משכך ומשלעמדת הנתבעת התובע סרב ליפגוש בחוקר מטעמה לשם בירור נסיבות התאונה, ומשלא נימסר לה על פי בקשתה עותק של רישיון הנהיגה של מי שנהג ברכב , מצאה הנתבעת את תביעתו של התובע לתגמולי ביטוח בגין הנזק לרכבו ולרכבים האחרים, כנידחת על ידה וזאת מטעמים של חוסר שתוף פעולה והכשלת בירור החבות.
במסגרת תביעה זו הטעים התובע כי חשש לרישיון הנהיגה שלו ובהתאמה לפגיעה במשלח ידו בבורסה ליהלומים הם שהביאוהו, בתאום עם אחיו, לטעת גרסת כסוי שקרית לתאונה זו בדבר זהות הנהג האמתי ברכב בזמן התאונה.
המניע הנוסף הקשור בנהיגה תחת אלכוהול אף שמדובר בהרחבת חזית, אינו מספיק דיו בכדי להניע את התובע למסור לנתבעת פרטים כוזבים בדבר זהות הנהג ברכב, היות שאין הדין כיום מתיר שלילת כסוי בטוחי בצורה מרחיבה למקרה של שיכרות אף אם המבוטח נהג ב"רשלנות רבתי", וזאת בשונה משימוש בסמים בזמן תאונה ((רע"א 2843-18 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נגד ישראל פוליקוב ואח' (15.10.18)).
...
משפנה התובע אל הנתבעת אשר ביטחה את רכבו בביטוח "מקיף", בכדי שתפצה אותו בעבור נזקו, הודיעה לו זו במסגרת מכתב דחייה מיום 06.06.2017 כי תביעתו לפיצוי נזקיו נדחית על ידה מטעם של הכשלת בירור החבות הביטוחית בהתאם להוראות סעיף 22-25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").
אלא משנותר חלל גדול שאין בידו של איש, מלבד התובע למלאו, וכך לא נעשה על ידו, לא נותרה בידי מלבד הברירה כי אם להורות על דחיית התביעה, פועל יוצא של המסקנה המתבקשת ממנה.
באשר להוצאות המשפט, נחה דעתי שאין לפסוק הוצאות משפט לאיש בגין ניהול תביעה זו וכי נכון שכל צד יישא בהוצאותיו.
הטעם לכך נעוץ בעובדה שאף שמבחינת הפן המשפטי לא נמצא בסיס לקבוע כי התובע עומד ברף הנדרש לדחיית הכיסוי הביטוחי, הוא לא נכשל בהוכחת את נזקו ובתור שכך נדחית תביעתו, כאשר אין חולק כי בסופו של יום נגרם לו נזק מסוים עמום, ואשר בגין כך יוצאת הנתבעת בתור מבטחת הרכב כשידה על העליונה.
