תביעה לתיקון גיל לצורך קבלת פנסיית זקנה

בהודעה צויין כי לאור העובדה שהתובעת תגיע לגיל 60 בחודש 2/2013 היא זכאית לפרוש לפנסיית זקנה בהגיעה למועד זה. במכתב פורטו, בין היתר, האפשרויות העומדות בפני התובעת למימוש זכות זו. ביום 17.8.12 שלחה הנתבעת 2 מכתב נוסף לנתבעת (נספח 5 לתצהיר הנתבעת 2, סעיף 9 לכתב התביעה), והוא התראה בגין הפגיעה בכיסוי הבטוחי בקרן הפנסיה כתוצאה מהפסקת ההפקדות לקרן.

היא טוענת עוד כי בתצהירה כי אינה זוכרת שקבלה מכתבי ההתראה (זאת, בנגוד לאמור בכתב התביעה).

עיקר התיקון מבקש לפרט, להרחיב ולבסס את העילות הבסיסיות מכתב התביעה המקורי, וזאת, בין היתר, לאור הנתונים והמסמכים שלא היו בידי התובעת, לטענתה, במועד הגשת כתב התביעה המקורי (כפי שאף צויין בו).

...

לאחר בדיקת התביעה הודיעה הנתבעת 2 לתובעת כי תביעתה נדחית מאחר ועל פי תקנון הקרן, מבוטח פעיל זכאי לפנסיית נכות כל עוד לא עבר את גיל הפרישה בהתאם למסלול הפנסיה החל עליו.

העניין השני – עילות: הצדדים הכבירו מלל בעניין זה, ואולם לאחר שעיינתי בכתב התביעה המקורי ובמתוקן לא שוכנעתי כי יש בתיקון משום עילות חדשות של ממש.

התובעות טוענות, כי בהתאם לסעיף 49(ד) וכן בהתאם לתכלית ההסדר שבתקנון, "המנוח, אשר נפטר במועד שהיה זכאי לקיצבת נכות – היה מבוטח בקרן בתכנית יסוד, שכן טרם הגיע לגיל פרישה המזכה בפנסיית זקנה. הצטברו לזכותו כספים למשיכה בסך של 788,433.31 ש"ח בערך ליום 9.2.2012." (סעיף 14 לכתב התביעה המתוקן).

לטענת הנתבעת, המנוח היה מבוטח בתכנית פנסיה מקיפה ולכן קיבל קצבת נכות מקרן הפנסיה.

בהתאם לסעיף ההגדרות בתקנון, תכנית יסוד הנה "תכנית פנסיה הכוללת אך ורק זכאות לקיצבת זקנה וקיצבת שאירי פנסיונר". ואילו תכנית מקיפה הנה "תכנית פנסיה הכוללת אך ורק זכאות לקיצבת זקנה, קצבת שארי מבוטח, קצבת שאירי פנסיונר וקיצבת נכות.". לא בכדי יצר התקנון הפרדה דיכוטומית בין שתי תכניות הפנסיה - תכנית יסוד ותכנית מקיפה - שכן, מטרת התקנון הייתה למנוע ממבוטח או מבוטח לשעבר למשוך את הכספים שנצברו בחשבונו בקרן כאשר הוא מקבל קצבת נכות.

...

לאור כל האמור, מבקשות התובעות, כי על בית הדין להצהיר כי התובעות כיורשות של המנוח, קמה להן הזכות לכספים הן בהתאם לסעיף 49(ד) והן בהתאם לסעיף 49(ב) לתקנון.

בהתאם לאמור, אין אנו מקבלים את טענת התובעות כי הופרה על ידי הנתבעת החובה לגלות למנוח, כי יורשיו לא יהיו זכאים להחזר כספים מהקרן.

סוף דבר: לנוכח כל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות.

מאחר שקבענו כי דין התביעה להידחות אין אנו נדרשים לתת את דעתנו לסוגיית השיהוי בהגשת תובענה זו. בנסיבות המצערות של העניין, החלטנו שלא לחייב את התובעות בתשלום הוצאות משפט.

