תביעה לתגמולי ביטוח: הפרת חובת גילוי בפוליסת רכוש

לפני תביעה כספית על סך 20,000 ₪, שעילתה תביעה לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסת רכוש, שרכשה התובעת מאת הנתבעת 1 באמצעות הנתבעת 2, בגין צמיד שהתובעת הצהירה כי אבד לה. הנתבעת 1 טוענת להפרת חובת גילוי מצד התובעת, המבוטחת על פי הפוליסה; הפרה שתוצאתה היא, לשיטתה, שלילת זכותה של התובעת לתגמולי ביטוח.

...

לאור כל האמור לעיל, ומשהנתבעות לא עמדו בכל הדרישות הראייתיות לעיל, כדי להוכיח כי אכן הפטורים בסעיפים 7(ג)(1)+7(ג)(2) לחוק חלים בעניינן, הריני קובע כי חלה בעניינו ההוראה בסעיף 7(ג) לחוק.

סוף דבר הריני מקבל את התביעה במלואה.

אני פוסק כי הנתבעות ישלמו לתובעת את מלוא תגמולי הביטוח, בחלוקה הבאה: הנתבעת 1 תשלם לתובעת 16,000 ₪.

העובדות הצריכות לעניין ועיקר טענות הצדדים תאונת הדרכים אירעה ביום 01.04.2018 (להלן: "התאונה"), במסגרתה ניזוק כלי רכב, תוצרת סיטרואן, מ"ר 30-332-68 שבעת התאונה היה בחזקתו של התובע ומבוטח על ידי הנתבעת בביטוח ניזקי רכוש לרבות ביטוח אחריות לניזקי צד ג' (להלן: "הרכב המבוטח") כאשר היה מעורב בתאונת דרכים עם כלי רכב אחר שמי מטעמו אינו צד לתובענה.

לטענת התובע, ביום 04.06.2018 התקבלה תשובה מאת הנתבעת לפיה תביעתו לתגמולי ביטוח נדחית מאחר שלא גולתה זהותו האמתית של מי שבפועל שימש כנהג עקרי ברכב המבוטח, לפי סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), ומאחר שלא נימסר כל המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותה של הנתבעת לפי סעיף 23 לחוק חוזה הביטוח.

דיון והכרעה הסוגיה המרכזית הדורשת בחינה והכרעה מתמצת בשאלה האם הפר התובע את החובה המוטלת על מבוטח לגלות את זהותו של הנהג העקרי על פי הפוליסה.

...

לטענת התובע, ביום 04.06.2018 התקבלה תשובה מאת הנתבעת לפיה תביעתו לתגמולי ביטוח נדחית מאחר שלא גולתה זהותו האמתית של מי שבפועל שימש כנהג עיקרי ברכב המבוטח, לפי סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח"), ומאחר שלא נמסר כל המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותה של הנתבעת לפי סעיף 23 לחוק חוזה הביטוח.

בנסיבות העניין, סבורני כי סירובה של הנתבעת לפצות את התובע בתגמולי ביטוח, נבעה על בסיס בדיקה ועל יסוד חשד, שהתברר כאן כי אינו מגיע עד כדי מסירת עובדות כוזבות ומרמה.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 45.1.

טענות הנתבעת כלפי צדדי ג' 2 - 4 הנתבעת מסכימה כי צדדי ג' 2 ו-3 לא היו מעורבים בתכנון ובגרימת ההצתה, ואולם לטענתה צדדי ג' 2 - 4 נתבקשו לסייע בדיעבד בגירסה שנמסרה במישטרה ולנציגי הנתבעת לצורך תביעת תגמולי הביטוח, ונמלכו בדעתם רק במסגרת ההליך המשפטי (סיכומי הנתבעת, סעיף 78 סיפא).

בכך שהסוכנות לא גילתה לנתבעת שאלסטר הוא בעל העסק ושיש לו עבר בטוחי, הפרה הסוכנות את חובת הנאמנות שלה ואת חבותה כלפי הנתבעת מכוח דיני השליחות ודיני הנזיקין.

אשר לניזקי המבנה, השמאי קובע שהמבוטח אינו בעל המבנה ולכן ניזקי המבנה אינם נזקיו והוא אף איננו שוכר המבנה, ובעל המבנה אף הוא אינו מבוטח או מוטב בפוליסת הנתבעת, לא נאמר שהמבנה שוקם, לא הוצגו אסמכתות לעלויות שקום, ואף הוגשה תביעה עצמאית בקשר לניזקי המבנה, כך שאין להכיר בתביעה זו בסכום כלשהוא בהקשר לניזקי המבנה .

