גישה דומה מצאה ביטויה בפסק הדין העדכני של בית המשפט המחוזי בעיניין חסאן שבגדרו נקבעו העקרונות הבאים ביחס לתביעה שמקורה בעסקת הלוואה חוץ בנקאית שהוראות החוק חלות עליה:
"לאור חובתו של בית המשפט לעמוד על מילוי דווקני של הוראות חוק ההלוואות, כאשר מוגשת לבית המשפט או ללישכת ההוצאה לפועל תביעה בגין הסכם הלוואה שנערך בעל פה או תביעה לבצוע שטר כמו במקרה שלפנינו, המשקפת עסקת יסוד של מתן הלוואה, הרי שבהעדר הסכם בכתב דין תביעה כזו ככלל להדחות הואיל ולא היה בידי המלווה התובע לבסס כלל את עילתו, ומשמעות דחיית התביעה תהיה גם שלילת זכות ההשבה."
"מכוח חובתו של בית המשפט לעמוד על מילוי דווקני של הוראות חוק ההלוואות ככלל, ועל הוראות סעיף 2 בפרט, יש לצמצם את החריג לכלל האמור לעיל בדבר דחיית תביעה המבוססת על הסכם הלוואה שנערך בעל פה, רק למקרים בהם מתן ההלוואה עצמה אינו שנוי במחלוקת, או שהונחו בפני בית המשפט ראיות ברורות המוכיחות באופן שאינו מתיר ספק את מתן ההלוואה, ורק במקרים כנ"ל תחול חובת השבה תוך שימוש בהוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 המחיל את חובת ההשבה החוזית הקבועה בסעיף 21 לחוק החוזים גם על חוזה בלתי חוקי, כאשר בית המשפט יהא רשאי להתערב בקביעת סכום ההשבה בהתאם לסמכותו על פי סעיף 9 לחוק ההלוואות."
"אין להרחיב את החריג לכלל בדבר דחיית תביעה שאינה מבוססת על הסכם הלוואה בכתב, גם למקרים בהם סבור בית המשפט כי גרסת המלווה לפיה ניתנה על ידו הלוואה מסתברת יותר על פי מבחן ההסתברות הנידרש במשפט האזרחי, מאשר גרסת הלווה המתכחש להלוואה, ויש לצמצם את האפשרות שלא לדחות תביעה כזו על הסף רק למקרים שבהם אין מחלוקת על מתן ההלוואה (כגון, כאשר קיימת הודאת הלווה) או מקרים בהם המלווה מציג עם הגשת תביעתו ראיות ברורות וחד משמעיות למתן ההלוואה, וכפי שנקבע בעיניין בס לא די בעיניין זה בהצגת ההמחאה שנמסרה לבטחון להבטחת החזר ההלוואה, אשר יכולה לשמש רק כראשית ראיה ולא יותר מכך."
משלא ניתן לבסס מסקנות עובדתיות ביחס לעיסקת היסוד והכספים המגיעים ממנה לתובע על אדני גירסתו של התובע עצמו, ומשהתנהלותו של התובע וגרסאותיו המצועפות והמתחלפות הן ביחס למהות התקשרויותיו עם דומב והיקפן, והן ביחס לתכלית מתן השיק ונסיבותיו, עוררו בליבי חשש של ממש שמא מגולם בשיק שביסוד התביעה תשלום בגין ריבית נשך בלתי חוקית, לרבות בגין אותה הלוואה בסך 150,000 ₪ שהנתבע הסתיר מלכתחילה, עד שהודה שהעמיד לרשות דומב, המסקנה המתבקשת הנה כי אין זה אחד מאותם מקרים חריגים בהם חרף אי עמידת תובע בתנאי החוק, יהא זה מוצדק שלא לדחות את תביעתו.
...
..מעת שבית המשפט הגיע אכן למסקנה כי לא ניתן לאכוף את עיסקת ההלוואה כלשונה, שוב לא היה רשאי להורות על השבה של סכומים שהתקבלו, מבלי שהמשיב הוכיח את אותה תשתית ראשונית שהיה עליו לעמוד בה. למעשה, נוכח האמור בחלקו השני של פסק הדין, אין זה ברור כלל מי נתן את ההלוואה, ועל כן מדוע זכאי המשיב להשבה.
