תביעה לשינוי חישוב בסיס שכר גמלת נכות מעבודה

השאלות העומדות להכרעה: האם היתיישנה זכות התביעה כנגד ההחלטה דבר הבסיס לתשלום גמלאות לתובע? ככל שהתשובה היא בשלילה, מה היתה הכנסתו החודשית של התובע מחברת לחיאני שמעון נתיבי צנרת? לעניין זה האם יש להתבסס על קביעתו של בימ"ש המחוזי (סעיף 64 לפסק הדין עמוד 26 שורה 1)? כפועל יוצא מכך מהו בסיס השכר לחישוב גמלאותיו של התובע? האם שינוי בסיס הגימלאות כפוף להוראות סעיף 296 לחוק? עיקר טענות התובע: התובע טוען כי הנתבע מעולם לא מסר לו החלטה מפורשת ומנומקת לעניין הבסיס לקביעת זכאות לקיצבת הנכות מעבודה, והנתבע אף לא הוכיח כי הודעה כזו נשלחה אל התובע.

...

טענת התובע לפיה לא קיבל לידיו מכתב בעניין זה מגוחכת ודינה להידחות.

עוד יודגש בניגוד לטענת התובע כי על תביעות למוסד חלות הוראות מיוחדות ובית הדין אינו מוסמך להאריך את המועדים שנקבעו בחוק ולא שוכנענו כי יש מקום לסטות מההלכה בעניינו של התובע.

למעלה מן הדרוש נציין כי גם לגופו של עניין לא שוכנענו כי היה מקום לקבל את התביעה.

סוף דבר : התביעה נדחית.

ואולם, מאחר שהתובע לא עבד באופן מלא לפני התאונה השניה, הרי שבהתאם לתקנה, הנתבע יכול להשלים את השכר ללא התוספות של פרמיות משתנות, שעות נוספות, תמריצים וכיוצ"ב, שכן התובע לא עבד בפועל בחודשים אלה, ולכן לא היה זכאי לתוספות מעבר לשכר הבסיס.

ואולם וזה העיקר, הגענו למסקנה כי לצורך הכרעה בתביעה שבפנינו, אין אנו נדרשים להכריע בסוגיה העקרונית האם הפרמיה או תוספת כזו או אחרת, היא חלק מהשכר הרגיל לצורך חישוב גמלאות בגין פגיעה בעבודה.

תימוכין לכך ניתן למצוא בעיניין לקסר, שם קבע סגן הנשיא אדלר (כתוארו אז), כי הבסיס לחישוב דמי הפגיעה וקיצבת הנכות מעבודה יהיה משכורתה של התובעת עת עבדה במשרה מלאה, שכן בתקופה שלפני המועד הקובע הופיעו סימנים של המחלה והקף עבודתה צומצם; וברבע השנה שלפני המועד המערערת קיבלה אך מחצית ממלוא המשכורת.

...

ואולם וזה העיקר, הגענו למסקנה כי לצורך הכרעה בתביעה שבפנינו, אין אנו נדרשים להכריע בסוגיה העקרונית האם הפרמיה או תוספת כזו או אחרת, היא חלק מהשכר הרגיל לצורך חישוב גמלאות בגין פגיעה בעבודה.

לאחר שבחנו את טענות הצדדים והעדויות שנשמעו בפנינו, לדעתנו, בנסיבות העניין, אין לקבל את קביעת הנתבע באשר לאופן חישוב שכרו הרגיל של התובע, שכן לא מצאנו הצדקה לפרשנותו.

הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, תוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

האם חלף המועד להגשת התביעה לשינוי בסיס השכר לתשלום גמלת נכות בעטיה של תאונת עבודה מיום 12.12.2004; ובלשון הצדדים, האם התביעה "היתיישנה"? וככל שלא חלף המועד להגשתה, האם יש לבטל את החלטת הנתבע משנת 2009 שכן לטענת התובע על בסיס השכר לתשלום גמלת נכות לעמוד על 19,000 ₪, שמא כטענת הנתבע יש להותירה על כנה, קרי על 5,920 ₪, בהתבסס על שלושת חודשי העבודה האחרונים של התובע ערב התאונה? רקע כללי ביום 12.12.2004 ארעה לתובע תאונת עבודה (ע' 4 ש' 20-22).

לוז טענות הצדדים לטענת התובע, התחשיב שעל בסיסו מחושב השכר לצורך קביעת נכותו "שגוי, שכן המעסיק העניק לתובע שכר כאשר על חלקו בוצע דיווח לרשויות המס וחלקו ניתן לתובע ללא דיווח במזומן". עוד טוען התובע, כי על הנתבע לשנות את תחשיביו לעבר ולעתיד, בהתאם לחישוב שכר של 19,000 ₪ כפי שנקבע על ידי בית הדין האיזורי לעבודה ובית המשפט המחוזי בתל אביב.

...

