תביעה לשאת בעלויות הלוואה לצורך פרעון חוב מנוח

על בסיס הודעה זו עותרת הנאמנת למחוק את הערת האזהרה שנרשמה לזכות המשיב על המקרקעין, ולהורות על הוצאת זכויותיו של החייב במקרקעין לכל המרבה במחיר, לצורך פרעון חובותיו.

המשיב טוען עוד, כי ההסכם בינו לבין החייב נעשה בתום לב, נוכח העלויות הניכרות בהן נשא המשיב לטובת החייב, ובשים לב לכך שבעת חתימת ההסכם לא היו ידועות תוצאות ההליך הפלילי, והדבר נעשה זמן רב בטרם הגשת התביעה האזרחית, כאשר לטענתו הצדדים לא העלו על דעתם כי החייב ייתבע על-ידי יורשי המנוח נוכח נסיבות מעשה ההרג.

עקרון זה הוחל בפסיקה גם על מצב דברים שבו הוצגה טענה עובדתית בפני רשויות המס, ולאחר מכן העלה אותו צד טענה סותרת בפני בהמ"ש. ראו לעניין זה ע"א 8430/06 אמנון שבתאי נ' משה ספני ואח' (2008), כדלקמן: "יתר על כן, מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא כי שבתאי איננו יכול לאחוז את המקבל בשני קצוותיו ולטעון מחד גיסא כלפי רשויות המס כי מימן את בניית הבית בעצמו, ומשכך זכאי הוא לפטור ממס שבח לפי סעיף 49א' לחוק מס שבח, ומאידך גיסא לטעון בפני בית משפט זה כי הלכה למעשה, לא מימן את בניית הבית מכיסו, אלא נטל הלוואות בשמו של ספני". אוסיף כי טענות המשיב והחייב בדבר ייעוץ משפטי לקוי שניתן להם בדווח על העסקה, אינן משכנעות כלל ועיקר, משהטענה הועלתה ללא כל פירוט קונקריטי, לרבות הגורם המייעץ, טיב הייעוץ המדויק שניתן להם, ההסברים והחלופות בפניהן הועמדו, וכן ללא היתייחסות לעובדה כי הצדדים חתמו על הסכם שלפי לשונו הברורה הוא הסכם מתנה, דבר אותו יכולים היו להבין היטב.

אוסיף כי לטעמי, ספק רב אף אם מוצדק לפצל בעיניין זה בין שני ההסכמים לחלוקת עזבון, תוך בחינת יכולתו של החייב לפרוע חובותיו במועד עריכת הסכם חלוקת עזבון המנוח, בהתייחס לנכסים שעדיין היו בידו באותה עת מירושת דודתו המנוחה, כפי שנעשה בסיכומי הנאמנת.

...

סוף דבר: על יסוד כל המקובץ לעיל, בקשות הנאמנת מתקבלות בזה, ובהתאמה אני מורה כמפורט להלן.

אשר לבקשה 18; אני מורה על ביטול הערת האזהרה הרשומה לטובת המשיב על זכויות החייב במקרקעין הידועים כגוש 16524 חלקה 74.

אשר לבקשות 20 ו- 21; אני מורה על ביטול הענקת זכויות החייב למשיב במקרקעין הידועים כגוש 16529 חלקה 45; גוש 16523 חלקה 22; גוש 16521 חלקה 15; וגוש 16524 חלקה 82, כפי שנעשו במסגרת הסכמי חלוקת עיזבונות המנוחים.

בתמצית מרובה, טוען הנתבע כי נגרם לו חיוב מיותר בהיטל השבחה בסך של 173,000 ₪; כי הפסיד דמי שכירות בגין האפשרות להשכיר את הנכס שרכש, בסך 70,560 ₪; כי הוא זכאי לדמי שימוש ראויים בגין השכרת זכויות התובע במקרקעין, בסך 432,000 ₪; כי הוא זכאי לפצוי בגין שכ"ט עו"ד שנשא בו בשל הליכי סרק של התובע בסך 96,525 ₪; כי הוא זכאי לפצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בסך 15,000 דולר; וכי נגרם לו נזק תוצאתי של תשלומי ריבית עודפים לצד ג' בסך של 929,047 ₪.

ברם, ראשית, פרט להפניה לנתון זה, הנתבע לא פירט מה משמעותו ביחס לתביעה דנא וכיצד משפיע הדבר על גובה הסכום שהתובע זכאי לו בגין פרעון חוב הנתבע.