גישה דומה מצאה ביטויה בפסק הדין העדכני של בית המשפט המחוזי בעניין חסאן שבגדרו נקבעו העקרונות הבאים ביחס לתביעה שמקורה בעסקת הלוואה חוץ בנקאית שהוראות החוק חלות עליה:
"לאור חובתו של בית המשפט לעמוד על מילוי דווקני של הוראות חוק ההלוואות, כאשר מוגשת לבית המשפט או ללשכת ההוצאה לפועל תביעה בגין הסכם הלוואה שנערך בעל פה או תביעה לביצוע שטר כמו במקרה שלפנינו, המשקפת עסקת יסוד של מתן הלוואה, הרי שבהיעדר הסכם בכתב דין תביעה כזו ככלל להידחות הואיל ולא היה בידי המלווה התובע לבסס כלל את עילתו, ומשמעות דחיית התביעה תהיה גם שלילת זכות ההשבה."
"מכוח חובתו של בית המשפט לעמוד על מילוי דווקני של הוראות חוק ההלוואות ככלל, ועל הוראות סעיף 2 בפרט, יש לצמצם את החריג לכלל האמור לעיל בדבר דחיית תביעה המבוססת על הסכם הלוואה שנערך בעל פה, רק למקרים בהם מתן ההלוואה עצמה אינו שנוי במחלוקת, או שהונחו בפני בית המשפט ראיות ברורות המוכיחות באופן שאינו מתיר ספק את מתן ההלוואה, ורק במקרים כנ"ל תחול חובת השבה תוך שימוש בהוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 המחיל את חובת ההשבה החוזית הקבועה בסעיף 21 לחוק החוזים גם על חוזה בלתי חוקי, כאשר בית המשפט יהא רשאי להתערב בקביעת סכום ההשבה בהתאם לסמכותו על פי סעיף 9 לחוק ההלוואות."
"אין להרחיב את החריג לכלל בדבר דחיית תביעה שאינה מבוססת על הסכם הלוואה בכתב, גם למקרים בהם סבור בית המשפט כי גרסת המלווה לפיה ניתנה על ידו הלוואה מסתברת יותר על פי מבחן ההסתברות הנדרש במשפט האזרחי, מאשר גרסת הלווה המתכחש להלוואה, ויש לצמצם את האפשרות שלא לדחות תביעה כזו על הסף רק למקרים שבהם אין מחלוקת על מתן ההלוואה (כגון, כאשר קיימת הודאת הלווה) או מקרים בהם המלווה מציג עם הגשת תביעתו ראיות ברורות וחד משמעיות למתן ההלוואה, וכפי שנקבע בעניין בס לא די בעניין זה בהצגת ההמחאה שנמסרה לביטחון להבטחת החזר ההלוואה, אשר יכולה לשמש רק כראשית ראיה ולא יותר מכך."
משלא ניתן לבסס מסקנות עובדתיות ביחס לעסקת היסוד והכספים המגיעים ממנה לתובע על אדני גרסתו של התובע עצמו, ומשהתנהלותו של התובע וגרסאותיו המצועפות והמתחלפות הן ביחס למהות התקשרויותיו עם דומב והיקפן, והן ביחס לתכלית מתן השיק ונסיבותיו, עוררו בליבי חשש של ממש שמא מגולם בשיק שביסוד התביעה תשלום בגין ריבית נשך בלתי חוקית, לרבות בגין אותה הלוואה בסך 150,000 ₪ שהנתבע הסתיר מלכתחילה, עד שהודה שהעמיד לרשות דומב, המסקנה המתבקשת הינה כי אין זה אחד מאותם מקרים חריגים בהם חרף אי עמידת תובע בתנאי החוק, יהא זה מוצדק שלא לדחות את תביעתו.
התוצאה:
במכלול האמור לעיל, משכשל התובע מלבסס הן את טענת ההרשאה לחתימת דומב על השיק, והן את הכספים המגיעים לו בהתאם לעסקת היסוד, דין התביעה השטרית להידחות, ואני מורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל שמספרו 500490-06-16.