לדבריו "אני עובד בעבודה שמתאימה למיגבלות שלי. אני יושב בבוטקה ולוחץ עם שתי אצבעות". התובע אישר שעבד כשכיר אולם לטענתו לא הגיש על כך תלושים לביטוח לאומי, שכן "אמרו לי שמגיל פנסיה אני לא צריך להגיש את התלושים". עוד עלה מעדות התובע כי במהלך התקופה 2017 עד 2020, הגיש תביעות לביטוח לאומי, פנה לועדה לבטול חובות וביצע פעולות נוספות מול המל"ל. אין מדובר בנבצרות מסיבות רפואיות, כפי שטען התובע בתצהיר.

בדף המידע נכתב מפורשות כי: "כשתגיע לגיל הזכאות לקיצבת זקנה, תהיה זכאי לקיצבה, בלי קשר להכנסותיך". "מי שקבל קצבת נכות כללית לפני שהגיע לגיל הפרישה, והוא ממשיך לקבל את קצבת הזיקנה בסכום השווה לקיצבת הנכות שקבל – הכנסותיו לא יילקחו בחשבון, ולא ישפיעו על זכאותו לקיצבת זקנה, ועל סכום הקצבה, כל עוד ולא נקבע אחרת". מכאן ניתן להבין, כי בהתאם למסמך שקבלתי מנציגת הנתבע, אני אקבל את קצבת הזיקנה כאשר היא מותאמת לגובה קצבת הנכות הכללית – לפי הגבוהה ביניהן, וכי לא מתבצע כל מבחן הכנסות.

התיקון לחוק לרון אליו הפנה התובע בסעיף 42 לסיכומים אינו רלוואנטי לענייננו שכן המועדים הרלבאנטיים לתביעה הם בשנת 2015, עת הגיע התובע לגיל פרישה.

...

התובע טען שאינו זוכר אם קיבל את המכתבים ואולם אישר שיש לו חלופת מכתבים ענפה עם המל"ל. לכן אנו קובעים שכל המכתבים שהוצגו לתיק, אשר נשלחו לכתובת של התובע, הגיעו ליעדם.

סוף דבר – התביעה נדחית הן מחמת התיישנות והן לגוף התביעה.

לפנינו תביעת התובע למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי: (א) התובע זכאי לקבלת זכויות שנצברו על שם אחיו המנוח אצל הנתבעת, בהיותו יורשו הבלעדי של המנוח; וכן (ב) המנוח לא היה 'פנסיונר'.

א לטופס רשום כי: "אני מבקש/ת לאשר לי תשלום פנסיית זקנה...: פנסיה זקנה מוקדמת....ידוע לי, כי קבלת פנסיית זקנה מוקדמת (לפני הגיעי לגיל פרישה ושלא על חשבון המעסיק) כרוכה בהפחתת שיעור הפנסיה, כמפורט בתקנון האחיד. בהתאם לכך, הריני לאשר בזאת כי בדקתי את השלכות הקדמת פרישתי ואני מודע להפחתת הזכויות התקנונית הנובעת מכך...". בסעיף 11 לטופס רשום: "ידוע לי כי עם קבלת פנסיית הזיקנה הראשונה, לא אוכל עוד (אני, יורשי ושאירי) לוותר על הפנסיה ולמשוך את הכספים שנצברו בחשבוני בקרן." הנתבעת השיבה לתובע במכתב מיום 24.7.2012 שעניינו השלמת טפסים בבקשה לתשלום קצבת זקנה (ר' מוצג נ/4 לתצהיר הנתבעת).

הנתבעת מפנה בהקשר זה לסעיף 10 לתקנון שכותרתו "חודש הזכאות הראשון לקיצבת זקנה" הקובע: "....חודש הזכאות הראשון לקיצבת זקנה של מבוטח שהקדים יציאתו לקיצבת זקנה כאמור בסעיף 13 לתקנון או מבוטח שדחה את יציאתו לקיצבת זקנה כאמור בסעיף 14 לתקנון, יהיה החודש העוקב לחודש הביטוח האחרון שלו בקרן או החודש העוקב לחודש בו ביקש המבוטח לצאת לקיצבת זקנה, לפי המאוחר מביניהם." (ההדגשה אינה במקור - א.ר.ב.) דהיינו, בהתאם לסעיף זה, משביקש המנוח בטופס הבקשה המתוקן שהועבר על ידו "...להתחיל לקבל את תשלומי הפנסיה בגין חודש 7.2012...", הרי שחודש הזכאות הראשון של המנוח לקבלת קצבת זקנה הוא החודש העוקב לחודש כאמור בבקשתו.