הסכום לא נועד לשקף איפוא את סכום החוב של הנתבע שנפרע על ידי התובע, אשר נתבע בהליך זה. סיכומם של דברים בתביעה העיקרית: עיזבון המנוח, באמצעות התובע, שילם עבור חוב הנתבע לבנק סך של 417,265 ₪.

לפיכך, לא ברור כלל כיצד הגיע הנתבע לתחשיב של "חסכון" של 200,000 ₪ אילמלא פרע התובע את חובו בגין הלוואת המשכנתא בהסדר החוב.

המעט שניתן לעשות, מזוית הראיה של האנטרס הצבורי, הנו שלא להתערב בעלויות המשפטיות והאחרות שהצדדים נושאים בהן כתוצאה ממעשיהם.

...

נפסק, כי "ההיבט הכספי של התובענה לא נדון למעשה לפניי. בעלי-הדין הסכימו שהיה תשלום לבנק בגין חוב של הנתבע. לא ברור אם התשלום נעשה על-ידי עזבון המנוח או על-ידי אלדד אריה, וכן לא ברור אם הסכום ששולם בפועל משקף נאמנה את גובה חובו של נתבע לבנק בעת ביצוע התשלום. בנסיבות אלה אני סבור, שהתובע זכאי להצהרה כי ככל ששילם חוב של הנתבע לבנק, הוא זכאי להחזר מהנתבע ו/או לקיזוז הסכום ששולם מהכספים המגיעים לנתבע. בירור הסכום המגיע יעשה בתובענה נפרדת, שתוגש, במידת הצורך, לבית משפט השלום" (ההדגשה בקו הוספה על ידי – א' ל' ג').

יוצא אפוא, שבהתאם לפסק הדין, רק אילו היה הנתבע משלם את יתרת התמורה בסך 42,000 דולר לעיזבון, או לחילופין לרשויות המס על חשבון סכום החוב של העיזבון באופן שהיה מאפשר לו לנכות את התשלום מיתרת התמורה, הייתה קמה לו זכות חזקה בנכס.

סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת, ובהתאם לה על הנתבע לשלם לתובע סך של 445,130 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

ההליך לפני בית משפט קמא ביום 22.11.2017 הגישו המערערים, האחים לבית סילברמן (להלן- התובעים, המערערים), תביעה כספית על סך 915,000 ₪ כנגד הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן- הראל), בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן- בנק לאומי, הבנק) ומעלות סוכנות לביטוח בע"מ (להלן- מעלות), בה עתרו – לחייב את הראל לשלם לבנק לאומי את מלוא תגמולי ביטוח החיים המגיעים לאחרון כמוטב על פי פוליסת ביטוח חיים, שערך מר מגנוס רוטשילד ז"ל (להלן- המנוח) אצל הראל להבטחת תשלום משכנתא שנטל מבנק לאומי לרכישת דירת מגורים ברחוב יהלום 96 בשערי תקווה (להלן- הדירה), ואשר את הזכויות בה הוריש בצוואתו לתובעים; לחייב את בנק לאומי לשלם לתובעים כל סכום ששלמו לו על חשבון תשלומי החזר ההלוואה החודשיים, מאז פטירת המנוח ביום 23.11.2014 ועד למתן פסק דין; לחילופין – ככל שתידחה התביעה כנגד הראל, לחייב את בנק לאומי למחוק מספריו את ההלוואה שנטל המנוח לצורך רכישת הדירה, כאילו ניפרעה במלואה, ולבטל את השעבודים הרובצים על הדירה, זאת בנוסף להשבת תשלומי החזר ההלוואה, ששולמו על ידי התובעים מאז פטירת המנוח, לידם (ראו כתב התביעה - נספח להודעת העירעור).

מחוייבים כלל לשלמם לנתבע 2 (הבנק)", וככל שתביעתם תידחה בקביעה שהראל שלחה מכתב התראה לבנק טרם ביטול הפוליסה, יחוב הבנק כלפיהם כמי שהפר הפרה יסודית את הסכם ההלוואה, משהיה "מחויב לפנות מיוזמתו למנוח, מיד ובכתב, וליידע אותו על משמעות ביטול הפוליסה וכן לשלם את תשלומי פרמיות הביטוח במקום המנוח, לפחות עד לעידכון המנוח על החוב לנתבעת 1 (הראל) ומשמעות ביטול פוליסת הביטוח". 2.2 כנגד מעלות נטען כי "בהתאם להוראות חוק חוזה הביטוח ... הנה שלוח של הנתבעת 1 (הראל), ובה בעת, הנה בבעלות מלאה של הנתבע 2 (בנק לאומי)". הראל בכתב הגנתה עתרה לדחיית התביעה משני טעמים.

