תביעה לתשלום אגרות רישום מקרקעין, שכר טרחה ושינוי מספר תיבת דואר

לפניי תביעה לחייב הנתבעים בתשלום סך של 5,138.50 ש"ח בגין עלות אגרות רישום מקרקעין ושכר התובע עבור ביצוע פעולות משפטיות, ולמתן צו המורה לנתבעים לשנות את מספר תיבת הדואר של דירתם, מהספרה 3 לספרה 4 מחשש להטעיה.

בעדותו בדיון ההוכחות התבקש התובע לפרט מהי הפרוצידורה שעשה לשינוי הרישום במקרקעין וכמה זה עלה לו והוא הפנה לכתב התביעה שם מופיע שכר טירחת עורך דין עבור הפעולות המשפטיות והתיקון של הרישום (בפרוטוקול עמ' 13 ש' 17-15).

...

התביעה מתקבלת לגבי התביעה לתשלום האגרות ששילם התובע לצורך תיקון רישום המקרקעין ולפיכך אני מורה כי על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 138.50 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26.3.17 ועד למועד התשלום בפועל.

היות ובסופו של יום התביעה נדחתה ברובה ומאחר שאני סבורה כי לא היה מקום לנהל הליך משפטי מלא בעניין של מה בכך, הרי שהתביעה היא בגדר תביעה טרדנית וקנטרנית אשר לא היה מקום לנהלה או למצער היה מקום להגישה לבית המשפט לתביעות קטנות.

מאחר והנתבעת 1 והנתבעים 7-2 הגישו כתבי הגנה בנפרד, ישלם התובע לנתבעת 1 הוצאות משפט בסך 1,500 ₪, ובנוסף לנתבעים 7-6, ביחד, סך של 1,500 ש"ח. ניתן לקזז החיובים ההדדיים.

עמד על כך פרופ' א' קלמנט במאמריו "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 88 (התשע"א): "... יש מקרים שבהם הגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית הביאה לשינוי בהתנהגותו של הנתבע ואף גרמה לו לפצות את מי שניפגע ממעשיו או מחדליו נשוא הבקשה. במקרים כאלה אין בדרך כלל הצדקה לאישור תובענה ייצוגית אלא אם יש צורך בקביעת מעשה פסוק בנידון. דוקא משום כך יש לתגמל את התובע המייצג ועורך הדין, שבהגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית הביאו את הנתבע לשנות את היתנהגותו ולפצות עבור הנזקים שגרם. כאשר הבקשה הביאה לשינוי בהתנהגות הנתבע ולפצוי הנפגעים, התובע ועורך-הדין זכאים לגמול ושכר טירחה עבור זמנם, הוצאותיהם והיוזמה לפעולה כנגד הנתבע ". הערכאות הדיוניות חזרו וקבעו בהזדמנויות שונות, כי אין מקום לפסוק גמול ושכ"ט עו"ד במסגרת בקשת הסתלקות מאישור תובענה ייצוגית, אלא "במקרים מיוחדים ומטעמים מיוחדים" (ר' למשל ת"צ 31767-14-10 סולביצ'יק נ' פוקס ויזל בע"מ).

עוד קבעה הפסיקה, כי כאשר סכויי הזכייה בתובענה הייצוגית נמוכים אין מקום לאשר תשלום גמול ושכר טירחה וזו אף היתה עמדת היועץ המשפטי לממשלה, כפי שהבואה בעיניין פסטה נונה.

עם זאת, משהראתה המשיבה לכאורה כי אינה משגרת מסרונים לקהל הרחב אלא לקבוצת יעד וכי מספר הטלפון של המבקשת נרשם עקב טעות בתום לב של ספרה אחת בהקלדת מספר טלפון של אדם אחר אשר ביקש להימנות על מקבלי מיסרוני המשיבה מתוך אותה קבוצת יעד, נסתרה החזקה הקבועה בסעיף 30א(י)(5) לחוק התיקשורת לפיה שולח המסרון עשה זאת ביודעין ונחלש מאד תוקפה של עילת התביעה בין לפי חוק הבזק ובין לפי הוראות החוק האחרות, המתבטא בתיבה "עניינם" של כלל חברי הקבוצה (סעיף 8(א)(3) ו- 4)).

