטעם התובעת בסך של 4,000 ₪ (ראו, סעיף 66 לכתב התביעה), ובגין חלקה של התובעת בשכר טירחת המומחה מטעם בית המשפט, כנגד אסמכתא מתאימה.

...

בנוסף הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בגין מחצית האגרה ששולמה על ידי התובעת, כנגד אסמכתא מתאימה (בשים לב לפער בין הסכום הנתבע לבין הסכום שנפסק), וכן בגין עלות המומחה מטעם התובעת בסך של 4,000 ₪ (ראו, סעיף 66 לכתב התביעה), ובגין חלקה של התובעת בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, כנגד אסמכתא מתאימה.

לאור מסקנותיי לעניין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מצאתי, כי אין מקום לחייב את הנתבעת בהחזר עלות עדות המומחה ששולמה על ידי התובעת.

בנוסף, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪.