תביעה לקצבת אזרח ותיק והשבת דמי ביטוח

לאחר החלטה מיום 15.4.19, בה נידרש התובע להבהיר מהי תביעתו לנוכח החזר דמי הביטוח ששילם בכפל, חזר והבהיר כי לדידו יש להחזיר לו את דמי ביטוח הבריאות שנוכו מקיצבת הזיקנה שלו ולא את דמי הביטוח שנוכו בגינו על ידי מעסיקו.

הנתבע הבהיר (16.5.19) כי למעט דמי ביטוח לפי אחוז מופחת משכרו שנוכה בין היתר עבור ביטוח בענף נפגעי עבודה שאינו מכוסה בתשלומי הביטוח המשולמים מקיצבת אזרח ותיק, הוחזרו לתובע כל דמי הביטוח ששולמו עבורו על ידי מעסיקו ולכן אין בסיס לטענה כי התובע שילם כפל דמי ביטוח.

...

טענת התובע לפסיקת ריבית על הקצבה ששולמה לו באיחור מנוגדת לסעיף 297א(ג) לחוק הביטוח הלאומי ולכן נדחית.

לא זאת בלבד שבית הדין נעדר סמכות לפסוק לו הפיצוי האמור, אלא שבמקרה הנדון מצאנו לנכון לציין, כפי שפירטנו לעיל, שדווקא הנתבע פעל ללא עיכובים נוספים ושילם את הקצבה ואילו התובע הוא זה שהאריך את ההליך זמן רב נוסף, שלא לצורך.

סוף דבר – משמוצתה התביעה לקבלת קצבת זקנה ולנוכח מסקנותינו כאמור לעיל, התביעה נדחית.

כן נטען כי המוסד המשיך לגבות דמי ביטוח ודמי בריאות למרות טענתו כי אינם תושבי ישראל.

לא נפל פגם בהתנהלות המוסד אשר פעל בהתאם לחוזר 1493/2012 לפיו היה על המוסד לבדוק את מעמדה של המבקשת ובעלה משבעלה הגיש תביעה לקיצבת אזרח ותיק.

אשר לדרישת החוב לבית חולים רמב"ם המבקשת מקבלת כאמור גמלה ויש בידה לשלם את החוב וככל שתתקבל תביעתה תהיה זכאית להשבת הכספים.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק מצאי כי דין הבקשה להדחות.

החלטת בית הדין האזורי מושא הבקשה שלפני מפורטת ומנומקת, ולא שוכנעתי כי יש סיבה המצדיקה להתערב בה. מעבר לאמור אדגיש את הטעמים הבאים: המבקשת עצמה מציינת כי עברה להתגורר בחו"ל לאור העובדה שבעלה עזב את הארץ בשנת 2016 ועבר להתגורר בחו"ל; טענת המבקשת לפיה היא מצויה בחו"ל לצורך טיפול בבעלה לא נתמכה בראיות; חרף המצויין בשאלון התושבות משנת 2017 לפיו בחודש יוני 2017 תחזור המבקשת להתגורר בישראל הדבר לא קרה; התיק קבוע להוכחות ליום 30.6.21, כך שממילא צפויה הכרעה בתיק העיקרי תוך זמן קצר; טענת המבקשת לענין העדר יכולת להתחסן אינה ברורה, מתשובת המוסד עולה כי היה באפשרות המבקשת להתחסן, והמבקשת בתגובתה לא סתרה ענין זה ואף לא טענה כי לא התחסנה בפועל.

] לאור האמור, הבקשה נדחית.

ברקע הדברים תביעה על סך 217,000 ₪ שהגיש התובע, כנגד המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") בטענה כי עקב החלטת הנתבע מיום 6.7.2014 לראות בתובע כמי שאינו תושב ישראל, ממנה חזר הנתבע בשלב מאוחר יותר, נשללה מהתובע גמלת אזרח ותיק ממאי 2014 ועד ליום 1.6.2019.

המחלוקת הצריכה להתברר בשאלה זו היא האם זכאות התובע לקבלת גמלת אזרח ותיק נשללה שלא כדין עקב העובדה שהמוסד לביטוח לאומי קבע ביולי 2014 כי אינו בגדר אינו תושב ישראל, או שיש לקבל את עמדת הנתבעת כי זכאותו נשללה כדין עוד בחודש ינואר 2014, בהתאם להוראות סעיף 366 לחוק הביטוח הלאומי, עקב חובותיו בגין דמי ביטוח.

