מעבר לתיק רפואי עב כרס (עמ' 263-800 לתיק מוצגי הנתבעות, שהוגש בהסכמה) הגיש התובע ראיות לגבי החבות (כתב אישום, הרשעה וכן תמונות ממקום הארוע), דו"ח רציפות בעבודה מהביטוח הלאומי, רישיון לשימוש בקנביס, מיסמך של הפסיכיאטרית, ד"ר קבאשה לודמילה מיום 28.1.20, קבלות על רכישת קנביס, על יעוץ רפואי, על תרופות, פרוטוקולים של הביטוח הלאומי (נכות כללית) מלפני התאונה ולאחר התאונה, פירוט תשלומים מהביטוח הלאומי וכן הודעה על דחיית התביעה לקיצבת שירותים מיוחדים בשים לב לשעור הנכות הרפואית שאינו מזכה.
...
יש קושי להיעתר לבקשה הן מבחינה פורמלית, הן מבחינה ראייתית ואבהיר:-
מבחינה פורמלית – מדובר בראש נזק שהיה צורך לפרט אותו בכתב התביעה.
לפיכך הנני דוחה את הדרישה לתשלום סכום זה.
דרך החישוב של הפיצוי בגין כאב וסבל
הנתבעת מפנה, כאמור לדבריו של כב' השופט הנדל בעניין אלנסארה וכן לקביעתה של כב' השופטת צ'רקה בת.א. (שלום-י"ם) 48258-03-15 נ.א.מ נ' מוחמד ג'בארין ואח' (2018) שם מצאה לנכון להפחית את הפיצוי בשל העובדה שהתובע "לקח סיכון" בכך שלא עשה ביטוח.
סבור אני, כי בשאלה זו טועה הנתבעת ואין מקום להפחית את הפיצוי רק כעונש לתובע שלא ערך ביטוח.