תביעה לקצבת זקנה באופן רטרואקטיבי, בשל אי תשלום קצבה

לאור תשובתו של נציג הטלפוני, נחה דעתה של התובעת באשר לאפשרות להגיש את תביעתה לקיצבת זקנה במועד מאוחר יותר, כשתפרוש סופית ממקום עבודתה ותזדקק לקיצבת הזיקנה, בהעדר כל הכנסה אחרת.

ביום 29.7.2019 הודיע הנתבע, כאמור, לתובעת כי עקב אי הגשת התביעה לתשלום קצבת זקנה בסמוך למועד בו חלה זכאותה, זכאית התובעת לקיצבת זקנה רטרואקטיבית החל מיום 1.7.2018, כך שלמרות שהתובעת עומדת בכל התנאים הנדרשים לקבלת קצבת זקנה, נשללה מהתובעת הקצבה בגין התקופה שבין אוגוסט 2016 ליוני 2018.

דיון הוכחות היתקיים בפנינו ביום 30.11.2020, לאחריו נשמעו סיכומים בעל פה. דיון והכרעה סעיף 296 לחוק קובע כי משהוגשה תביעה ואושרה, ניתן לשלם גמלאות באופן רטרואקטיבי, לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים קודם להגשת התביעה.

...

נזכיר, כי קצבת זקנה הינה מסוג הקצבאות שנועדו למחייתו השוטפת של המבוטח, ואף טעם זה תומך במסקנה המצדיקה תשלום הקצבה באופן רטרואקטיבי לתקופה מוגבלת בלבד (עב"ל (ארצי) 96/03 דוד פריג' - המוסד, 31.12.03).

לפני סיום, סבורים אנו כי ראוי שהנתבע – בתוקף תפקידו ומעמדו כגוף המופקד על הענקת זכויות סוציאליות לציבור – יפעל להרחבת המידע של ציבור המבוטחים באשר לזכויותיהם.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובעת הוסיפה כי ביום 14.4.15 הגיש המנוח תביעה לגימלת סיעוד בה ציין כי הוא מקבל גמלה מהביטוח הלאומי, והנתבע מצדו ציין בגליון "רכוז מידע לגימלאות" שערך בהקשר לתביעה לגימלת סיעוד כי התובע "תלוי זקנה מ-01/08/2001" – אך גם בהזדמנות זו לא טרח לחדש את תשלום הגימלה המיוחדת.

הנתבע הוסיף, כי דין הפסקת תשלום הגימלה ודין דחייה חד הם, קרי, מבוטח שתביעתו נדחתה מכל סיבה שומה עליו להגיש תביעה חדשה (ולא להסתמך על הגשת התביעה הראשונה), כך גם במקרה של מבוטח שתביעתו אושרה והחל לקבל גמלה חודשית, ולאחר מכן הופסק תשלום הגימלה מאחר ואינו זכאי – עליו להגיש תביעה חדשה מרגע שנולדה הזכאות מחדש.

זאת ועוד, בעב"ל (ארצי) 57861-01-11 אסתר לוזון נ' המוסד לביטוח לאומי (7.8.12) קבע בית הדין הארצי כי: "בצד חובת תובע הגימלה להגיש תביעה מפורטת כנדרש בדין, שכן בלעדיה אי אפשר לקבוע זכאותו לגימלה על פי דין, קיימת חובה כללית של המוסד ליידע את הציבור על האפשרות שקמה לזכאות לגימלה. מדיניות המוסד כנאמן ציבור, עפ"י תכליתו וטיבו, חייבת להיות של יידוע הכלל על אפשרות זכאותו החוקית של הפרט לגימלה; ובמידת האפשר יידוע הפרט על אפשרות זו.... עם זאת חשוב לחזור להדגיש, כי אי יידוע תובע קונקריטי על אפשרות זכאות לגימלה - אינה יכולה להקים את הזכאות לגימלה בהיעדר תביעה לגימלה". ובהמשך: "...גם אם נתעלם מההכרח בהגשת תביעה מפורטת על ידי התובע לבירור הזכאות לגימלה. גם אם נתעלם מכל זאת ונלך על פי גישת המערערת הטוענת כיום, שלא ידעה על הזכאות לקיצבת שאירים ולכן יש לשלמה לה רטרואקטיבית לפחות 7 שנים מאז הגשת התביעה למשיב אם לא מאז פטירת הבעל; לא נוכל בשום פנים ואופן להיתעלם מכך, שמשמעות גישתה הנה, שאי ידיעתה הסוביקטיבית את דבר הזכאות לגימלה מקנה לה זכאות רטרואקטיבית. גישה שכזו משמעה - תשלום רטרואקטיבי של גמלה בעקרו של דבר לכולם ללא הגבלת זמן; שכן המוסד למעשה לא יוכל להוכיח ידיעה סוביקטיבית של הזכאי לגימלה שבחר לתובעה באיחור, שהרי תמיד ייטען כלפיו ובאופן שלא ניתן להפרכה - כי אם התובע היה יודע על דבר זכאותו לגימלה היא הייתה נתבעת על ידו מיידית ללא המתנה של שנים עד למועד הגשת התביעה בפועל.

