תביעה לקבלת קצבת זקנה לאחר אי השלמת תקופת אכשרה

] לעניין החלת דיני ההתיישנות על תביעות לפצוי בגין נזק שניגרם בשל אי ביצוע הפקדות לפנסיה יש להבחין בין זכאות לפנסיית זיקנה שמועד התגבשותה ידוע, שניתן לצפות מראש את אבדן הזכאות לקבלתה, (ונדונה בעיניין טיברמן ובעניין פלדון), ובין פנסיית נכות, כמו במקרה שלפנינו, שלא ניתן לצפות מראש את מועד הארוע שבעטיו ניתן לתבוע גימלת נכות, ושבשל אי ההפקדה לקרן נשללת הזכאות לה מחמת אי מילוי תקופת האכשרה.

מנגד, בעיניינו של המערער, אילו היה הארוע המזכה מתרחש שנה בלבד לאחר שהתרחש בפועל, היתה הקרן מקבלת את תביעתו והמשיבה לא היתה חשופה עוד לתביעה בגין נזק מסוג זה. וככלל, בשים לב לסיבה שבעטיה נדחתה תביעתו לקרן - אי השלמת תקופת האכשרה, ממילא לא מדובר בנזק שיכול להתגבש לאחר שנים רבות ולכן חשיפת המעסיק לתביעה מוגבלת בזמן.

...

משהעניין אינו דרוש להכרעה לא מצאנו לנכון להיכנס לפרטי הטענה.

אין חולק על כך שהמשיבה העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה ולא מצאנו כי העובדה שהגישה את בקשת הסילוק רק בחלוף כחצי שנה ממועד הגשת תצהיר המערער מהווה התנהלות העולה כדי חוסר תום לב כזה שיצדיק את השתקתה מהעלאת טענת התיישנות.

כלומר, כמו בעניין פלדון, דינה של תביעת המערער להידחות בשל העדר עילה שהיא תוצאה של מגבלת ההתיישנות[footnoteRef:35].

סוף דבר הערעור נדחה.

פסק הדין עסק בתביעתו של מבוטח שהגיש תביעה לקיצבת אזרח ותיק (שכזכור, נקראה אז קצבת זקנה, אך למען הנוחות נתייחס אליה בהמשך כאל קצבת אזרח ותיק) רק שנתיים וחצי לאחר הגיעו לגיל הזכאות.

מאז 2007, נוכח הגברת הקשר בין אגפי המוסד השונים וזמינות יכולתו לקבל מידע ממרשם האוכלוסין, החל המוסד בצעד מבורך של ייזום תביעות אליו, לקיצבת זקנה ושאירים למשל, בהסתמך על מאגר הנתונים שבידיו, כאמור בתקנה 5 לתקנות, לגבי מי שאפשר שקמה לו זכאות לגימלה.

אי זכאות: האוכלוסיות הבאות לא יכללו בתהליך האוטומטי ולא בתהליך החצי אוטומאטי: מבוטח החייב בקרת חוב גבייה; הנפש זכאית לגימלת ה"ה; המבוטל לא השלים תקופת אכשרה.

אשר לתביעתה לקבל את הקצבה עבור שנים שמעבר לכך, מעבר לתקופה המאקסימאלית שבה על פי נוהלי הביטוח הלאומי עצמו ניתן לקבל קצבה רטרואקטיבי, הרי שהיענות לבקשה זו מנוגדת לדעתנו להלכה הפסוקה (ובין היתר להילכת כהן ולהלכת לנצ'יצקי שציטטנו מהם מוקדם יותר בפסק דין זה) לפיה ככלל יש להגביל תשלום רטרואקטיבי של גמלאות בגין העבר, לרבות על מנת למנוע יצירת תמריץ לאזרחים ותיקים להמנע מתביעת קיצבאות תוך היתייחסות אליהן כאל מעין "קופת חיסכון" שאותה ניתן יהיה לקבל רטרואקטיבית לאחור ללא מיגבלת שנים.

...

נוכח כל האמור, אין בידינו לקבוע כי הנתבע הוכיח משלוח מכתב שכזה (מכתב שהתובעת ובנה הכחישו שקיבלו).

נדגיש, כי לא מצאנו בסיכומי הנתבע כל הסבר או נימוק מדוע תשלום רטרו עבור ארבע שנים ותשעה חודשים הוא חוקי ומוצדק בנסיבות המקרה שלפנינו, ולעומת זאת תשלום רטרו עבור שבע שנים, כפי דרישת התובעת, אינו חוקי ומוצדק בנסיבות.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

ביום 05.11.2020 ארבעה ימים לאחר הגשת הערר פתח התובע בהליך זה. התובע טען, בין היתר, כי עד למועד הגשת התביעה לא התקבלה תשובה לערר ואף לא זומן לועדה כלשהיא.

