תביעה לשיפוי בגין הוצאות חיזוק יסודות בניין

קביעת סיגורה בחוות דעתו בעמ' 25 למעלה, שלפיה "לו אפשרו התובעים התקנת המיתרים אז היה ניתן לברר אם העבודה לקויה אם לאו", גם היא רק מחזקת את מסקנתי.

אם להקצין את דבריו של סיגורה, אפשר גם לבנות ביניין שלם ורק אחרי זה לבדוק אם היסודות מספיק חזקים כדי שיעמוד על תילו ולא יקרוס.

נוכח המסקנות לעיל, התובעים זכאים להשבת סכום המקדמה ששלמו עבור עבודות מעקה כבלי הנירוסטה, בסך של 33,694 ₪ וכן זכאים הם לשיפוי בגין עלות תיקון המדריגות ותקרת הגבס שהנתבעים חרצו לצרכי השחלת המיתרים.

בהיתחשב בתוצאה, לפיה התביעה נדחתה למעשה ואילו התביעה שכנגד התקבלה על סכום זניח יחסית וכן בהיתחשב בכלל נסיבות העניין, אני סבור כי מן הדין ומן הצדק כי כל צד יישא בהוצאותיו וכך אני מורה ומכאן שנידחה גם ראש הנזק של שכר טירחת עו"ד בתביעה שכנגד.

...

לגבי המעקה שלא הותקן בסופו של דבר והמעקה החדש שהותקן לאחר מכן, גם אם הדבר ארך זמן נוסף מעבר לנדרש, הרי שבוצעו בבית עבודות רבות אחרות, כעולה מתצהיר התובעת ולא הוכח כי העיכוב בכניסת התובעים לבית נבע אך ורק מהעיכוב בהתקנת המעקה החדש.

סוף דבר אשר על כן, התוצאה היא שהתובעים ישלמו לנתבעים 10,991 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום בפועל וזאת תוך 30 יום מהיום.

בהתחשב בתוצאה, לפיה התביעה נדחתה למעשה ואילו התביעה שכנגד התקבלה על סכום זניח יחסית וכן בהתחשב בכלל נסיבות העניין, אני סבור כי מן הדין ומן הצדק כי כל צד יישא בהוצאותיו וכך אני מורה ומכאן שנדחה גם ראש הנזק של שכר טרחת עו"ד בתביעה שכנגד.

מלבד התיקון הנ"ל, מדובר בהסכם סטנדרטי בו המוכרים מצהירים כי "לא ידוע להם על כל פגם מהותי נסתר עליו לא נימסר לקונים" (ס' 2.1) ואילו הקונה מצהיר כי עשה את כל הבדיקות הנדרשות ובחן את "הנתונים העובדתיים המשפטיים והתכנוניים הנוגעים לממכר ולבנין ומצאו אותו מתאים לצורכיהם במצבו הנוכחי" (ס' 3.1), וכי הוא מוותר "בכפוף להצהרות המוכרים כאמור לעיל על כל טענה של אי התאמה ו/או פגם" (ס' 3.3).

לגופן של טענות התובע טען כי הלה או בא כוחו ידעו על חריגות הבניה, וכי גריעת ההצהרה של המוכרים בדבר העדר חריגות בניה היתה צריכה להדליק אצלו נורה אדומה, ולכן הוא מושתק מלטעון בענין זה. העובדה שלא העיד את עורך דינו, שלא הציג קלטות שיחה נוספות כמו עם ברזני ואחרים, על אף שטען כי כל השיחות שלו מוקלטות, מלמדות על כך שהסתיר ראיות וענין זה פועל לחובתו בהתאם לחזקה הראייתית בפסיקה.

התובע עצמו הגיש בקשה להיתר בניה והכשרת החריגות בשנת 2015, הא הראיה שמכתבה של הוועדה המיוחדת לתיכנון ובניה אלפי מנשה מיום 5.11.15 (נספח 5 למוצגי התובע) מופנה אליו כמגיש הבקשה ובו מצוינת מהות הבקשה: "תוספת בניה בקומת עמודים, סגירת מרפסת קיימת בקומת כניסה, מדרגות חיצוניות בחצר הבית". במכתב עורך הדין של התובע מיום 24.5.16 ישנה היתייחסות להוצאות הכרורות בבקשה להיתר בניה, ובמכתב מיום 19.7.17 (נספח 19) בליקויים החמורים בנכס כפי שגילה אותם התובע חריגות הבניה אינם מופיעים כחלק מהתרמית, הונאה ומצג שקרי ככותרת סעיף 4 במכתב, אלא סדקים ושקיעת יסודות.