רשאים" הם "לתבוע כל שהוא היה זכאי לתבוע", שאחרת "למעשה כל ביטוח חיים, יכול שלא ישולם שכן המבוטח נפטר ואינו יכול לתבוע ולשיטת הראל גם לא יורשיו שאינם מוטבים". מכאן פנה בית משפט קמא לבחינת הראיות שבאו לפניו ועל סמכן קבע את מימצאי העובדה הבאים: המנוח היה הבעלים הרשום של הדירה אלא שזו נרכשה מכספי הורי התובעים, בני הזוג סילברמן, והם מי שנשאו בתשלום פרמיות הביטוח והחזרי המשכנתא, כך ש"הנכס דה פאקטו היה בבעלות ה"ה סילברמן והוחזק במעין נאמנות על ידי המנוח"; מר סילברמן היה נתון בחובות ובאמצעות המנוח, שהיה חברו הטוב, "הציג מצג שוא כלפי" הראל ובנק לאומי "ובפני כולי עלמא באשר לבעלות" בדירה, שהייתה "למעשה בבעלותו שלו"; מר סילברמן נהג בחוסר תום לב, משהשתמש בהם ובמנוח לשם ביצוע מצג השוא והמרמה; נוכח מצג השוא ניתנה ההלוואה על ידי בנק לאומי והופקה פוליסת ביטוח החיים אצל הראל; משיחות טלפון שקיים נציג הראל (רן) עם מר סילברמן ועם המנוח "עולה באופן חד משמעי" שהשניים יודעו בדבר הפגור בתשלומי הפרמיה ו"אף הבינו שמשמעות אי התשלום הנה ביטול הפוליסה"; בנק לאומי דרש מהמנוח לערוך ביטוח חיים בגובה ההלוואה, כך שבמקרה פטירה יסלקו תגמולי הביטוח את יתרת ההלוואה, והמנוח הסכים לדרישה זו. על יסוד מימצאי העובדה הוסיף וקבע כי נוכח היתנהלותו של מר סילברמן (אותו מצג שוא מכוחו ניתנה ההלוואה והוצאה הפוליסה), ומשהתובעים באים בנעלי הוריהם, יש לדחות תביעתם על פי הדוקטרינה לפיה "מעילה בת עוולה לא תיצמח זכות תביעה", שהרי "אילמלא המעשה, קרי; הצגת מצג השוא, לא הייתה ניתנת המשכנתא למנוח, ולא היה נערך לו ביטוח חיים להבטחת תשלומי המשכנתא". "אף על פי כן", כלשונו, נידרש בית משפט קמא "לסוגיות נוספות" וקבע כי הראל ביטלה את הפוליסה כדין, זאת משדי בשיחות הטלפון שקיים נציגה (רן) עם מר סילברמן והמנוח (ראו סעיף 8(ה) לעיל), כדי למלא אחר הוראת סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א -1981 (להלן- חוק חוזה הביטוח) ("שיחה בעל פה יכולה לענות על דרישת הכתב"), זאת בשים לב לתכליתה - יידוע בדבר ההפרה/המחדל (אי תשלום הפרמיה), מתן אפשרות לתקנה, ויידוע "בדבר תוצאת אי ריפוי או תיקון המחדל, קרי; ביטול הפוליסה", כשלצד קביעה זו הוסיף וקבע שהראל "לא הוכיחה ... כי המכתבים שנשלחו במערכת הממוכנת הגיעו לידי המבוטח". באשר לתביעה כנגד בנק לאומי מצא בית משפט קמא להוסיף ולדחותה גם מהטעם ש"לא חלה" עליו "חובה לוודא אם קיים ביטוח חיים תקף או לעקוב אחר תקפות פוליסת ביטוח החיים לאורך כל חיי ההלוואה" ואף לא חובה "להודיע ללווה על חוב פיגורים בתשלום פרמיית הביטוח או על ביטול פוליסת הביטוח". כך גם לא ניתן לחייבו "וגם לא צריך, לפעול לקיומה של הפוליסה במקרה והלווה, המבוטח, אינו עומד בתשלומי הפרמיה". תמצית טיעוני הצדדים בעירעור המערערים, כצפוי, מלינים על דחיית תביעתם, והשגותיהם מופנות כלפי הראל בלבד (ראו סעיף 13 להודעת העירעור).

...