בית הדין הארצי ציין כי: "משבוחנים את הוראות התקנון, ברי כי לא קמה למערערים זכאות לקבלת כספים צבורים. ראשית לכל, יודגש כי במועד פטירתה היתה המנוחה בגדר פנסיונרית. הזכאות לקיצבת זקנה קמה למנוחה לאור הוראות סעיפים 10 ו-16 לתקנון, החל מיום 1.9.10, כאשר תשלום הקצבה יכול היה להתבצע עד ליום 9.10.10". דהיינו, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי (אשר אושרה על ידי בית המשפט העליון במסגרת בג"צ 798/15 סרגיי המר – קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים (28.4.15)) - משהוגשה על ידי מבוטח בקשה לקבלת קצבת זקנה, ומשעומד המבוטח בתנאים הנדרשים לצורך קבלת קצבה זו, יש לראות בו פנסיונר, גם אם בפועל עדיין לא שולמה לו הקצבה.

...

נוכח האמור, אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה בעת פטירתו היה המנוח במעמד של 'פנסיונר' וזכאות התובע, כיורש המנוח, היא לקבלת סכומי הקצבאות שהגיעו למנוח החל ממועד הזכאות לקצבה בחודש יולי 2012 ועד למועד פטירתו.

סוף דבר על הנתבעת להעביר לתובע את סכומי קצבאות הזקנה שהגיעו למנוח בחייו בהתאם להוראות התקנון.

התביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו המנוח לא היה במעמד 'פנסיונר' נדחית.

במשך כל תקופת עבודתו של התובע, בזמנים הרלוואנטיים לתביעה, הנתבעות עידכנו את התובע: בכספים שהעבירו לזכותו בין הקופות בהתאם לתקנון קרן הפנסיה; בקבלת בקשתו להקפיא את זכויותיו הפנסיוניות; בעדכונים על ההסדר לשמירת רצף זכויות פנסיוניות; במענה לפניותיו בקשר לזכויותיו הפנסיוניות; דוחות שנתיים שנשלחו לו; עם הגיעו לגיל המזכה אותו בקיצבת זקנה מהנתבעות החל מחודש 2/2011, נשלח אליו מכתב המפרט את הזכויות הפנסיוניות שנצברו לזכותו (נספחים א6 – א11).

הוסיפו לטעון הנתבעות, כי לתובע הייתה ידיעה ברורה בנוגע למצבו הבטוחי, מאחר וקיבל את דוחות קרן הפנסיה לשנים 2007-2008 (צורפו לתצהיר התובע), נשלח אליו מכתב ב-11.9.2007 המעדכן בדבר חודשי הביטוח שהועברו ממבטחים למקפת – שם לא נרשמו חודשי ביטוח עובר לחודש 4/73 .

על כל פנים, משעה שקבענו לעיל, כי רק במחצית 1990 תוקנו תקנות מבטחים כראוי הרי, לכל המוקדם, ממועד זה מתחיל מרוץ ההתיישנות לגבי תביעה המבוססת על הוראות התקנות שקדמו לתיקון; והואיל והתביעה הוגשה בשנת 1994, הרי לא חלפה תקופת ההתיישנות.

...

במסגרת כתב ההגנה, בין היתר, הנתבעות טענו שיש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות.

לאור כל האמור לעיל, מתקבלת טענת ההתיישנות של הנתבעות.

לאור כל האמור לעיל במצטבר, היות שהתביעה דנן הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות, אין מנוס מדחיית התביעה.

בהתחשב בכך שמדובר בתביעה לכספי פנסיה, ובנסיבות שבהן תביעת התובע נדחתה במלואה, אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של  3,000 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.