היתה זו טעות של הנתבעת שניסתה להטיל על המוכר גם חיוב זה, ובכך העלתה את חמתו של התובע, שאמר למתווך בשיחה המוקלטת כי "יקרע אותה". אני דוחה את תביעת התובע לשפותו בהוצאות שהוציא עד כה לצורך הכשרת החריגות ואף בסכום שנקב בו מומחה בית המשפט, באשר לא הוכח כי על הנתבעים היה לשאת בסכומים אלו, בהתאם להסכם ביניהם.

...

אני מקבלת את הטענה לפיה משוויתר על הוצאת אישור עיריה כתנאי למסירת החזקה המשפטית ולקח על עצמו את הכשרת המדרגות החיצוניות שבנה, ומשהגיש בקשה להיתר בניה וכלל בה גם את שתי התוספות הקודמות, הסכים מכללא לטפל בכך על חשבונו.

היתה זו טעות של הנתבעת שניסתה להטיל על המוכר גם חיוב זה, ובכך העלתה את חמתו של התובע, שאמר למתווך בשיחה המוקלטת כי "יקרע אותה". אני דוחה את תביעת התובע לשפותו בהוצאות שהוציא עד כה לצורך הכשרת החריגות ואף בסכום שנקב בו מומחה בית המשפט, באשר לא הוכח כי על הנתבעים היה לשאת בסכומים אלו, בהתאם להסכם ביניהם.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסכומים הבאים: סך של 107,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום חתימת הסכם המכר (יום הערך לפיו חושבה ירידת הערך, 11.8.15), ועד התשלום בפועל.

הנתבעים (דויטש) הכחישו את טענותיהם של התובעים והגישו כאמור תביעה שכנגד בה טענו כי על התובעים (גואטה) לשלם להם את הוצאותיהם בגין הקמת החומה המשותפת ועלויות החזקתה בסך של 53,235 ₪ וכן לפצותם בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם בגין מצבה של החומה.

מכאן טענו הנתבעים כי אם הייתה פלישה כאמור, והנתבעים יחויבו לפצות את התובעים, יש לחייב את המודד גפן לשפותם משום שמדד באופן לקוי את שטח מגרשם, לא בדק את שטח המיגרש של הנתבעים כנדרש ולא פעל כמודד סביר.

צד ג' מס' 1, המודד יהודה גפן, טען בכתב ההגנה ובסיכומיו את הטענות הבאות: המודד גפן לא סימן את מיקום המבנה של התובעים בעת הגשת הבקשה להיתר בנייה בשנת 1997, אלא חתם על אישור לסימון קוי הבניין לפני הבנייה, על פי הדרישות שהיו מקובלות אז, והשתנו כיום; חתימת המודד גפן על האישור המדובר לסימון קוי הבניין אין משמעה אישור לכך שביתם של התובעים ניבנה במקום בו סומנו קוי הבניין על ידו במדידה שערך אז; עילת התביעה של הנתבעים נגדו היתיישנה, אף לשיטתם של הנתבעים.

מצבו ההנדסי של הקיר המפריד והסעד הראוי אין למעשה חולק כי הקיר המפריד בין החלקות נוטה לשטח התובעים, אך בעוד שהתובעים טענו בכתב התביעה כי זה הוקם "באופן קלוקל ורשלני", ועל כן החל לנטות לכיוון שטח התובעים, הרי שהנתבעים טענו בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד, כי נטייה זו נובעת מחפירות שבוצעו על ידי התובעים, ללא היתר בניה, בשטח הצמוד לקיר תוך חשיפת חלק מיסודותיו, ואף כתוצאה מפגיעה שספג הקיר מטרקטור שביצע את החפירה בחלקת התובעים.

בתביעתם לצוו עשה טענו כאמור כי עבודות חפירה שביצעו הנתבעים שכנגד הביאו לנטיית החומה, ועל כן יש לחייב את הנתבעים שכנגד לבצע עבודות לחיזוקה, להמציא חוות דעת של קונסטרוקטור שתאשר כי הקיר חוזק כראוי, ולחילופין להורות להם להרוס את הקיר ולבנותו מחדש על חשבונם של הנתבעים שכנגד.

...

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעים סך של 3,080 ₪ בגין נגיסת הקיר המשיק בשטח נוסף משטחם של התובעים.

ההודעות נגד צדדי ג' 1 ו-2 – נדחות.

התביעה שכנגד – נדחית.

אומנם, מעדותו של הנתבע עלה כי הוא זה שבחר את קבלן הבצוע הראשון (עמ' 41 ש' 17-21) וכי היה מגיע לבניין מדי יום (עמ' 42 ש' 22-23) ברם, אין במעורבותו של הנתבע בפרויקט לבדה (כמי שהיה לו, אך ברור, אינטרס שהפרויקט יתקדם ויושלם), יהא היקפה אשר יהא, כדי לקיים את יסודות עוולת הנזיקין בעילת רשלנות כלפי התובע ( ולא למותר יהיה להפנות לסעיף 8.6 להסכם, לפיו חובת הפיקוח על קבלני המשנה חלה על הנתבעת, והיא גם זו שאחראית על בחירתם).