האם היה לתובע כסוי בטוחי במועד הארוע המזכה? לפי תקנון הקרן ארוע מזכה הוא "כל אחד מאלה: (1) פטירת מבוטח או פנסיונר; (2) הפיכת המבוטח לנכה לפי קביעת רופא הקרן ו/או הועדה הרפואית; (3) פרישת המבוטח לפנסיית זיקנה." (ההדגשה שלי ס. א.), מועד הארוע המזכה מוגדר שם "החודש בו היתרחש הארוע המזכה". אין בידנו לקבל את פרשנות התובע כי מועד 'הארוע המזכה' הוא מועד גילוי מחלת הסרטן בגופו לראשונה בשנת 2013, ומשיש קשר סיבתי בין מחלתו לבין אובדן כושר עבודתו, יש להורות על תשלום קצבת נכות לתקופה שבמחלוקת.

אין חולק כי התובע הוכר כנכה בשנת 2019 בגלל מחלת הסרטן, אולם צודקת הנתבעת כי אין רלוואנטיות לאופי המחלה או הקשר הסיבתי בין המחלה, שהופיעה בשנת 2013, לבין אובדן כושר העבודה בתקופה הרלוואנטית לתביעה, לשאלה אם התובע הוא עמית פעיל או לא. שאלת הגרימה ממחלה קודמת עולה לעניין בחינת תקופת אכשרה לביטוח בלבד, דבר שלא עלה במקרה זה ואינו במחלוקת.

אם כן, על אף שלפי ההחלטה אובחן כי התובע במצב של אובדן כושר עבודה מלא, הרי כיוון שלא שילם דמי גמולים מיום 01.05.2016 כדי לשמור על הכסוי הבטוחי שלו (שממילא עמד על 50% שכן גם בתקופה שאושרה קצבה בשיעור 50% בחר התובע שלא להשלים את דמי הגמולים), לא היה מבוטח פעיל ואינו זכאי לתשלום קצבת נכות מהקרן בתקופה בה הוכר כנכה.

...

משכך, יש לדחות את התביעה גם לגופה.

לסיכום – התובע לא מיצה הליכים מול הנתבעת ולא הוכיח כי היה מבוטח פעיל במועד האירוע החדש לאובדן כושר עבודה.

אשר על כן התביעה נדחית.

הרצף התעסוקתי עד כה מביא גם למסקנה שהמנוח היה עובד במהלך כל תקופת האכשרה הנדרשת לשם קבלת הקצבה.

ואולם התובעים לא הביאו נתונים לחישוב הקצבה, גובה הקצבה, הסכומים המשולמים עבור רכישתה מחלקו של העובד וכו' ומשכך, לא מצאתי מקום לפסוק הפסד קצבת זקנה.

איני סבורה כי יש לקחת בחשבון תוספת שקבלה התובעת לאחר התאונה בגין השלמת הכנסה, שהיא תוספת שיש לקחת בחשבון רק מקום בו ממילא בסיס שכרה של האלמנה נמוך.

ממילא אם תיתקבל תביעת התובעים והם יקבלו קצבה, נראה, כי מחלוקת זו תיפתר, נוכח שיעור הסכומים שיתקבלו בפועל ובכל מקרה, לשם ביצוע הנכוי בפועל, תוגש חוות דעת עדכנית.

התובע טען כי נבדק על ידי שוטרים ולא הודיעו לו על הצורך בקורס או בשלילה, גם לא לאחר קרות התאונה.

...

הפרטים שנרשמו על ידי השוטר בעריכת הדוחות היוו ראיה לכאורה לעניין מקום המגורים ולכן מצא בית המשפט כי המצאת המסמך במקום המגורים הוא בגדר המצאה כדין.

למסקנה זו ניתן למצוא עיגון בתקנה 554 לתקנות התעבורה, הקובעת כי "בעל רישיון נהיגה שנמסרה לו החלטה על פסילתו מהחזיק ברישיונו או על התליית רשיונו לפי סעיפים ... 52 ... לפקודה, ימציא את רשיונו לרשות הרישוי תוך שבעה ימים מיום המסירה ...". אם סוף ההליך של פסילת הרישיון הוא בהפקדת הרישיון בסמוך לאחר מסירת ההחלטה, הרי שמובן שעל רשות הרישוי לידע את בעל הרישיון על התליית רישיונו.

