מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

תביעה לקבלת קצבה על פי דו"חות שגויים של קרן פנסיה

בהליך קופת גמל (ק"ג) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

האם יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פנסיית נכות מלאה ולהורות על ביטול חובותיו והאם הנתבעת, מצדה, זכאית לתבוע מהתובע סכומים ששילמה לו בגין פנסיית נכות כאמור, שעה שהסתבר כי עבד והשתכר במקביל לקבלת פנסיית נכות בשיעור אפקטיבי של 100%? אלו הן השאלות בהן עלי להכריע בתביעה ובתביעה שכנגד המונחות לפניי.
בהסתמך על האמור בהם, הודיעה הנתבעת לתובע ביום 24.01.13, כי לאור הכנסותיו על פי הדוחות שהעביר, הוא אינו זכאי להמשך קבלת פנסיית נכות ואף נידרש להשיב לה את הסכום שכבר קיבל בגין שנת 2011 בסך 12,195 ₪, בקיזוז סכום פנסיית הנכות שעוכבה על ידי הנתבעת (נספח 7 לכתב ההגנה).
הנתבעת הוסיפה כי עמית שמקבל תגמולי פנסיית נכות וחל שינוי במצבו, מחויב להודיע על כך לקרן על מנת שזו תוכל לבחון את המשך זכאותו לפנסיית נכות על פי התקנון.
לעניין טענתו של התובע ביחס להוראות סעיפים 22 ו- 23 לתקנון, דומני כי התובע נתפש לכלל טעות, שכן סעיף 22(ב) קובע את אופן חישוב גובה הגימלה כממוצע הכנסות, בעוד סעיף 23 מחריג את דרך החישוב הנ"ל למי, שבדומה לתובע, זכויותיו מוקפאות, וקובע תחת זאת, כי הגימלה לה הוא זכאי תהיה שווה לפנסיית הזיקנה שצבר העמית בקרן.
...
הצדק עם הנתבעת כי סעיף 13 לתקנון מאפשר לה לשלול את זכויותיו של התובע בנסיבות בהן הוכח כי הוא נהנה מפנסיית נכות בשיעור 100%, חרף העובדה שיש לו הכנסות מיגיע כפיו כעו"ד, ואף לתבוע השבה של הסכומים ששולמו לו. לאור כל האמור לעיל, ראיתי לדחות את תביעתו של התובע.
לעניין התביעה שכנגד, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל, ואנמק.
סבורני כי בכך, יצאה הנתבעת ידי חובתה ולכן אין בידי לקבל את טענת התובע כי פעלה בחוסר תום לב. אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, הנני פוסק כדלקמן: תביעת התובע כנגד הנתבעת – נדחית.

בהליך קופת גמל (ק"ג) שהוגש בשנת 2017 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