ביום 18.9.2017 ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת יהלום (כתוארה אז), כדלקמן: "המוסד לביטוח לאומי לא היה צד להליך שבמסגרתו ניתן פסק דין שעליו מסתמך התובע. ככל שלתובע יש טענה כלפי המוסד לביטוח לאומי בנוגע לאותו פסק דין, עליו להגיש תביעה חדשה. ב"כ התובע יודיע עד 30/10/2017 האם יש למחוק את הבקשה בתיק כאן או שבכוונתו להגיש כתב תביעה מתוקן בתיק כאן. בשלב זה אין חובה על הנתבע להגיש כתב הגנה בתיק כאן. התיק יובא לעיוני ביום 1.11.2017. בהעדר הודעה מטעם התובע, ההליך כאן יסגר." ביום 12.11.2017 ניתן פסק דין על ידי כב' השופטת יהלום, שלפיו "בהעדר הודעה מטעם התובע ובהמשך להחלטה בתיק, אני מורה על מחיקת התביעה." ביום 12.6.2019 ניתן פסק דין בתיק במחוזי (אשר שני עמודים הימנו צורפו לתצהירו של התובע (ת/ב'; ת/ט'), וליתר דיוק סעיפים 44-45 לפסק הדין), במסגרתו נקבע כדלקמן: "44. לטענת התובע, קיים פער גדול בין השכר המופיע בתלושי השכר שלו אצל הנתבעת 1 לבין השכר ששולם לו בפועל. שכן חלק משכרו שולם לו במזומן והתובע התבקש שלא להפקיד סכום זה בבנק בהיותו "בשחור". הנתבעת הצהירה במסגרת הסכם גישור שקיבל תוקף של פס"ד בביה"ד לעבודה, שהתובע השתכר אצלה שכר העומד על 19,000 ₪ (עמ' 286 לראיות התובע ת/31 סעיף 33, עמ' 9-10 לתצהיר התובע) ובלשון הסכם הפשרה "יינתן צו הצהרתי לפיו שכרו החודשי של התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבעת היה צריך לעמוד ע"ס של 19,000 ₪ בתק' עבודתו אצל הנתבעת החל מ-3/04 ועד 7/05". במילים אחרות, הנתבעת מודה בהסכם המקבל תוקף של פסק דין כי התובע אמור היה להשתכר 19,000 ₪ לחודש לתקופה הרלוונטית.

כאשר התובע נשאל, האם התריע בפני מנהליו כי לא קיבל את כל השכר המוסכם באופן רשמי, הוא השיב "לא ידעתי שאני מקבל בחלקים כי את התלושים הם הציגו לי רק כשנפצעתי" (ע' 6 ש' 1-7).

חרף הסוגיה המבוררת, התובע ביכר שלא לזמן את הגורם המוסמך מצד המעסיק להעיד בהליך שבפנינו, ובלשונו "לשאלת בית הדין אני משיב שהתובע לא נדרש להביא עד מטעמו מאחר וכל תביעותיו התקבלו, בסופו של דבר יוצא ההיפך- שהנתבע הוא המעוול וזה שיוצא נשכר" (ע' 11 ש' 4-5).

כך או כך, ככל שעדיין התובע סבור כי נגרם לו עוול בגין קיזוז (רעיוני) גבוה, הרי שטענותיו בעניין אינן יכולות להיות מופנות כלפי הנתבע בעניין זה. אשר על כן, התביעה נדחית.

לפנינו תביעת התובע, שהוכר כנפגע עבודה על ידי הנתבע, לשינוי חישוב בסיס השכר שקבע לו הנתבע לצורך תשלום גמלת נכות מעבודה.

...

דיון והכרעה לאחר ששקלנו כלל טענות הצדדים מצאנו כי כדין קבע הנתבע וכי דין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

בכתב התביעה טען לעניין בסיס השכר שנקבע לו לצורך חישוב גמלת הנכות, בטענה כי הכנסותיו היו גבוהות מאלה שנלקחו בחשבון על ידי הנתבע, כך ששעור הבסיס השנתי לחישוב הגימלה המשתלמת, היה צריך להיות גבוה יותר.

עוד נקבע "מקום בו מבוטח מודיע, טרם ארוע תאונה, על שינוי בהכנסתו, שישמש בסיס לחישוב דמי הביטוח, אין להחיל לגביו את ההוראה המחמירה שבתקנה 11, אלא יש לנהוג לגבי דמי הפגיעה וקיצבת הנכות והשאירים הנגזרים ממנה, כפי שנוהגים לגבי גמלאות אחרות – כמצוות תקנה 12" (עניין סנונו).

לעניינו - במסגרת התיק הקודם שניהל התובע (בל 52443-05-18) התבררה הפלוגתא: "האם נפל פגם בהחלטת הוועדה הרפואית לערר מיום 15/3/18, שלא להפעיל בעיניינו של המערער את תקנה 15". הנושא שבפנינו הוא שונה לחלוטין ועניינו בסיס השכר לחישוב הגימלה המשולמת לתובע בגין פגיעה בעבודה.

...

עוד עולה מן המקובץ, לאור הנפסק בעניין בשירי ובעניין סאמר, כי סטייה נוספת מתקנה 11 אפשרית במקרים חריגים שבהם מועד הפגיעה בעבודה אינו ברור, כגון מקרה שבו הפגיעה היא תוצאה של מיקרוטראומה, והוא נקבע בדיעבד, לפי שיקול דעת רפואי, לתקופה רטרואקטיבית שקודמת למועד הגשת התביעה למוסד, ומסתבר כי הדו"ח העדכני נמסר לאחר מועד הפגיעה הרטרואקטיבי, והכל בתנאי שבמועד הגשת הדו"ח העדכני לא ידע המבוטח כי תהיה לדו"ח זה השפעה על שיעור גמלאותיו בגין הפגיעה בעבודה" בעניין זה עבל (ארצי) 51290-05-16 שלמה שוטון נ' המוסד לבטוח לאומי (מיום 21/11/17) דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלת החריגים לתקנה 11.

סוף דבר סיכומו של דבר, הוכח כי הנתבע פעל כדין בעניינו של התובע וכי חישב את הגמלאות על פי בסיס שכר כפי שנקבע בחוק ובתקנות.

התביעה נדחית.