התרשומת היא בגדר פסילה מותנית ומביאה למסקנה שהמנוח הוזהר.

בהליך שנדון לא היתה מחלוקת כי גב' טודרש השלימה את תקופת האכשרה הנדרשת לשם קבלת קצבת אזרח ותיק מכוח הוראות האמנה.

נפנה בעיניין זה גם לעדותו מיום 26.4.2017 של עו"ד ששפורטה בעיניין טודרש איזורי, בפני בית הדין האיזורי לעבודה בירושלים, כדלקמן: "מבחינה הסטורית כאשר עשינו אמנות לא היה איזה צפי שיגיעו עובדים זרים ממדינות ארופה. כמו שהתחלתי להסביר קודם כמו כל חוזה אתה לא יכול לנבא כל צורך של פרשנות וכל סעיף וסעיף. ביישום של הסעיף הזה הרי לא יעלה על הדעת שיבוא אדם למדינת ישראל יעבוד 5 שנים ויקבל קצבת זקנה מלאה. בשום מקום בעולם. אדם עובד שלושים שנה תקופת אכשרה מ"י בגלל שהיא מדינת עלייה ישנה 144 חודש. קל וחומר לגבי 5 שנים. אם יש עובד זר שהוא אורח לצורך עבודה זמנית ההיגיון של האמנה לא לתת לעובד כזה קצבה מלאה רק בגלל שהוא מגיע לארץ שהוא מגיע בגיל שאולי יכול להקנות לו קצבת זקנה. לכן היה צורך להבהיר את זה ולהגיד לרומנים אתם לא יכולים לקבל קצבה אחרי 5 שנים אלא רק לאחר 144 חודשים. אני טיפלתי 20 שנה בנושא האמנות. אני מכיר את כל השיטות בעולם והייתי צריך ללמוד אותם. שאני אומר באירופה שאצלנו צריך רק 144 חודש לקבל קצבה מלאה הם לא מאמינים. הם סבורים שזה תקופה קצרה." במסגרת סיכומיה בהליך הנפרד, התובעת גוסטה מפנה לציטוט זה, וטוענת כי עדותו של עו"ד ששפורטה מלמדת כי 'הממונה במוסד על אמנות בינלאומיות, במשך 20 שנים', ושבתקופתו נחתמה האמנה עם רומניה, ציין בבירור בעדותו כי האמנה הקנתה לעובדות ולעובדים הזרים מרומניה את הזכות לקבל קצבת זקנה, לאחר התקופה הקבועה בחוק הביטוח הלאומי לגבי עובד 'ישראלי' – 144 חודשים[footnoteRef:42].

שהרי, החוק לא השתנה בנושא שבנידון – לא לאחר יום 1.1.2013, ואף לא לאחר הפגישה שנערכה בשנת 2018.

המשך השתלשלות העניינים אחרי הנחיה 1/2019 – עזרא העידה כי מועד שינוי המדיניות של המוסד היה החל ממועד הוצאת הנחייה 1/2019: "כל תביעה שהוגשה לאחר קבלת חוות הדעת ובין אם הוגשה לפני קבלת חוות הדעת וטרם ניתנה בה החלטה, הוחלטה ברוח חוות הדעת". גם בתעודות עובד הציבור שהוגשו על ידה, עזרא תארה כי בסמוך לקבלת ההנחייה, היא הנחתה את עובדי היחידה לקשרי חוץ, המטפלת בתביעות לקצבאות של אזרחים זרים, להכיר לצורך תקופות אכשרה לקיצבת אזרח ותיק רק במי שהנו תושב ישראל, כמתחייב מהחוק[footnoteRef:51].

...

דין טענה זאת להידחות – [97: סעיף 1 לסיכומי המוסד.

] סוף דבר – מתקבלת בזאת תביעתן של התובעות הבאות, ואנו קובעים כי הן זכאיות לקצבת אזרח ותיק מהמוסד: גב' ויקטוריה אנסקו, גב' אוגנייה קולי, גב' ולאד סביה, גב' מרגיט קלמן, גב' מרתה דול דנליוק, גב' דינה סטלוצה וגב' לילה בנטו.

כמו כן – נדחות בזאת התביעות של התובעות הבאות: התובעת גב' נסטיה פופ – היות שהיא לא צברה 144 חודשי עבודה במסגרת עבודתה בישראל, והתובעת גב' מריה גבור – היות שתביעתה למוסד הוגשה לאחר יום 31.12.2019.