עוד הוסיפה כי "צדק בימ"ש קמא בקביעתו כי הפוליסה בוטלה כדין" משהוכח באופן חד משמעי, על יסוד שיחות הטלפון, שהתקיימו במהלך החודשים מאי-יולי 2013, בין נציג הראל (רן) לבין מר סילברמן והמנוח, כי הושגה תכלית סעיף 15(א) לחוק חוזה הביטוח - יידוע המבוטח בדבר חוב עקב אי תשלום הפרמיה, אורכה להסדרת התשלום, התראה על ביטול הפוליסה - והוענקה למבוטח ההגנה שביקש המחוקק לקבוע מפני ביטול הפוליסה, מה גם שלשיטתה "הקלטות שיחות טלפוניות עונות לדרישת הכתב לפי חוק חוזה הביטוח". בהתייחס לטענת המערערים לפיה אף לא מילאה אחר הוראת סעיף 15(ב) לחוק חוזה הביטוח ועל כן אין תוקף להודעתה בדבר ביטול הפוליסה, השיבה כי דינה להידחות מכמה טעמים: הוכח (כך לשיטתה) משלוחם של שלושה מכתבי התראה לבנק בדואר רשום; אף אם נפל פגם בהתנהלותה ומכתבי ההתראה לא הגיעו ליעדם "אין בכך כדי לגרוע מתקפות הודעת הביטול, ולכל היותר יכול היה פגם זה להקים לבנק תביעה" כנגדה; "אי קבלת הסכמת הבנק לביטול הפוליסה אין בו כדי למנוע ביטול הביטוח ולכל היותר הדבר מקים עילה לבנק לתבוע את חברת הביטוח"; נציג הבנק, מר וייס, אישר בעדותו כי גם אם מכתבי ההתראה היו מתקבלים בבנק, לא היה האחרון נכנס בנעלי המבוטח ומשלם את הפרמיה, כך ש"ממילא אין משמעות לקבלת/אי קבלת מכתבי הראל אצל הבנק".

לפיכך, סבורה אני כי דין הערעור ככל שעניינו בדחיית התביעה מכוח החלתה של הדוקטרינה להתקבל.

סוף דבר בהינתן כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור, לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ככל שעניינו בדחיית התביעה כנגד הראל ולהשיב את התיק לפניו על מנת שישוב ויכריע בשאלה "האם הנתבעת (הראל) נהגה על פי הוראת סעיף 15 לחוק חוזה הביטוח", על שני תתי סעיפיו, על יסוד הראיות שבאו לפניו ובראי כל קביעותיי.

התוצאה הערעור מתקבל.

כך, למשל עלתה סתירה בגירסתו באשר לשימוש שעשה בכספי ההלוואה שנטל בסך של 54,000 ₪ לצורך פרעון החוב בהוצאה לפועל, עת טען בתחילה שהחוב שולם על ידו במזומן, ואולם לאחר שעומת עם העובדה כי לא מופיעה בחשבונו משיכת מזומן בסך זה, השיב "אז אולי זה צ'ק בנקאי של הבנק". בהמשך, לאחר שעומת עם הטענה שההלוואה ניטלה לאחר תשלום החוב, שינה את גירסתו וטען שאחותו היא אשר נטלה את ההלוואה ושילמה את חובו בהוצאה לפועל באמצעות כרטיס אשראי, ולאחר מכן נטל את אותה הלוואה על מנת להשיב לידיה את התשלום.

כידוע, בנסיבות של אי התייצבות מצהיר לחקירה על תצהירו לא ישמש התצהיר ראיה בהליך ]י. קדמי על הראיות, חלק שני 801 ;ע"א 8493/060 עזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינ"ל הראשון, 2010 )[.

הצדדים לא התייחסו במפורש לסוגיית ההורה המרכז ואולם דומה ששניהם מסכימים שיש לקבוע את הנתבעת כהורה המרכז כמי שנושאת בתפקיד זה למעשה מאז פירוד הצדדים, וכן כעולה מהסעד המבוקש בכתב התביעה.

בדרך של בחינת מכלל נסיבות העניין "ממעוף הציפור", בהן הנתבעת מקבלת לידיה סך של 1,100 ₪ קצבת נכות לבן א' ו- 1,300 ₪ קצבת ילדים, היא נישאה בשנית ועלויות המדור והוצאותיו מתחלקות בינה לבין בן זוגה, עת הקטינים שוהים עם הנתבע שיעור של 42% מזמנם, ונולד לו קטין נוסף שכל עול פרנסתו עליו, ועת השתכנעתי שהכנסתו מאפשרת לו לשאת בצרכי ילדיו, ועל מנת לאפשר את שני משקי הבית של הצדדים שנפרדו מצאתי 24 .

...

בעד מזונות ומדור כל אחד מהילדים מ', ר', ב' ות' ישלם התובע לידי הנתבעת סך של 1,000 ₪ לחודש.