יתר על כן, משהתברר כי מדובר בתקלה נקודתית נשמטת הקרקע תחת טענת מבקשת כי התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה.

מטרתו של סעיף 30 לחוק התיקשורת, הינה מאבק בתופעת "דואר זבל", "spam", המהוה מיטרד מזיק, כפי שפורט בדברי ההסבר לסעיף (הצעת חוק התיקשורת (בזק ושידורים) תיקון מס' 33 התשס"ה 2005, הצ"ח הממשלה 182, 886): "תופעת ההפצה ההמונית של הודעות פירסומת בלתי רצויות באמצעות רשתות התיקשורת... המכונה "spam" הפכה בשנים האחרונות למיטרד צבורי כלל עולמי, והיקפה מצוי במגמת עליה חדה.

...

במקרה הנוכחי משהמבקשת מקבלת, הלכה למעשה, כי המסרונים נשלחו אליה עקב תקלה שגרמה בשל טעות הקלדה של מספר טלפון של רופא, אשר, כנטען, נתן למשיבה רשות לשלוח לו מסרונים, ומשהתקלה תוקנה בסופו של דבר, ההצדקה העיקרית להגשת התובענה ולבקשה להכיר בה כייצוגית אינה קיימת עוד.

אני סבור כי המתווה הוא מלאכותי ברובו ואינו מצמיח תועלת ממשית לחברי הקבוצה כהגדרתה המקורית.

לסיכום, משמצאתי כי יש מקום לקבל את בקשת ההסתלקות, אני מורה על מחיקת בקשת אישור התובענה הייצוגית.

אישום מס' 19-התחייבות לסיהאם מסרי, בהציגה עצמה כעורכת דין, לקבל עבורה היתר בנייה לבית שנבנה על הקרקע שבבעלותה, ביודעה שאין בכוחה למלא אחר הבטחתה.

בתמורה להצהרות כה מבטיחות, אף נכון היה לשלם לה שכר טירחה נכבד: "אמרתי לה, מה אני משלם תמורת זה? היא ביקשה 20,000 ש"ח ואמרה לי, בשביל החברים שלי שמכירים אותך, נעשה לך את זה 15,000 ש"ח. אתה לא תלך לבית משפט ואנחנו נסגור לך את התיק. איך אנחנו משלמים את זה? אמרה, אתה תשלם את זה בשני תשלומים. תשלום אחד תשלם עכשיו ותשלום שני יום אחד לפני המועד של בית משפט. הלכתי אליה אחרי כמה ימים, נתתי לה 7,500 ש"ח" [שם, שורות 2-7 לפרוטוקול].

בתמצית הדברים העידה כרמון כדלקמן: "יש כאן כל מיני שינויים: במספר. אם המספר המקורי היה בסוף 00, הרי הוא שונה ל-02. זאת כדי ליצור כנראה את הרושם שהתיק נפתח רק בשנת 2002. תוקף האשרה: אני לא רואה בדיוק מה רשום למטה, נראה לי שזה 02, אבל זה שונה ל-04. חותמת נוספת הוספה שם, 17.6.2004, כדי שמי שיראה, לא ישים לב כל כך לשינוי בכתב היד, אלא יחשוב שבאמת מדובר ב-17.6.2004. עוד פעם, בכתב יד שונה, 17.6.2004 עד 17.6.2004. כלומר, 3 פעמים הוספה פה הרשומה עד 2004, כדי שמי שאולי לא כל כך מתמצא, יחשוב שמדובר בתאריך כזה. לא רק זה, אלא שגם בעמ' 20, שלוש פעמים הוחתם, עד 17.6.2004, כדי שכולם יהיו בטוחים במאה אחוז שהאשרה היא עד שנת 2004" [עמ' 130 שורה 13 עד עמ' 131 שורה 6 לפרוטוקול].