דיון והכרעה נטל ההוכחה סעיף 26 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, קובע כי אם "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו". בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, (05/10/06), (נבו), (להלן: "פס"ד גרשון הובלות"), שהוא פסק הדין המנחה בעיניין נטל ההוכחה במקרה שבו המבטחת טוענת כי מקרה הביטוח נגרם בידי המבוטח במתכוון, כמו במקרה שלנו, נקבע: "משהוכיח המבוטח את הרכיבים החיובים של הסיכון שהיתממש, בין אם באמצעות סימני פריצה ותיק המישטרה המצביע על כך, בין אם על ידי הצבעה על שריפה שכילתה את הרכוש המבוטח, שקולי המדיניות שהובאו תומכים בכך שהנטל להוכחת היסוד השלילי ירבוץ על חברת הביטוח, אף אם גרימה מכוונת של הנזק שוללת מהמקרה את מאפייניו הביטוחים". בהמשך נקבע: "עצם העובדה שהמידע באשר למעורבות המבוטח בקרות מקרה הביטוח מצוי לעיתים בתחום ידיעתו המיוחדת, אין משמעה חיובו בנטל השיכנוע, אלא במקרים המתאימים עשוי בית המשפט להסתפק בהבאת ראיות קלות ביותר מצד חברת הביטוח, כדי להעביר את נטל הבאת הראיות למבוטח. גם המבוטח, בעבור הנטל עליו, יוכל לצאת ידי חובתו על ידי הבאת ראיות מופחתות (בשים לב לקושי בהוכחת יסוד שלילי), ויוכל להרים את הנטל באמצעות מסירת העובדות הידועות לו. בקביעת עוצמת הראיות שתדרש חברת הביטוח להביא על מנת לשכנע כי המבוטח גרם במכוון לקרות מקרה הביטוח, יש להיתחשב גם בכך שמדובר בייחוס מעשה פלילי בהליך אזרחי, אולם אין להפריז בשקול זה, בשים לב לנחיתות האינפורמטיבית האמורה של חברת הביטוח. לסיכום, כמות הראיות שתדרש חברת הביטוח להביא כדי לעמוד בנטל השיכנוע, וכן כמות הראיות שיהיה על המבוטח להביא כדי לסתור את הראיות שהביאה, מושפעות מהשיקולים האמורים, ותשתנינה לאור נסיבות העניין, ובמקרה של ספק – יזכה המבוטח בתביעתו". (שם, פסקות 40, 42).

...

משנדחתה התביעה, נדחות גם ההודעות לצדדים השלישיים.

הנתבעת תשלם לצדדי ג' 2 ו- 3 ביחד, ולצד ג' 4 בנפרד, בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד כולל, סכום של 60,000 ₪ לכל אחד, בצירוף ריבית כחוק והפרשי הצמדה למדד מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.

כן תשלם הנתבעת לצד ג' 6 (סוכנות הביטוח), בגין הוצאות ושכ"ט עו"ד סכום כולל של 70,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף ריבית כחוק והפרשי הצמדה למדד מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

פירוט טענות התובעת כעולה מכתב התביעה התובעת הנה בעלים רשום של המחפר, אשר בוטח אצל הנתבעת במועד הרלבנטי לתביעה (תקופת ביטוח 9/12/15- 31/12/16), בפוליסת ביטוח רכוש מס' 750353013215, עד לסכום בסך 550,000 ₪.

עוד טוענת התובעת כי במועד ההיתקשרות בחוזה הביטוח לא נאמר לה דבר אודות החרגת מקרה שריפה מהאחריות הביטוחית, שכן החריגים היחידים בביטוח הם החריגים המפורטים ברשימה ואשר אינם כוללים מקרה של שריפה, וככל שהנתבעת תעלה טענה כי ארוע השריפה אינה מכוסה בפוליסה, הרי שהיא התרשלה ו/או הפרה את חובת הגילוי כלפי התובעת, ומכאן התביעה.

מכאן לשאלה: האם הפוליסה נשוא התביעה מכסה נזק שניגרם לרכוש המבוטח כתוצאה מהצתה בזדון? התובעת טוענת כי מאחר ולא הייתה מעורבת בדרך כלשהיא בהתפרצות השריפה באתר הבניה במועד הנטען, הרי שארוע השריפה ונזקי המחפר כלולים בכיסוי הבטוחי שרכשה מהנתבעת, כך שהיא זכאית מהאחרונה לתגמולי ביטוח.

...

הודעת צד ג' נדחית.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך 5,000 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

הנתבעת תשלם לצד ג' 1 הוצאות בסך 3,000 ₪ תוך 30 יום.

שומרה מודה בקיומה של פוליסה לביטוח תכולת דירת התובעת במושב חוסן (לרבות התכשיטים) במועד הרלבנטי לתביעה, אך מכחישה את עצם קרות ארוע הפריצה והגניבה נשוא התביעה, ומוסיפה וטוענת כי עובר לעריכת הביטוח הפרה התובעת את חובת הגילוי והעלימה ממנה בכוונת מירמה את העובדה כי ארעה בעבר פריצה בביתה וכי היא מבקשת לבטח תכשיטים שכבר "נגנבו" בעבר והיא קיבלה עבורם תגמולי ביטוח מהמבטח הקודם (הפניקס).

הפרת חובת הגילוי: בכתב הגנתה טענה שומרה כי התובעת הפרה את חובת הגילוי החלה על מבוטח בעת עריכת חוזה ביטוח בכך שלא גילתה לה כי הגישה ב- 3 שנים האחרונות תביעת רכוש לפניקס בגין ארוע הגניבה לביתה הקודם בקרית אתא מיום 8/4/16.

...

לאור האמור לעיל, מתבקשת המסקנה כי הוכחה בפניי טענת שומרה כי התובעת הפרה את אחת מדרישת המיגון (לפי פרק ד' לפוליסה) בכך שהחביאה בביתה את התכשיטים המבוטחים (הלא ענודים) ב-2 מקומות נפרדים בלבד, וזאת בניגוד לתנאי הפוליסה.

זאת ועוד, לא הובאו ראיות מצד שומרה לעניין דמי הביטוח שהיו אמורים להיות משולמים נוכח החמרת הסיכון, באופן המאפשר לחשב את גובה תגמולי הביטוח המופחתים המגיעים לתובעת לפי ההסדר החקיקתי שבסעיף זה. התוצאה היא כי הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה הרובץ על כתפיה לפי סעיף 18 לחוק חוזה ביטוח, ודי בכך כדי להוביל למסקנה כי עליה לשלם לתובעת תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה בשיעור המהווה את מלוא שווי התכשיטים שנגנבו.

סיכום: מכל האמור לעיל אני מקבלת את תביעת התובעת ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: - סכום התביעה המתוקן ע"ס 68,500 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.