משלא נענתה פנייתו של התובע למשוך את כספי אביו המנוח, פנה התובע באמצעות בא כוחו אל הנתבעת במכתב דרישה למשיכת הכספים הצבורים (העתק המכתב צורף כנספח ג' לכתב התביעה).
כמו כן המכתב האמור שלכאורה נשלח למנוח, מהוה שרשרת של מחדלים והפרות שבוצעו על ידי הנתבעת ואין בו למלא אחר חובת הגילוי המוגברת החלה על קרן הפנסיה: על המכתב הנידון לא מצוינת כתובת כלל, על המכתב מצוין מספר תעודת זהות שגוי אשר אינו שייך למנוח, כותרתו של המכתב כלל אינה מבהירה כי האמור בו נוגע לסיכונים כבדים מאד באשר לזכויות המנוח בכספים הצבורים, המכתב מנוסח במילים אשר אדם סביר מן היישוב אינו יכול להבין קל וחומר כאשר מדובר באדם חולה מאד הנמצא על ערש דוואי, ה"אזהרה" לפיה אם לא ימשוך את הכספים הצבורים בקרן בתוך 60 יום מיום הגיעו לגיל הזכאות לקיצבת זקנה כלל אינה מודגשת.
על פי עקרונות אלה ובשים לב לכך שהביטוח בקרנות הפנסיה הוא ביטוח שיתופי, קבע בית הדין הארצי כי היחסים בין חבר קרן פנסיה לבין הקרן הם יחסים חוזיים, שעה שתקנון הקרן מהוה את החוזה שבין הצדדים.
הגב' רחל רזניק, העובדת במחלקת המידע של חטיבת הפנסיה העידה, ועדותה לא נסתרה, כי מכתב בדיקת הזכויות נשלח באופן אוטומאטי לכתובתו של המנוח אשר מופיעה ברשומי הקרן והיא הכתובת אליה שלחה הקרן את הדוחות השנתיים אשר כאמור לפי הודאת התובע נתקבלו אצל המנוח.
יצויין, כי העובדה שהתובע בנו של המנוח היה מודע למספר הזהות השגוי של המנוח במערכת, מחזקת את המסקנה כי קיבל וקרא את הדוחות השנתיים שנשלחו למנוח מטעם הקרן ומכוחם ידע על הטעות במספר.
...
יצויין, כי העובדה שהתובע בנו של המנוח היה מודע למספר הזהות השגוי של המנוח במערכת, מחזקת את המסקנה כי קיבל וקרא את הדוחות השנתיים שנשלחו למנוח מטעם הקרן ומכוחם ידע על הטעות במספר.
המסקנה היא איפוא כי הנתבעת עמדה בחובת הגילוי המוטלת עליה ויידעה את המנוח בדבר זכויותיו למשיכת הכספים כקבוע בהוראות תקנון הקרן.
אשר על כן, התביעה נדחית.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2018 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 43436-02-18 ניתנה ביום 26 יולי 2018 . קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ המבקשת שרה יוסף המשיבה בשם המבקשת: עו"ד אלישע שור בשם המשבה: עו"ד שלמה בכור החלטה
בפסק הדין התקבלה תביעתה של המשיבה במלואה ונקבע כי על קרן מקפת לשלם לה סך של 44,977 ₪ - סכום שנירשם בדו"חות שנשלחו למשיבה כסכום הצבור לזכותה בקרן.
עוד טענה הקרן כי הרישום בדו"ח השנתי שלפיו לזכות המשיבה צבור בקרן סכום של 44,977 ₪ בטעות יסודו, ולזכותה של המשיבה עמד סך של 10,428 ₪ בלבד, ששולם לה ביום 5.3.2015.
כן נקבע כי לא ניתן כל הסבר הגיוני מדוע ביקש הבנק למשוך את כספי הפיצויים ולשלם מס על סכומים אלו ומצד שני לשלם את כספי הפיצויים מכיסו; למרות שהמשיבה סיימה עבודתה בחודש דצמבר 1985, בטופס 161 שהמציא הבנק לקרן מיום 5.1.1987, למעלה משנה לאחר סיום עבודתה, נרשם על ידי הבנק כי ישלם את כספי הפיצויים למשיבה, בעתיד, ועל סמך הודעה זו השיבה הקרן לבנק את כספי הפיצויים, ללא כל בדיקה מעמיקה, כנדרש מחובתה לשמור על כספי העמיתים; בידי הקרן לא היתה כל אסמכתא על התשלום ששולם למשיבה על ידי הבנק, והיא גם לא ביקשה כתב שיפוי מהבנק על מנת שתוכל לשפות את המשיבה, אם תתבע על ידה; גם טענתה של הקרן שפעלה על פי התקנון לא נתמכה בהפניה לכל סעיף בתקנון; על פי הדו"ח האחרון שקבלה המשיבה, עמדו לזכותה כספי הפיצויים והתגמולים המלאים בסך של 44,977 ₪; המשיבה טענה כי קיימה שיחת טלפונית עם נציגת הקרן, גב' שרה, במסגרתה נימסר לה סכום היתרה האמור ובהמשך היא הגיעה למשרדי הקרן ונפגשה עם גב' שרה, שייעצה לה למשוך את הסכומים שצבורים לזכותה, אך העדה מטעם הקרן לא ערכה בירור עם גב' שרה.
עם זאת, אין מדובר בתשלומי שכר או גמלה שוטפת.
...
בנסיבות אלה, כך לטענת הקרן, ובהתחשב בכך שסיכויי הערעור טובים ושמאזן הנוחות נוטה לטובתה, יש הצדקה להיעתר לבקשה ולעכב את ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור.
לאחר שנתתי דעתי לכלל החומר שהובא לפני, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
סוף דבר: הבקשה מתקבל כאמור לעיל וביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי יעוכב עד להכרעה בערעור.

בהליך קופת גמל (ק"ג) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בתובענה שנסובה סביב זכאותם של 43 כבאים שעתרו לקבל פנסיה תקציבית חלף בטוחי המנהלים שנערכו להם, דחה כב' השופט גולדברג את טענתם כי "בשל כך שתביעתם עוסקת בתנאי פרישתם, עילת התביעה מתגבשת בעת פרישתם ובשל כך אין לקבל את טענת ההתיישנות של המדינה" ואף על פי כן לא מצא לדחות את תביעתם מחמת היתיישנות היות ו"בעיניינם של התובעים מתקיימות נסיבות יוצאות דופן וחריגות המצדיקות החלת מניעות על העלאת טענת היתיישנות מצד המדינה.
באותו ענין נקבע חרף "אופיים המתמשך של הנזקים" שנגרמו לכאורה למשיבה בשל השיוך השגוי לקרן הפנסיה, משנקבע כי מירוץ ההתיישנות החל בשנת 2000 חלה קביעה זו הן ביחס לסעד ההצהרתי והן ביחס לסעד הכספי.
אלא, שהתובעת, אף על פי הודאתה, סרבה למשוך את הכספים המגיעים לה מהנתבעת בסכום חד פעמי ועל כן נותרו כ 80% מהצבירה בפוליסה והכספים שוכבים שם כאבן שאין לה הופכין מאחר והתובעת מבקשת למשוך אותם בסכום עיתי/קיצבתי, אלא שסכום זה היא מבקשת לקבל בהתאם למקדמים המובטחים שהוקנו לה ביחס לכ 20% מהשכר שהופקדו בפוליסת "מניב". התובעת כפי שהראינו קודם לכן, הודתה בחקירתה, כי קיבלה מעת לעת דו"חות מקרן הפנסיה והתעניינה רק בסכומי החיסכון הגבוהים שהופיעו בדו"ח. התובעת בדקה, אף לגירסתה, אצל הנתבעת, מה מגיע לה והיתה מודעת להתרשמותנו לכל הניואנסים של ההסדר הפנסיוני שנעשה לה. לא בכדי לא באה התובעת בטענות למעסיקה שעה שגילתה שהיא מקבלת קיצבה זעומה ויתרת הכספים בפוליסה ההונית אינם זוכים למקדם מיוחד (ר' פרוטוקול עמ' 12 שורות 30-27; עמ' 20 שורות 13-10).
...
לאור כל האמור לעיל מצאנו, כי יש לדחות את תביעתה של התובעת אף בשל התיישנותה.
איננו מקבלים את טענתה של התובעת, כי די בצירוף נספחי הפוליסה על מנת להקים לתובעת סעד הצהרתי כפי הנטען על ידה.
סיכומו של דבר התובעת לא הוכיחה את תביעתה ודין תביעה להדחות הן לגופו של ענין והן מטעמי התיישנות.