ב- רע"א 9124/09 המוסד לביטוח לאומי נ' אלה צימבלר (21.3.10), נידונה שאלת הסמכות העניינית לדיון בתביעה להשבה כספית של קצבת הבטחת הכנסה, אשר לפי הטענה שולמה ביתר וקוזזה מתוך קצבת הילדים.

...

במקרה דנן, באתי לכלל מסקנה כי התביעה הנדונה אינה מצויה בגדר סמכותו העניינית של בית משפט השלום, ואני מורה על העברתה לבית האזורי לעבודה בתל אביב, שלו הסמכות העניינית והמקומית לדון בתביעה.

התובעת הגישה תביעה לקיצבת אזרח ותיק ב-08/2020 אשר נדחתה עפ"י סעיף 240 לחוק, מהטעם שבמועד שבו מלאו לה 60 שנה, התובעת לא היתה תושבת ישראל ומבוטחת בביטוח זקנה.

בהליך הקודם התבקש הסעד "... להחזיר את דמי הביטוח ולהכיר התובעת כתושבת ירושלים וכל עניין ולשלם לתובעים הרלבאנטיים קצבת זקנה כולל קצבה רטרואקטיבית." בכתב ההגנה בהליך הקודם, טען הנתבע כי ב – 6.8.20 נשלחה לה הודעה לכתובת מגורים לפיה חדלה להיות תושבת והיא לא השיגה על הודעה זו. אף לא דיווחה כי גרה בשכונת הדואר ברציפות.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר ששקלנו בכובד ראש את טיעוני הצדדים נבדוק את העובדות החקיקה והפסיקה ואת יישומם לגבי התובעת להלן.

בנסיבות אלה, תביעת התובעת להכרה בזכויותיה ממועד המוקדם ל-08/03/2005 אינה מבוססת, וטענת המוסד כי יכיר בזכויותיה החל מ-08/03/2005 היא קביעה סבירה וכדין ואין להתערב בה. סוף דבר נוכח כל האמור, המענה לשאלה האם התובעת זכאית לקצבת אזרח ותיק מכוח החוק או שמא כדין אושרה הזכאות לתשלום הגמלה מכוח ההסכם החל מחודש 08/2020 ואילך, הוא כי יש להחיל את הוראות החוק ולא את ההסכם, נוכח ההליך הקודם.

יחד עם זאת, מתקבלת טענת המוסד כי זכויותיה של התובעת ייחשבו החל מ 08/03/2005, מועד בו חל הרציונל של הוראות היועמ"ש. תביעת התובעת לתחולה רטרואקטיבית אחרת נדחית.

המוסד לביטוח לאומי (להלן: הנתבע) דחה את תביעתה של התובעת לתשלום קצבת אזרח ותיק מהטעם שהיא לא צברה תקופת אכשרה של 60 חודשים בתוך 10 השנים האחרונות שקדמו לגיל הפרישה, לפי סעיף 246(א)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: החוק).

בתקופה זו שולמו לנתבע דמי ביטוח עבור התובעת כעובדת שכירה.

העד אבו ליל נישאל גם הוא בעיניין זה והשיב שלפני שהתובעת התחילה לעבוד הם "היו מסתדרים". מעבר למתן תשובות תמוהות ומתחמקות, גם לא ניתן טעם משכנע מדוע העובדת שהחליפה את התובעת מועסקת בהקף מלא, בעוד שבתקופת עבודתה של התובעת הסתפק העסק בעבודתה החלקית.

...

סיכומו של דבר: בהעדר גרסה אחידה, קוהרנטית ואמינה, אנו בדעה שהתובעת לא עמדה בנטל השכנוע שעבודתה היתה חיונית למסעדה.

אשר על כן, מכלול הסממנים העולים ממערכת היחסים בין התובעת ובנה מטה את הכף לכיוון המסקנה שלא מדובר בקשר חוזי המסדיר חובות וזכויות מכוח יחסי עבודה, אלא מדובר לכל היותר בעזרה בין בני משפחה.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.