תביעה לקבלת נתונים לפי תקנות הסכמים קיבוציים

תחולת צו ההרחבה התובע טען, שחל בעיניינו צו ההרחבה, מכוח חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז-1957.

בסיכומיו טען התובע למשכורת חודשית של 8,216 ₪, כשכל רכיבי השכר מחייבים הפרשות, למעט השכר הקובע לפי תקנות פצויי פיטורים, העומד על 5,300 ₪.

התובע נחקר על האמור בתצהירו, לפיו תביעתו היא לפי שעתיים נוספות ביום, 20 משמרות בחודש, אך הוא לא ידע להשיב מהיכן הוא שואב נתונים אלה ולא ידע לספק הוכחה לכך שעבד שעתיים נוספות בכל משמרת (עמ' 11-10).

משלא קיבלנו את טענת התובע לכך ששכר הבסיס שלו הוא 7,000 ₪, ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לפיה הודעה מוקדמת תחושב בהתאם ל"שכר הרגיל" של העובד, כפי חישובו לעניין פצויי פיטורים (ראו ע"ע (ארצי) 14238-10-14‏ עיד רוג'ה נדר נ' המוביל ז'ק יולזרי רמלה בע"מ (פורסם בנבו, 27.12.2017)), התביעה להפרש הודעה מוקדמת – נדחית.

...

בהתאם לחישוב לפי צו ההרחבה, הנתבעת תשלם לתובע 4,250 ₪ בגין דמי חגים.

להלן טבלה: שנה תעריף יומי סכום שקיבל הפרש 2013 172 1,376 1,720-1,376= 344 2014 172 1,204 1,720-1,204 = 516 2015 186 1,488 1,860-1,488 = 372 2016 193 687 1,930-687 = 1,243 2017 200 1,200 2,000-1,200 = 800 2018 212 424 2,120*66% = 1,399 1,399-424 = 975 סה"כ ₪ 4,250 סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין ימי חופשה – סך של 1,638 ₪; בגין תוספת ותק – סך של 819 ₪; בגין דמי חגים – סך של 4,250 ₪.

התביעה לתשלום הודעה לעובד, פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר, פיטורים שלא כדין, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, שעות נוספות ותוספת משפחה – נדחית.

על חשיבות המנגנון שנקבע בחוק, עמד בית הדין הארצי לעבודה בע"ע (ארצי) 1137/02 יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.03) שם נקבע: "אם הוראת סעיף קטן (ח) נועדה לאפשר לקופה להשתחרר מאחריותה כלפי העובד המבוטח, הרי בא סעיף קטן (ט) ומורה לנו כי אין הקופה יכולה להשתחרר מחובתה כלפי העובד הזכאי, הוא העובד שנולדה זכאותו לקבל תשלומים מן הקופה (למשל עובד - כמו בעניינינו - שמצב בריאותו מזכה אותו בפנסיית נכות או עובד שהגיע לגיל פרישה), זאת אם נוצרה זכאותו בתוך תקופת השנה שמיום שחדל המעביד לשלם את חובו לקופה. הוראה זו מוחלטת ונועדה להבטיח את זכויותיו של העובד הזכאי, אף אם הקופה נקטה בכל הצעדים הדרושים כלפי המעביד לגביית החוב". זאת ועוד, סעיף 19א'(י)(1) לחוק הגנת השכר קובע כדלקמן: "עובד שחל עליו הסכם קבוצי כללי או צו הרחבה כמשמעותם בחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז-1957, המחייב מעסיק לשלם בעדו סכום לקופת גמל, כאמור בסעיף קטן (א), והמעסיק לא מסר לקופת גמל פרטים שנקבעו בתקנות לגבי העובד ולא שילם סכום כלשהוא בשל העובד, לא יחולו על העובד סעיפים קטנים (ד) עד (ט), ואולם מששולם חובו של המעסיק בשל העובד לקופת גמל כאמור תוך שלוש שנים מהמועד האמור בסעיף קטן (א) ולפני שארע מקרה המזכה את העובד או חליפו בקבלת תשלום או שירות בעין מקופת הגמל – יראו לענין זכויות העובד או חליפו כלפי קופת הגמל כאילו שולם החוב במועד". הסעיף למעשה מחריג את הוראות סעיפים קטנים 19(ד) עד 19(ט) לחוק, בהתקיים שלושה תנאים: הראשון – על יחסי הצדדים בין העובד למעסיק חל הסכם קבוצי המחייב אותו לבצע הפרשות לקופת גמל, השני - "המעסיק לא מסר לקופת גמל פרטים שנקבעו בתקנות לגבי העובד"; השלישי – המעסיק "לא שילם סכום כלשהוא בשל העובד". בפסיקה נקבע כי התנאים השני והשלישי הנם תנאים מצטברים.