בעב"ל (ארצי) 51409-03-16‏ ‏ אבי איזנברג - המוסד לביטוח לאומי‏ (5.3.19) נקבע באשר לסעיף 308 לחוק כדלקמן: "משמעותה של גישתי בנסיבות המקרה שלפנינו, בו המנוח - וכן המנוחה - הגישו את תביעותיהם לבית הדין (לקיצבת נכות מעבודה וקיצבת תלויים בהתאמה) בחייהם, ותביעותיהם התקבלו בסופו של יום כך שנקבעה זכאותם הרטרואקטיבית לקצבאות שנתבעו על ידם - היא כי יש לראות בקצבאות אלה, שלא שולמו בשל מחלוקת משפטית, כ"חוב גמלה", שיש לשלמו לשאירים מכוח סעיף 308 לחוק".

...

האם לתובעת עילת תביעה בהתאם לסעיף 308 לחוק? לאור כל האמור, משהתובע הגיש תביעה נוספת לגמלה מיוחדת רק בחודש 6/2019, הרי שדי בכך כדי לדחות לגופה את התביעה לתשלום רטרואקטיבי כפי שנתבקש בכתב התביעה, ומכאן שמתייתר הצורך לדון בשאלה האם קיימת לתובעת עילת תביעה בהתאם לסעיף 308 לחוק.

מכאן, שדין התביעה להידחות הן על הסף והן, כאמור, לגופה.

סיכום לאור האמור לעיל, החלטנו לדחות את התביעה.

שאלת תושבות התובעים בתחום ישראל החל מ1.3.16 (וכפועל יוצא,דרישת הנתבע בשל אי הכרה בתושבות להחזר חובות תשלומי קצבת זקנה ששולמה להם) -היא הדורשת הכרעה בהליך זה. רקע נידרש התובעים הם בני זוג, בני למעלה מ70 ולהם 3 ילדים בוגרים.

בהחלטת הנתבע מיום 26.12.19 נשלל מעמדם של התובעים כתושבים רטרואקטיבית החל מ1.3.16 הכרעה היות ותושבות התובעים היתה מוכרת על ידי הנתבע , והוא זה שמבקש לקבוע אחרת, הרי שהנטל עליו להוכיח השינוי.

בתמונות נראה התובע בתחילה נשקף מהחלון, בגופיה, בבית בקומה השניה , ולאחר מכן (לאחר שירד לקבל את פני החוקר לאחר שהתלבש) בתוך הדירה (דירה מרווחת ,מרוהטת באופן מלא, נקי וחדיש, ארון גדול מלא בגדים, ציוד מלא וכן אביזרים לשימוש יומיומי במטבח, בחדר השינה ובאמבטיה) .ר' נ/8 וכן עדות התובע בעמ'11 ש'21 .

ישנו הבדל בממוצע החודשי בעלות הצריכה שבין שתי התקופות שבין 97 ₪ (בתקופה המוקדמת יותר) ל70 ₪(בתקופה המאוחרת יותר)) זאת ועוד-כאמור, בכתב התביעה נטען שהתובעים עברו להתגורר בעיר העתיקה במהלך 2010.

...

טענתו מקובלת עלי.

כמו כן, כיון שסבורני שלביקור השני של החוקר נערכו התובעים, הרי שיש לקבל בהסתייגות את הממצאים הפיזיים במקרר וכיו"ב. התובעים צרפו לתצהיריהם (ת/4) פירוט חיובי חשמל בנכס בעיר העתיקה.

סוף דבר- התביעה נדחית.

לפי סעיף 296(ב)(2) לחוק, בגין בו תשלום הקצבה מותנה בהכנסות (גיל פרישה), ניתן לשלם קצבה לתקופה רטרואקטיבית של 12 חודשים בלבד.

לפני פחות משנה הגשתי בקשה לקבלת קצבת זיקנה הואיל וידעתי שאעבוד באופן חלקי מאוד.