בהליך קופת גמל (ק"ג) שהוגש בשנת 2020 באזורי לעבודה ירושלים נפסק כדקלמן:

לפנינו תובענה במסגרתה עותר התובע לסעד הצהרתי לפיו יש לאפשר לו פדיון הכספים שנצברו לזכותו בנתבעת במשיכה חד-פעמית.
בהתאם, על פי לשון התקנה עצמה, הביטוי "המועד המאוחר מביניהם" אינו מתייחס לחלופה של "קבלת קצבת זקנה" אלא רק לשתי החלופות האחרות(שישים ימים ממועד הזכאות לקבלת קצבה או שישים ימים מהמועד בו נותקו יחסי עובד ומעביד בין המבוטח לבין המעביד האחרון שביטוח או בקרן, המאוחר מבין השניים).
זכות זו היא חריגה במהותה, כאשר תכליתה העיקרית של הקרן היא תשלום קיצבאות – ר' בעיניין זה עניין פלונית (ע"ע (ארצי) 61886-02-19 מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ – פלונית (26.8.2019)) – "קרן פנסיה הנה אחד המכשירים החברתיים, אשר באמצעותה אם וככל שיארע לאחד מעמיתיה ארוע מזכה (כגון, אובדן כושר עבודה, הגיעו לגיל פרישה ועוד) נפרסת בפניו רשת מגן כלכלית. רשת זו היא אחד המרכיבים ממארג רשתות המגן, הכולל גם את הרשת הציבורית על פי חוק הביטוח הלאומי ורשת ביטוחית-פרטית, ככל שהפרט ערך לעצמו כזו. בהתאם להיגיון חברתי זה כבר נפסק כי "ככלל, תכליתה של קרן הפנסיה היא תשלום קיצבאות באירועים מזכים ולא תשלום של סכומים חד פעמיים" [הציטוט מעניין גולדשטיין.
אכן, לפני תיקון 192 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 משנת 2017, הגדיר החוק האמור את הקצבה אותה מקבל כל מי שהגיע לגיל פרישה – 'קצבת זקנה' (כיום המונח הוחלף ל'גמלת אזרח ותיק'), כך שניתן היה להבין את מקור טעותו של התובע.
אין כל הסבר לכך שהתובע החליט לגשת למשרדי הנתבעת דוקא בחודש אוקטובר 2016, אם לא שהיה מודע לכך שעליו להסדיר עניניו "בתוך 60 יום" (מסיום עבודתו , כסברתו- ב31.8.16)– (ודוק בלשונו בעדותו בעמ' 8 ש'25-29 כי ברור שידע את מיגבלת הזמן מראש אלא רק סבר שהיא נספרת מעת פרישתו ממשרד החינוך)זאת ידע , כך נראה מתוך מכתב 10/15 (ולכל הפחות מהעולה מדוחות הרבעוניים שקבל- שלגביהם טען שלא עיין בהם באופן מעמיק- ע מ' 7) הינה כי כן, אין מדובר במבוטח שכלל לא היה מודע להוראות את התקנון, אלא בכזה שהיה מודע לכך שיש הגבלה של זמן ואף ידע שמדובר בהגבלה של 60 יום ופעל על פיה, אלא שטעה לחשוב כי זו נמנית החל מיום פרישתו בפועל.
...
אנו סבורים כי ההוראה הרלוונטית בעניינו מצויה בס' 15 לתקנון האחיד, המאפשרת היוון 25% מהקצבה, במקביל לקבלת קצבת זקנה, כאשר הסכום שהוון מקוזז מקצבת הזקנה החודשית.
סוף דבר התביעה נדחית.
בנסיבות העניין כאשר תקלה שנובעת מעצם נכונות התובע להאריך את תקופת עבודתו במדינה, היא שהביא למכשלה ביכולתו להוון קצבתו, לא מצאנו מקום לעשות צו להוצאות.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו