תביעה לתגמולי ביטוח בגין נזקי מים ואבחנה מוטעית

במכתב ציינה הנתבעת כי היא דוחה את התביעה בשל "חשד באשר לאמתות נסיבות הארוע והתרחשותו לאור ממצאים וסתירות בגרסתך ואשר אינם תואמים את הגרסה המקורית שנמסרה לחברתנו". התובעים טוענים כי לא היה מקום לדחיית התביעה וכי על הנתבעת היה לשלם להם את מלוא תגמולי הביטוח על פי חוות דעת השמאי שצרפו, ולא להיתחמק מתשלום בטענות שאינן עולות בקנה אחד עם ההסכם בין הצדדים.

אשר לסכום התביעה טוענת הנתבעת כי שווי הרכב הנטען שגוי שכן בחוות דעת השמאי שצורפה אין אינדיקאציה לבדיקת הרכב עצמו, והתקלה החמורה ברכב לא צויינה ולא נילקחה בחשבון.

התובע הוסיף וציין כי ככל הנראה נזלו מים או שמן מהרכב, ובנגוד לדברים שאמר לחוקר מהם ניתן להבין כי הרכב נסע, טען שנאלץ ליגרור אותו בסיוע החבר כשהוא כבוי לצד, שם חנה הרכב התקול מספר חודשים ללא שימוש.

כל שהגישה לבית המשפט היה אישור בדבר הגשת תלונה במישטרה, תלונה שהגיש הנהג רשף, ועליו כתוב בכתב יד "ניסגר. ע.ל.ן.". על טופס התלונה מצוין כי "אין לראות באישור זה משום הוכחה על אמתות דיווח המודיע". כן הוגש מיזכר, הנושא את חותמת משטרת ישראל, ובו מציין גרשון כי קיבל מה-D.C.O. משאית, וכן מיפרט מה הנזקים שנגרמו לה ומה הפריטים שחסרים בה. המבוטחת לא העידה את רשף, הנהג שגילה בבוקר את העדרותן של המשאיות.

גם את בעל המוסך שנתן לתובעים הצעת מחיר כתובה בדיעבד לאחר שזו התבקשה על ידם בדצמבר, לא זימנו התובעים לעדות בכדי שיספר על מועד הפניה, מי פנה, כיצד אובחן הנזק – טלפונית או באמצעות בדיקת הרכב עצמו, האם ראה את הרכב ובהתאם נתן את הצעת המחיר, ואם לא על מה הסתמך שכניתנה.

...

מכל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל הראשוני המוטל עליהם ולא הצליחו להוכיח את התרחשות האירוע הנטען – גניבת הרכב מרחוב שפרינצק.

צירוף כלל הספקות וסימני השאלה בתיק הן בגרסאות שהוצגו והן בכך שהתובעים נמנעו מלזמן עדים חיוניים שעדותם מהותית, מביא אותי למסקנה כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח את קיום המקרה הביטוח.

סוף דבר – התביעה נדחית.

בטופס תביעה שנשלח למבטחת ביום 6.9.11 תואר מקרה הביטוח כנזק מים - הצפה של ביוב.

הודגש כי התובע בעלים של חברת אחזקה שביצעה חלק מניקוז המים והניקיון הנטענים ולמעשה דורש סכומים מופרזים הן עבור העבודות שבוצעו וכן בגין נזקים שלא נגרמו בארוע.

נטען כי המפקח לא התרשל ובהתאם להסכם בינו למזמין, קלמן, אינו אחראי לטעויות שמבצע הקבלן והוא פטור מאחריות לכל נזק שניגרם על ידי הקבלן.

בנסיבות אלו אין אינטרס של מניעת ריבוי הליכים חל. מאחר והנתבעת לא יזמה את ההליך הנוכחי, אין למנוע בעדה את הזכות להפרע מצד שלישי רק מהטעם כי הקדימה והגישה תביעה בטרם ידעה כי תוגש כנגדו תביעה בגין אותה עילה מכוחה שילמה את תגמולי הביטוח.

לאור עקרונות אלו אבחן להלן את ראשי הנזק שנתבעו.

...

סוף דבר לתובע נגרם נזק עקב חסימת הביוב בעקבות עבודות בנייה שבוצעו בחצר שכנו, קלמן.

על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 19,491 ₪ בצירוף הפרשי התמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה.

ההודעה כנגד צד ד' 2, יזמויות משואות יצחק אגש"ח בע"מ, נדחית.

הנתבעת הפניתה לשורה של פסקי הדין אשר קבעו כי תנאי מוקדם לחלותו של סעיף 18 לחוק הוא קיומו של כסוי בטוחי, ואשר איבחנו בין מצבים העולים בגדר החמרת סיכון המזכה בתגמולי ביטוח מופחתים לבין מקרים בהם הפרת תנאי הפוליסה גררה העדר כסוי בטוחי.

מניעות הנתבע טוען כי הנתבעת יצרה מצגים כי היא מכירה בכיסוי הבטוחי באופן שהיא מנועה כעת מלטעון אחרת וזאת לאור תשלום תגמולי הביטוח למבוטח בגין ניזקי רכבו ולאור הנחיות המפקח על הביטוח בנוגע לעיתוי והנסיבות בהם יכולה להעלות נימוקים לדחיית תביעה מעבר לאלה שהובאו לידיעת המבוטח.

מבלי לקבוע מסמרות לגבי טענת הטעות, יצאנו למדים מעדויות עדי הנתבע כי תביעת השבוב לא עמדה לנגד עיניה של הנתבעת במסגרת הדין והדברים עימה לתשלום תגמולי הביטוח, וכי לשיטתם הנתבעת שקלה שיקולים נוספים לבצוע התשלום מעבר לידיעה כי הנהג אינו עומד בתנאי הפוליסה הנוגעים לאיכותו של המבוטח כלקוח ולמעמדו של סוכן הביטוח.

...

הצדדים נחלקו בשאלת האחריות לקרות התאונה ובנוסף טענה הנתבעת 2, המבטחת את הרכב בו נהג הנתבע 1 כי דין התביעה נגדה להידחות בהיעדר כיסוי ביטוחי מאחר ועל פי תנאי הפוליסה הנתבע 1 לא היה מורשה לנהוג ברכב.

לאור הדברים האמורים לעיל, לא שוכנעתי כי הנתבעת מנועה מלהעלות טענה כנגד חבותה לשלם את תביעת השיבוב בשל תשלום תגמולי הביטוח.

סיכום המסקנה העולה מכל האמור היא כי פוליסת הביטוח אינה מעניקה כיסוי ביטוחי לנזק שנגרם כתוצאה מנהיגה על ידי נהג שגילו מתחת ל- 30.

התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית וכפועל יוצא מכך נדחית גם ההודעה לצד שלישי.

המכתב מכיל שלל טענות לדחיית התביעה לתגמולי ביטוח, כולל הטענות כי כלל לא הוכח מקרה הביטוח של הצפה, וכי לא הוכח שארוע ההצפה הנטען שהתרחש במבנה גרם לקריסת הריצפה.

אבחן תחילה את תשובת הנתבעת באמצעות הדואר האלקטרוני מיום 14.2.16 שכללה משפט לאקוני בלבד: "על פניו אין כסוי". הנתבעת טוענת כי אין לראות בתשובה זו מכתב דחייה.

לפיכך מענה זה אינו מאפשר למבטחת להעלות במסגרת התביעה נימוקים נוספים, כגון הטענה כי לא הוכח שארע מקרה ביטוח, והטענה להעדר קשר סיבתי בין מקרה הביטוח שארע לכאורה לבין הנזק.

וזו לשונה של פנייתו של התובע לנתבעת (הטעויות במקור): "הבניין ניבנה לפני כ-100 שנה בכול בית היה בור מים ועליו ניבנתה הבנין חלקו של הבור נמצא מתחת לדירתי קורס חלק מרצפת החדר לבור מים והגיעו מהנדס מבנים מסוכנים של עירית ירושלים וקבע שזה מבנה מסוכן ואי לכך צריך לפרק את כול הריצפה לבנות רלסים חדשים מקיר לקיר ויציקה חדשה לחזוק הבנין. אבקש מכם לכסות את עלות התיקון ולהחזיר המצב לקדמותו". יש לציין כי על פי עדותו של התובע פניה זו נעשתה בטרם קרסה ריצפת הנכס אל תוך בור המים.

כך, בפניה הראשונה של התובע לנתבעת בחודש פברואר 2016 מוזכר בור המים אך לא מוזכרת נזילת מים מהצנרת או העובדה שהבור מלא מים; גם בחוות הדעת של המחלקה למבנים מסוכנים בעירית ירושלים מיום 18.1.2016 לא מוזכרים מים כלל; כך גם בחוות דעת הנדסית של המהנדס דן שפר מיום 25.4.16, שצורפה לכתב התביעה, לא מוזכר נושא המים, ומר שפר אף העיד כי התובע לא הזכיר בפניו מים בבור או נזילת מים (עמ' 76 לפרוטוקול ש' 33-עמ' 77 לפרוטוקול ש' 4).

...

יתרה מכך, אני סבורה כי לו היה התובע מדווח במקביל גם על נזילה בצנרת ולא קושר בין שני האירועים, או שהיה מדווח על הרצפה הספוגה במים או על הבור מלא המים, יתכן שהיה מקום שלא לאפשר לנתבעת להעלות נימוקי דחיה נוספים.

התוצאה מהאמור עולה כי דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 8,000 ₪ וזאת תוך 30 יום.

טענות הנתבעת 5: הנתבע 5 טענה שיש לדחות את תביעת התובעים נגדה מהסיבות כדלקמן: המרכזית שלא מדובר במקרה ביטוח אלא בליקויי בנייה שהתגלו בעת שקבלו התובעים את הדירה מאת הנתבעות 1 ו-2; הנזקים להם טוענים התובעים אינם מכוסים בפוליסה, שכן בפוליסה נכתב במפורש שהפוליסה לא מכסה נזקים הנגרמים לדירה כתוצאה מליקויי תיכנון, ליקויי בניה או עבודה לקויה; הפוליסה אינה מכסה נזקים הנגרמים לדירה כתוצאה מהימלטות או דליפת מים ממתקני אינסטלאציה שאינם של הדירה; בהתאם לחוות הדעת של מר סיגורה, על הנתבעות 1 עד 4 לפצות את התובעים; עקב הגשת התביעה באיחור ניכר, נגרם לנתבעת 5 נזק ראייתי; התובעים אינם מפרטים את ראשי הנזק של סכום תביעתם; ככל שהנתבעת 5 תחויב בתשלום תגמולי הביטוח, אזי הסכום המרבי שניתן לחייב אותה הוא 1,088,853 ₪ שהוא סכום ביטוח המבנה בפוליסה שהוציאה הנתבעת 5 לתובעים.

לגירסתו, תביעת התובעים ככל שהיא נוגעת לנתבעת 5 בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לבית התובעים המבוטח אצל הנתבעת 5 וזאת עקב ניזקי רטיבות שנגרמו לביתם כתוצאה מנזקי בנייה שנתגלו כבר בשנת 1997, עם מסירת הדירה לידיהם, כך לטענת התובעים.

מר סיגורה כתב כי חדירת המים מהמרפסת מצריכה עקירה נוספת לצורך איבחון הכשל ובטול חדירות המים המתמשכות עוד טרם מסירת הדירה לתובעים.

מר רון נתן שתי חלופיות לירידת ערך הדירה כתוצאה מהרטיבות, האחת נכונה לחודש יולי 2014 בסך 52,000 ₪ (כאשר על מר רון היה לתת תשובה האם יש טעות בחישוב סכום זה), והשנייה נכונה לחודש ינואר 2020 בסך 65,000 ₪.

...

מאחר והנתבעת 4 נמצאה אחראית לחלק מהגורם לנזק, סבור אני שאין לפסוק לטובתה לא שכ"ט עו"ד ולא הוצאות משפט.

סוף דבר: על הנתבעות 1 עד 3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, כדלקמן: את הסך 300,711 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 5.8.18 ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 65,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.1.20 ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 180,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; את הסך 26,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה (12.10.15) ועד ליום התשלום בפועל; את הוצאות המשפט הכוללות את אגרת המשפט (שתחושב עד לסכום תביעה של 900,000 ₪), את הסכומים ששילמו התובעים למהנדס סיגורה, לשמאי מר אטקין, למומחה מטעם בית המשפט בגין 2 חוות הדעת, לחב' כרמי הנדסה בע"מ בגין שתי הבדיקות שביצע ולמכון התקנים בגין בדיקת תכולת הרטיבות, ושכר עדי התביעה כפי שנפסק, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד 80,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

התביעה נגד נתבעת 4 נדחית ללא צו להוצאות; התביעה נגד נתבעת 5 נדחית, ועל הנתבעות 1 עד 3, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעת 5 כדלקמן: את הוצאות המשפט הכוללות את שכרו של מר גולדקלנג ואת הסכומים ששילמה הנתבעת 5 למר צבי רון בגין חוות הדעת שהגיש לבית המשפט, את הסכומים ששילמה לחב' כרמי הנדסה ואת הסכומים ששילמה למכון התקנים, ושכר העדים מטעמה כפי שנפסק, הכל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל בהתחשב בעובדה שאת מירב העבודה ביצעו ב"כ התובעים וב"כ הנתבעים 1 עד 3, ודחיית ההודעה לצד ג', שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; ההודעה לצד ג' נדחית, כאשר את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בהודעה לצד ג' כבר לקחתי בחשבון בעת שפסקתי הוצאות ושכ"ט בתביעה עיקרית.