מהאמור עולה כי הועדה הרפואית לעררים הסתמכה על נתון שהעבירה מבטחים ולפיו התובעת הצטרפה לקרן רק בחודש 12/2010, ומכאן שלא נותר לועדה אלא לדחות את התביעה (כפי שהעידה גב' ליאת: "...הועדה קובעת אך ורק עניינים רפואיים ולא תאריכי הצטרפות..." – ראו ע' 35 ש' 14-15 לפרוטוקול).

סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כך: "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודע לתובע עובדות אלו". בזיקה להחלטת רופא הקרן שהתקבלה אצל התובעת ביום 11.12.15, שלח ב"כ התובעת דאז מכתב למבטחים ביום 15.12.15, ושטח את טענותיו כנגד מועד הצטרפותה של התובעת לקרן (לשיטת מבטחים) והדגיש כי התובעת הצטרפה לקרן כבר בחודש 10/1999.

(ב) ההודעה לפי תקנת משנה (א) תביא לידיעת העובד והמעביד כי זכויותיו של העובד בקופת הגמל עלולות להיפגע באם החוב של המעביד לא ישולם תוך ששה חודשים מיום מסירת ההודעה.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, יש לראות בתובעת כמי שהצטרפה לקרן ביום 15.10.1999, כך שבמועד קרות האירוע המזכה, בחודש 1/2015, היא הייתה "מבוטח פעיל" כהגדרתו בתקנון (למען הסר ספק, גם במועד בו אובחנה התובעת כחולת פרקינסון, בחודש 1/2009, היא הייתה בגדר "מבוטח פעיל").

בנסיבות עליהן עמדנו לעיל – החלטנו לדחות את התביעה כנגד המעסיק, ללא צו להוצאות וזאת לאחר שהמעסיק שילם את חובו לקופה בצירוף ריבית פיגורים ו/או רווחים כמתחייב בדין וכן לאחר שמצאנו כי מבטחים הייתה אמורה לדון בעניינה של התובעת כעמיתה פעילה שצברה תקופת אכשרה ולא כעמיתה חדשה.

מסקנה זו, משמיטה את הקרקע תחת טענות התובעת כלפי המעסיק.

ממוצע שכרו של התובע עובר לתאונה בנכוי מס הכנסה עמד על סך של 7,312 ₪ (ממוצע שכרו בנכוי מס בשנת 2017 לפי נתונים מצטברים לחודש 12/2017 - 7,608 ₪, וכן הכנסתו בנכוי מס בחודש 1/2018 - 7,017 ₪).

לסכומי הפצוי בגין הפסדי השכר לעבר ולעתיד יש להוסיף פיצוי בגין גריעה בזכויות סוציאליות על-פי צו הרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קבוציים, התשי"ז-1957 וכן צו הרחבה בדבר הגדלת ההפרשות לביטוח פנסיוני במשק 2016  בסך של 4,100 ₪.

כאב וסבל - התובע זכאי לפצוי על-פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 על בסיס נכות בשיעור 15%, בנכוי גיל, ובצרוף ריבית מיום התאונה.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובע את סכומי הפצוי שנפסקו לעיל שסכומם הכולל עומד על סך של 61,500 ₪.

...

התובע לא נשאל על כך בחקירתו, ומכל מקום לא מצאתי כי יש בו כשלעצמו, במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, כדי להכריע את הכף למסקנה אחרת מאשר קרות התאונה במועדה כנטען.

צירופם של כל אלה הובילני למסקנה כי יש לקבל את גרסת התובע ולקבוע כי התובע נפגע בתאונת דרכים ביום 8.2.18 בנסיבות כפי שתוארו על ידו.

סוף דבר התביעה מתקבלת כך שהנתבעת תשלם לתובע את סכומי הפיצוי שנפסקו לעיל שסכומם הכולל עומד על סך של 61,500 ₪.

בתובענה זו, שעניינה קבלת נתונים בגין השנים 2013 – 2019, בהקשר של תשלום דמי טפול אירגוני מקצועי לפי סעיף 33ז' לחוק הסכמים קבוציים, תשי"ז – 1957, מתעוררת השאלה אם הנתבעת היא חברה העוסקת בענף התעשייה.

(ב) מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טפול לארגון המעבידים שהוא צד לאותו הסכם קבוצי כללי ענפי, ובילבד שאותו ארגון מעבידים הוא גם צד להסכם הקבוצי הכללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום שהורחב כאמור.

...

משעניין זה לא הוכח בכל הנוגע לנתבעת, הרי שדין התביעה להידחות.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאנו להידרש לשאר טענות הנתבעת בסיכומיה, לרבות שאלת חוקתיות ההסדר הנורמטיבי החל על הצדדים.