הנתבע טען מנגד כי התובעת הגיעה לגיל המזכה בחודש 4/15 וכי נשלח אליה מכתב בעיניין זה, אלא שהתובעת שלחה מכתב מיום 18/5/15 ובו "בקשה לדחיית תשלום קצבת זקנה". נטען כי הפקידה ששוחחה עם התובעת ערכה אכן תרשים בכתב יד וכן נטען כי נשלחו לתובעת מידי שנה מכתבים לפיהם היא עשויה להיות זכאית לקיצבת אזרח ותיק, אלא שהתובעת הגישה תביעה ביום 12/3/19 ולא קודם לכן.

ניתן היום, 13/3/22 , בהיעדר הצדדים.

...

לא הוצג מכתב תשובה כי הבקשה מתקבלת או כל הודעה רשמית אחרת.

סוף דבר, הנתבע פעל כדין כאשר אישר את הזכאות הרטרואקטיבית של התובעת, בהתאם למועדים הנקובים בחוק, ביחס למועד הגשת התביעה.

התביעה נדחית.

[2: "ליזום שיחה טלפונית אלי", עמ' 9 לפרוטוקול הדיון, ש' 12-15] התובע מפנה לתזכיר הצעת חוק הביטוח הלאומי תשע"א-2011 שבה הוצע לתקן את הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: החוק), ולהאריך את תקופת התשלום למפרע בעד תקופה שקדמה להגשת תביעה לגימלת זקנה שאינה מותנית, לתקופה של 36 חודשים שקדמו להגשת התביעה.

כמו כן מפנה התובע לתקנה 5 לתקנות הביטוח הלאומי (הגשת תביעה לגימלה ואופן תשלומה, התשנ"ח – 1998 (להלן: התקנות); לפסק דינו של בית דין זה בהליך ב"ל 18154-07-15[footnoteRef:3]; ולמסמך מינהל הגימלאות בנתבע- "פרק 17-תשלומים רטרואקטיביים בגימלאות"[footnoteRef:4] (להלן: הנחיות הנתבע) שלפיו מדובר באחריות משותפת שלו ושל הנתבע לטעות שהובילה לאי הגשת התביעה במועד מוקדם יותר, ולכן יש להאריך את תשלום הקצבה למפרע.

לפיכך, ומאחר שאין מחלוקת כי הנתבע שלח לתובע מכתבי ייזום שהתקבלו על ידו, ומדובר בגיל המותנה, אזי משהתובע לא הגיש תביעה לקבלת הקצבה בתוך 12 חודשים ממועד זכאותו הנטענת, לא ניתן לאשר תשלום למפרע לתקופה העולה על 12 חודשים, כמצוות המחוקק.

הנתבע דוחה את טענת התובע כי נסוחם של מכתבי הייזום אינו ברור, לא כל שכן מטעה, ואף דוחה את הטענה כי היה על הנתבע ליצור קשר טלפוני עמו ועם כלל המבוטחים הרלוואנטיים על מנת ליידע אותם בדבר זכאותם האפשרית לקיצבה, בהיעדר מקור נורמאטיבי המורה על כך. בנסיבות אלה טוען הנתבע, כי אין מנוס מדחיית התביעה.

...

בהמשך לדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו הבוקר, ולאחר שבחנו את טענות הצדדים לרבות סיכומי הדברים בעל פה, ניתן בזאת פסק הדין בתביעתו של התובע לתשלום למפרע של קצבת אזרח ותיק/קצבת זקנה (להלן: הקצבה), מעבר לתשלום למפרע של 12 חודשים, שהוכר על ידי הנתבע.

הנתבע דוחה את טענת התובע כי ניסוחם של מכתבי הייזום אינו ברור, לא כל שכן מטעה, ואף דוחה את הטענה כי היה על הנתבע ליצור קשר טלפוני עמו ועם כלל המבוטחים הרלוונטיים על מנת ליידע אותם בדבר זכאותם האפשרית לקצבה, בהעדר מקור נורמטיבי המורה על כך. בנסיבות אלה טוען הנתבע, כי אין מנוס מדחיית התביעה.

לאור כל האמור, ומאחר שהנתבע הביא לידיעת התובע את זכאותו האפשרית לקצבה והתובע לא פעל להגשת תביעה לצורך קבלתה אלא בחודש 11/2019, הרי שכדין אושרה זכאותו עבור 12 חודשים למפרע בלבד בהתאם להוראות החוק, שאין הצדקה לסטות מהן.

לפיכך, התביעה נדחית.