לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה, התובעת ביקשה לתקן את כתב התביעה , ע"י הוספת סעד נוסף, לפיו ככל שהנתבעת עומדת על טענתה שאין מדובר בהסכם פאושלי , ודורשת זכוי בשל רכיב האלומיניום שלא בוצע, התובעת עומדת על זכותה לתשלום נוסף בגין עבודות נוספות שבוצעו בפועל במרתף והנתבעת לא חויבה עבורן, ומסתכמות בסך 320,668 ₪ ( בהתאם לכתב כמויות שנערך ע"י מהנדסת טניה בס מיום 4.5.16 ) , ואת ההפרש בסך 113,816 ₪ מבקשת להוסיף לתביעה.
בהחלטת יום 9.1.17 נקבע:
"משמומחה בית המשפט המהנדס ושמאי מר אורמן אישר שמאית והנדסית את טענת התובעת, שאין להתיר קזוז בגין עבודות האלומיניום, והגם שלא בוצעו במרתף נשוא הדיון, אך זאת בכפוף לקביעה בסוגיות המשפטיות שעל הפרק בענין זה, ועל פי תשובותיו לשאלות הבהרה של שני הצדדים בענין, אני סבור ששורת הצדק מחייבת התרת התיקון המבוקש, ולצורך בחינת החבות או שלילתה בענין זה, התיקון יאפשר גם לנתבעת היתייחסות מלאה לענין, מה שנמנעה מלעשות לשיטתה, ונוכח הסתמכותה על ההסדר הדיוני. למען הסר ספק, התביעה המתוקנת וההגנה המתוקנת בעקבותיה, יעסקו אך ורק, בשאלת החבות, בקשר לעבודות אלומיניום, או סכומן הכספי, כחלק מן החבות, שיש או אין לקזז, ואין בתיקון המאושר, לפתוח מחלוקות וענינים אחרים, לגביהם היתייחס וקבע המומחה המוסכם..."
לאחר החלטה זו, הוגשו כתב תביעה מתוקן וכתב הגנה מתוקן .
...
נוכח כל האמור, מסכום דרישת התובעת, ליום 20.1.15, עובר להגשת התביעה, 1,957,149 ₪, יופחת סך של 249,538 ₪, לפי קביעת המומחה אורמן, שמאושרת, וכן סך של 273,441 ₪, בגין הפחתת חיובים, ריביות ומע"מ בקשר לעבודות אלומיניום במרתף ושלא בוצעו.
סוף דבר
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 493,650 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
בשקלול הטענות והתוצאה לעיל, ובעיקרו נוכח הכורח להגיש תביעה שכמחציתה 950,424 ₪, שולמה ע"י הנתבעת, רק בסמוך לאחר הגשתה, אך בטרם דיון ראשון, וכאשר יתרת התביעה התקבלה כמחציתה מחד, ומאידך הטורח שנגרם לנתבעת בשל תיקון התביעה בהמשך, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל של 90,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד, וכן סך של 60% מסכום האגרה ששולמה ע"י התובעת.