בעד מזונות ומדור כל אחד מהילדים ש', ח' ונ' השוהים במסגרת חוץ ביתית ישלם התובע לידי הנתבעת סך של 400 ₪ לחודש.

אשר למועדי החיוב אני מורה כדלקמן: 1) עד לחודש 06/18 (כולל) יחייב פסק הדין מיום 7.2.17 שפסק מזונות לכל תשעת 26 ) ילדי הצדדים.

הקבוצה בשמה תנוהל התובענה הייצוגית הוגדרה בהחלטה כך: "כל מי שנטל או פרע הלוואה מהמשיבה בתקופה שתחילתה שבע שנים לפני הגשתה של הבקשה וסופה היום [30.7.2018 –א.נ.ח]. למרות זאת, בעילה לפי חוק הלוואות חוץ-בנקאיות יוצאו מהקבוצה כהגדרתה כאן לקוחות שהם תאגידים. בעילה לפי חוק הגנת הצרכן יוצאו מהקבוצה מי שאינם צרכנים לפי ההגדרה באותו חוק" (פס' 18 להחלטת האישור).

עיסקאות עם יחידים שקידום מנהלת מולם הליכים משפטיים: במסגרת בדיקתו הנרחבת גילה הבודק כי הצדדים לא כללו, כחברי קבוצה הזכאים להשבה, את קבוצת היחידים שקידום ניהלה נגדם הליכים משפטיים בטענות להפרות הסכמי ההלוואה בגין פיגורים בהחזרי הלוואה, חובות נטענים או בשל עניינים אחרים: הליכים משפטיים 'סגורים': הבודק מצא כי יש 94 חברי קבוצה שאינם תאגידים ושההליכים המשפטיים שהתנהלו בינם לבין קידום הסתיימו.

אשר לקיצור התקופה, טוענת היועצת המשפטית כי טענת קידום לפיה שינתה את אופן חישוב העלות הממשית של האשראי בהסכמי הלוואה מטעמה דורשת "ביסוס מספיק" (סעיף 7 לעמדת היועצת המשפטית מיום 6.10.2022), ואשר ל"תאגידים", טוענת היועצת המשפטית כי בהחלטת האישור אושר לנהל תובענה ייצוגית גם בעילות עשיית עושר ולא במשפט וגם בעילה של הפרת חובת תום לב במישור החוזי, ולגבי עילות אלה, יש לבחון האם החרגת התאגידים מהסדר הפשרה הולמת את מאזן הסכויים והסיכונים של המשך בירור ההליכים בעיניין חברי קבוצה שהם תאגידים.

עוד עולה ממסקנות הבודק ומטענות הצדדים, כי רוב ההליכים הללו הם הליכים שנקטה קידום נגד אותם חברי קבוצה בטענות לחוב של הלווה לזכותה, בגין פגור בתשלומי הלוואה וכיו"ב. יש להבחין בין קזוז דיוני המהוה טענת הגנה בהליך אזרחי ובין טענת קזוז כסעד עצמי מכוח סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, המשמש דרך לפרעון חוב (ראו: ע"א 1232/12 דוד צלאח ובניו בע"מ נ' ארז, פס' 19 (21.1.2016)).

לאחר ששבתי ועיינתי בפסיקת בית המשפט העליון לעניין פסיקת גמול ושכר טירחה, וכן לאחר ששבתי ועיינתי בכתבי בי-דין שהוגשו במסגרת ההליך דנא, נחה דעתי כי המלצת הצדדים מתיישבת עם הסכומים המקובלים בפסיקה וכן עם העקרונות המנחים בפסיקת גמול ושכר טירחה שנקבעו בסעיפים 23-22 לחוק תובענות ייצוגיות (ראו: ע"א 689/19 נאסר נ' עיר השעשועים בע"מ, פס' 14-13 (7.5.2018); ע"א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש ז"ל נ' רייכרט (23.5.2012)).

הצדדים יישאו בחלקים שוים בעלויות פירסום ההודעה.

...

אני מאשרת את הסדר הפשרה המתוקן על כל תנאיו ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אני קובעת כי מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה מהווה גם סילוק וויתור של התובע הייצוגי ושל חברי הקבוצה כלפי קידום, להוציא חברי הקבוצה שהם תאגידים.

מינוי ממונה: אני ממנה את השופטת (בדימוס) הילה גרסטל לשמש כמפקחת כאמור בסעיף 65 להסדר הפשרה וככל שיהיה צורך בהכרעה בסוגיות כאמור בסעיף 65 לעיל, וזאת נוכח תרומתה ומעורבותה בעיצוב תנאי ההסדר והיכרותה עם הצדדים כמגשרת.