יוער בקצרה כי פסיקת בתי דין אזוריים אחרים אינה מחייבת מותב זה, ובכל מקרה, גם בעניין מובילאיי עליו הסתמכה הנתבעת, בסופו של יום ההכרעה בסוגיה המשפטית נסמכה על השאלה העובדתית אם הנתבעת שם עסקה בייצור או במו"פ. סוף דבר – התביעה נדחית.

לא מצאנו לחייב את התובעת בהוצאות לדוגמה (כפי שהנתבעת ביקשה), מאחר שבירור השאלה בדבר מהות עיסוקה של הנתבעת (בהקשר של הוראות הדין בנושא דמי טיפול ארגוני מקצועי) היא עניין מהותי המשתנה ממעסיק למעסיק, בהתאם לאופי עיסוקו.

אנו ערים לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו, שלפיה "ביה"ד הנכבד מתבקש את התביעה השנייה, של הנתבעת 2, לדחות על הסף ולפסוק הוצאות לדוג' מאחר ולא ניתן להיתעלם מהליך סרק שהוגש בתביעה שכל כולה, מטרתה היחידה הייתה להפעיל לחץ על התובעת (ע' 29 ש' 1-3). אכן, דומה כי דרך הילוכה של גב' רובנר אשר עמדה לכל אורך ההליך, לרבות בדיון המוקדם (ע' 3 ש' 20-29) כמו גם בסיכומיה, על בקשתה לסילוק התביעה כנגדה על הסף, כמו גם הגשת תביעה נפרדת באמצעות חברת קבקוב (ולא תביעה שכנגד) מעוררת אי נחת ותמיהה (ע' 29 ש' 34; ע' 30 ש' 1-3); וספק בעינינו אם דרך הילוכן של הנתבעות עולה בקנה אחד עם סעיפים 3(ב) ו-4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט -2018. זאת הן נוכח העובדה כי בכתב ההגנה מטעם גב' רובנר, כמו גם בכתב ההגנה המתוקן מטעם הנתבעות, הועלתה כחוט השני בם טענת קזוז של יתרת חובה של התובעת בעד השמוש ברכב בסך של 21,321 ₪ והן בשל העבודה כי עת נישאל מר בנימין, האם הוא מכיר את התביעה שהגישה הנתבעת 2 כנגד התובעת, הוא השיב "אה...לא ממש... מכיר את התביעה בגדול שיש אזשהו מחלוקת לגבי מתי היה מועד סיום העסקה/פיטורים/עניין של רכב...תשאל את מי שצריך" (ע' 25 ש' 2-3, ש' 8-10, ש' 11-14).

שכן מחד גיסא, התובעת סבורה כי טרם קיבלה את מלוא הפיצויים המגיעים לה (בכתב התביעה המתוקן ובתצהיר נטען על ידה, בהתאמה, כי יש לנכות על חשבון פצויי פיטורין סכום של 89,486 ₪ וסכום של 90,399 ₪), בעוד שהנתבעות טענו כי "מתשלום השלמת פצויי הפיטורים אשר ישולם לה לפנים משורת הדין בסך 49,483 ₪ יקוזז חוב בגין עלויות אחזקה" (סע' 63 לכתב ההגנה המתוקן מיום 28.5.2023) וכי "על פי נתוני חברת קבקוב החל מיום 1.1.07 הפרישה המעסיקה את מלוא פצויי הפיטורים (כ- 8.33%) לקרן פנסיה. מכאן שסכום הפיצויים אליו עותרת התובעת בכתב התביעה מופרך ומפורז מסך פיצוי הפיטורים שהיא זכאית להם. יובהר, כי כלל פצויי הפיטורים להם זכאית התובעת אשר התפטרה שוחררו לטובתה בחודש אוקטובר 2021" (סע' 79 ו-80 לכתב ההגנה המתוקן).

עם זאת, סעיף 14 לחוק קובע לאמור: "תשלום לקופת תגמולים, לקרן פנסיה או לקרן כיוצא באלה לא יבואו במקום פצויי פיטורים אלא אם נקבע כך בהסכם הקבוצי החל על המעסיק והעובד ובמידה שנקבע, או אם תשלום כאמור אושר על ידי שר העבודה ובמידה שאושר." ואכן, "ככלל, תשלומי מעסיק לקופת גמל אינם באים "במקום" פצויי פיטורים, אלא אם נקבע אחרת בהסכם קבוצי או בצו של שר העבודה.

...

דיון והכרעה הערות מקדימות לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובעת לגבי זהות מעסיקתה, כמו גם לגבי תחילת תקופת העסקתה להתקבל.

נוכח האמור לעיל לא מצאנו לפסוק לטובת מי מהצדדים פיצוי בשל העדר חובת תום הלב.

אנו סבורים כי אי תשלום פיצויי פיטורים במלואם, אינו נובע מטעות כנה מצדה של גב' רובנר ו/או חברת קבקוב.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בעיקרה וטענת הקיזוז של גב' רובנר מתקבלת במלואה.