אין מחלוקת בין הצדדים, על אף שלא היה לדבר זכר בתביעת התובע, כי לאחר עריכת ההסכם בכתב ובצוע חלק ניכר מהעבודות, הוסכם בין הצדדים בעל פה, בחודש 9/11 לערך, על ביצוע עבודות נוספות שהיה בהן תוספת משמעותית לעבודות המוסכמות והן כוללות עבודות דקורטיביות למסגרות החלונות במקום המסגרות שתוכננו מראש (להלן: "העבודות הנוספות").
בהקשר זה אני מוצאת את עמדת התובע, בזמן אמת, וסרובו להקדים לנתבע תשלום נוסף כלשהוא, כעמדה שאינה עולה עם חובותיו כמזמין ועם חובת תום הלב בקיום ההסכם.
גם באם מאן דהוא יסבור כי טעיתי במסקנתי זו ויש לראות בעמדת הנתבע משום הפרה של ההסכמות, אזי מנגד, יש לראות בסיטואציה שנוצרה משום "הפרה הדדית" של ההסכם, שכן מנגד, התובע, בסרובו להקדים לנתבע תשלום נוסף כלשהן, סיכל את האפשרות להשלים את העבודות על ידו.
מנגד, ברור כי דין התביעה שכנגד להדחות שכן התברר, בדיעבד, שהנתבע אינו זכאי לתשלום נוסף על העבודה שביצע, ולא ברור מה היה הבסיס מלכתחילה לדרישתו לתשלום יתרת התמורה עבור יתרת העבודה, שאין מחלוקת שהוא לא ביצע.
...
אומר כבר עתה, כי אני מקבלת את טענת הנתבע כי ההסכם בעל פה שינה באופן מהותי את ההסכם בכתב וכי הוסכם בין הצדדים על תוספת תשלום בסך של 100,000 ₪ והארכת זמן הביצוע ב-10 חודשים נוספים (ממועד ההסכמה), דהיינו שמלוא התמורה לה היה זכאי הנתבע, כנגד השלמת כל העבודות (שהזמן שהוקצה לכך בהסכמה המאוחרת הוארך למעשה עד לחודש 7/12 לערך), הינו סך של 350,000 ₪.
מכל האמור מסקנתי היא שבאם יש מקום לחייב את הנתבע בדבר מה, הרי זה בהחזר סך של 20,000 ₪, לכל היותר, ששולם לו ביתר עד למועד הפסקת העבודות, כפי שהתברר בדיעבד, וזאת מכוח חובת ההשבה משהסתיימה ההתקשרות בין הצדדים קודם לסיום העבודות, וללא קשר לשאלת האשם בהפסקת ההתקשרות.
מנגד, ברור כי דין התביעה שכנגד להידחות שכן התברר, בדיעבד, שהנתבע אינו זכאי לתשלום נוסף על העבודה שביצע, ולא ברור מה היה הבסיס מלכתחילה לדרישתו לתשלום יתרת התמורה עבור יתרת העבודה, שאין מחלוקת שהוא לא ביצע.
אשר על כן, כאמור בפתח הדברים, דין התביעות ההדדיות להדחות, תוך שכל צד יישא בהוצאותיו.