עיקר גרסת הנאשמת הנאשמת אישרה את פניית חיתאם נטשה אליה, במטרה להביא לפתרון הבעיה שתיארה המתלוננת: "כמובן שפניתי אל המל"ל, צילמתי שם את כל התיק של חיתאם במחלקת הנכות, לא קשור למזרח ירושלים. זה באזור שלנו. יש סניף של מזרח העיר ונושא הנכות, הוא במערב ירושלים. ברח' שמעון בן שטח. ביקשתי מחיתאם נטשה ניירת. הנשים הערביות מאוד מסתירות מהבעלים מה קיבלו ואיך קיבלו והניירת שלה הייתה במחתרת. הן עשו זאת כדי שהבעלים לא יבקשו כסף. חלק מהניירת שלהם מגיעה לבית, חלק לתיבת דואר של אח וכו' וזאת על מנת שהבעלים לא ידעו. הצלחתי לאסוף את כל הניירת. הכנתי שתי תביעות, שהיה צריך לגבות אותן בחתימת תצהירים אצל עו"ד. אבקש להגיש. אחד על שם מוחמד נטשה וישנה חתימתה של חיתאם נטשה" [עמ' 548 שורות 2-9 לפרוטוקול].

עוד הוסיפה, הדגישה והרחיבה הנאשמת, עד כמה ראתה בה המתלוננת בבחינת אשת סודה לכל דבר ועניין [עמ' 552 שורות 13-14 לפרוטוקול], וחשובים מכל, דבריה לקראת סיום עדותה הראשית, כי: "זה אישור שקבלתי ממנה 20,000 ש"ח עבור הגשת תב"ע ואגרות רשיון בנייה עבור החלקה הרלוואנטית. האישור הזה חזר אלי אחרי שהיא הבינה שאי אפשר לעשות שום דבר, ואז השתמשנו בכסף לצרכים אחרים" [עמ' 554 שורות 20-22 לפרוטוקול].

...

ואולם, נוכח האמור נדחות בזה כל טענות ההגנה בכיוון זה: זיוף הפרוטוקול על ידי הנאשמת-יש לראותו כמוכח מעל לכל ספק.

מעבר לכך, המדובר בתירוץ בו לא מצא בית המשפט כל הגיון מלכתחילה: אפילו אם יש בנימוק זה כדי להוות, אולי, כעין הסבר לשוני בין התאריך שבכותרת לבין התאריך שבחיתום ההחלטה, אין בתירוץ זה דבר מעבר לכך-וכי יש ב"פתיחת תיק מראש" כדי להסביר את הווצרותו של פרוטוקול בנסיבות כאמור?! (4) יתרה מכך.

בבית המשפט טענה שלא הספיקה להגיע לשלב מתן התמורה בעד הכסף קודם שנעצרה, ואולם נשתכח מהנאשמת שעוד במשטרה סיפרה כי בבדיקה מהירה גילתה שלמתלוננת זו, כלשונה בחקירתה, "אין קייס". מכאן שקצרה הדרך למסקנה, כי גבתה הנאשמת, את הסכום האמור, שעה שברור היה מלכתחילה שלא תוכל לספק למתלוננת דבר תמורתו, שהרי "אין קייס". עדותה של מתלוננת זאת, אמנם, אינה נקיה מקשיים, ואולם שקרי הנאשמת וסתירותיה משלימים את שנימצא חסר בעדות זו. העבירה שביצעה הנאשמת: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות.

באשר לבטח ידעו הלקוחות, הם המתלוננים, לפחות רובם, אם לא כולם, שפונים הם אל הנאשמת כדי לקבל מסמכים ואישורים שעל פי החוק לא זכאים היו לקבל, מתבקשת בהכרח המסקנה, שקיבלה הנאשמת את הכסף מלקוחותיה, תוך שיצרה מצג שבכוחה "לסדר" להם את מבוקשם בדרכים בלתי כשרות.

ברם, עם כל הצער, זוהי נקודת האור היחידה בפרשה קשה זו. סוף דבר:-בערבו של יום מורשעת בזה הנאשמת כדלקמן:-(1) 17 עבירות שעניינן קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין; (2) 2 עבירות שעניינן זיוף, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; (3) 1 עבירת זיוף בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 418 לחוק העונשין; (4) 2 עבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין; (5) 1 עבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין; (6) 1 עבירה שעניינה שיבוש מהליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין; (7) 2 עבירות שעניינן נסיון להדחה בחקירה לפי סעיפים 25 + 245 לחוק העונשין.