לראיה הציג התובע תמונות של סורגים זרוקים בחצר הבניין; בנוסף, התובע מסתמך על עדות עומרי, בה נאמר כי לצורך עיבוי הקירות וחיזוקם נידרש להסיר את הסורגים בבניין.

באשר לפסיקת ההוצאות: לאור הוראות פרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 ובשים לב לתכלית החיוב בהוצאות שהנה שיפוי בגין הוצאות ההליך בהיתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין, החלטתי מתאריך 28/12/22, דחיית התביעה כנגד הנתבע; לאחר שקילת כלל הנתונים, לרבות הסכום עליו הועמדה התביעה, לכתחילה, והסכום שנפסק בפסק הדין - מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך של: 4,905 ₪.

...

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבע נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 41,705 ₪, ובנוסף שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ) בסך של 9,760 ₪.

באשר לפסיקת ההוצאות: לאור הוראות פרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2018 ובשים לב לתכלית החיוב בהוצאות שהינה שיפוי בגין הוצאות ההליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין, החלטתי מתאריך 28/12/22, דחיית התביעה כנגד הנתבע; לאחר שקילת כלל הנתונים, לרבות הסכום עליו הועמדה התביעה, לכתחילה, והסכום שנפסק בפסק הדין - מצאתי לחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות בסך של: 4,905 ₪.

האם מדובר במקרה ביטוח על פי הפוליסה והאם חלה על כלל ביטוח החובה לשיפוי התובעים בגין נזקיהם? לטענת התובעים בכתב התביעה, על פי תנאי הפוליסה, כלל ביטוח מחויבת לשלם להם את מלוא הנזקים שנגרמו להם שכן הפוליסה מכסה ניזקי טבע, כמו גם נזקים שנגרמו על ידי צד שלישי בזדון (כאשר בבניין בוצעו תוספות בניה על ידי מר שהרבני ללא תיכנון, ללא היתר וללא עמידה בתקו הישראלי ובתקנות התיכנון והבניה, ומשכך לטענתם "בזדון").

האם הוכחה אחריותו הנזיקית של מר שהרבני לארוע הקריסה? בכתב התביעה נטען כי היה בכוונתה של גב' קצב להגיש תביעה נגד מר שהרבני על מנת שיישא בתשלום חזוק המבנה ושפוץ דירתה, ואולם טרם הגשת תביעה כאמור הבניין קרס במהלך סופה חזקה, צדו העורפי שקע, קירותיו נישברו, המבנה נותר עומד בשיפוע, ושוכרי דירתה של גב' קצב נאלצו לפנות את הדירה.

מהנדס אנגל הוסיף בחוות דעתו, כי גם אם מהנדס כהן מטעם מר שהרבני סבר שאין קשר בין הסדיקה בדירת השכנים שהתנגדו להיתר הבניה לבין תוספת הבניה – לא ברור מה הבדיקות שביצע מהנדס כהן ומה הוביל אותו למסקנה שניתן ליישם את תוספת הבנייה ללא חזוק של שלד הבניין והיסודות שלו ולמה החליט שהסדיקה אינה קשורה לתוספת לבניין (ס' 23 לחוות דעתו).

סוגיית הנזק בכתב התביעה טענו התובעים כי כתוצאה מקריסת הבניין נגרם להם נזק בסך 800,000 ₪ בגין עלות בניה חדשה ואישורים; נזק בסך 100,000 ₪ בגין עלויות הוצאות פינוי והריסה בהם חויבו על ידי עריית אור יהודה; נזק בסך 150,000 ₪ בגין עלות הוצאות תיכנון ושינוי תב"ע; נזק בסך 216,000 ₪ בגין הפסד הכנסה משכירות מיום הקריסה ועד להגשת התביעה (לפי שכר דירה חודשי בסך 4,000 ₪ למשך 48 חודשים); ונזק בסך 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

לצד זאת, בשים לב לכך שהתביעה נגד מר שהרבני התקבלה (בכובעו כנתבע) – אינני מוצאת לנכון לפסוק לטובתו הוצאות בגין דחיית ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגדו.

...

התביעה נגד הנתבעת 1, כלל ביטוח, נדחית.

אשר על כן תביעתו של התובע 2 נדחית ביחס לשני הנתבעים, אם כי בשים לב לכך שדובר בתובעים שתבעו בצוותא חדא ותביעתם נוהלה בידי אותו בא-כוח וצירופו של התובע 2 לא הסב הוצאות משמעותיות נוספות למי מהצדדים - אינני מחייבת את התובע 2 בהוצאות נוספות כלשהן כלפי הנתבע 2 בשל דחיית תביעתו.

עם דחיית התביעה נגד הנתבעת 1 כלל ביטוח, ממילא נדחות עמה גם ההודעות ששלחה לצדדים השלישיים.