תביעה לקבלת הבטחת הכנסה: ניהול משק בית משותף

דברי אלה יפים אף באשר לע"ע 132/99, גבריאל ונונו נ' שירות התעסוקה, פס"ד מיום 2.5.2001, אשר אף באמור בו אין כדי לסייע לתובע בטענותיו, שכן שם דובר במקרה בו ניתן פסק דין למזונות ולא היה חולק כי בני הזוג אינם מנהלים משק בית משותף, כאשר גם באותו מקרה נבחנה תביעתו של המבוטח לקבלת הבטחת הכנסה.

...

החלטתי זהו כל אחד שלו ואני שלי.

אין בידי לקבל את טענת התובע בהקשר זה, לפיה אין לראות בגב' צפר בת זוג לפי התקנות, כאשר לא הוכח ואף לא נטען כי אין לראותם כמי שמנהלים חיי זוגיות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, כדין דחה הנתבע את תביעת התובע לגמלת סיעוד בשל עילת הכנסות גבוהות ולא מצאתי עילה להתערב בה. כמקובל בהליכים מעין אלו, אינני עושה צו להוצאות.

ומה באשר לפרידה? אימתי פרידה תוביל לשלילת הזכאות לקיצבה? בהקשר לכך נקבע בעיניין מבטחים (ע"ע 61886-02-19 מבטחים נ' פלונית (26.8.19)) כי: "גדר הספק הוא אם בחינת התנאים צריכה להעשות מתוך נקודת מבט רחבה או שיש לבודד את השנה האחרונה לחיי המנוח מעשרות השנים שקדמו לכך. שאלה זו נידונה בקשר לקיומו של משק בית משותף בענין עסילה ובהמשך ב-עב"ל 21302-03-16 פוקילמן נ' המוסד לביטוח לאומי (2.4.19)). בשני פסקי דין הללו... היתה תמימות דעים כי כאשר לתקופה השנויה במחלוקת קדם קשר של עשרות שנים הבחינה צריכה להעשות מתוך נקודת מבט רחבה, ואין לבודד את התקופה השנויה במחלוקת מקודמותיה". ולבסוף, בכל הנוגע לשאלת המשמעות והמשקל שיש ליתן לתביעות לגימלה שהגיעה התובעת לנתבע, ובפרט למשמעות והמשקל שיש לייחס לכך שהתובעת הגישה לנתבע בנובמבר 2017 תביעת הבטחת הכנסה בגידרה טענה שהיא אם יחידה – אך לאחרונה דן בית-הדין הארצי בשאלה משפטית זו, תוך שהובעו דיעות לכאן ולכאן (ראו: עב"ל 29360-09-21 רפאילוב נ' המוסד לביטוח לאומי (7.11.22)).

וכי איזה אינטרס היה לה, לביתה של התובעת, לפרסם תמונה משנה קודמת דוקא ביום 1.1.19?; שמינית אשר לשאלת ניהול משק הבית המשותף – התובעת העידה (סעיף 19 לתצהירה) כי למנוח לא היה חשבון בנק מלבד זה שניהל בבנק הדואר, הוא לא החזיק כרטיס אשראי, וקיבל מאז ומעולם את שכרו במזומן.

...

דין הטענה להידחות.

הנתבע אמנם טוען כי החלטת פקיד התביעות בעניין התובעת התקבלה ביום 20.3.19 (שהוא היום שבו אושרה קצבת השאירים עבור הבת מליסה) אך בתיק לא מצאנו החלטה שכזו של פקיד התביעות.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

בחודש נובמבר 2014 התובע פנה לנתבע בתביעה לקבלת גמלת השלמת הכנסה.

כפי שעולה בבירור מחקירתו בפני חוקר המל"ל התובע התגורר עם לידיה בתקופה הרלוואנטית לתביעה (שנת 2014-2016 לפחות) ניהל עימה משק בית משותף היה שותף באחזקת הבית ובטיפול בילדים המשותפים.

...

המשך הבירור התעכב, בין היתר בשל פנייתו של התובע לבית הדין, ובסופו של דבר רק בחודש ינואר 2016 התייצב התובע לחקירה במל"ל וכעבור מספר חודשים נמסרה לו הודעה כי מבדיקת הנתבע עולה כי הוא וגרושתו חיים כידועים בציבור, ולפיכך זכויותיו מחושבות בהתאם למעמדו כבן זוג.

הכרעה לאחר שבחנו את טענות התובע ואת מכלול הראיות שהובאו לפניינו הגענו לכלל דעה כי בדין קבע המל"ל כי יש לראות את התובע ואת לידיה כבני זוג לצורך חישוב זכויותיהם במל"ל ביחס למועדים הרלוונטים לתביעה (ינואר 2014 ואילך).

לנוכח האמור לעיל – דין התביעה להידחות.

לאחר שימוע שנערך לתובעת וחקירה שערך הנתבע הודיע הנתבע לתובעת ביום 28.6.17 על דחיית תביעתה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה מחודש 9/15.

בהחלטת הנתבע מיום 28.9.17 הודיע פקיד התביעות לתובעת שלאחר שנבחנו טענותיה הוחלט לדחות אותם מאחר שהתובעת העלימה מידע בנוגע למגורים משותפים עם סשה דוידוב, אב בנותיה של התובעת, ולפיכך יחולו על התובעת הוראות סעיף 20א לחוק הבטחת הכנסה.

היא ניהלה משק בית משותף עם מר דוידוב משנת 2015 לפחות עד אמצע שנת 2016 ולכן לא נפל פגם משפטי בהחלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול את קצבת הבטחת ההכנסה.

...

ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות.

התובעת אמרה לחוקרת שלא היה לה מפתח לבית אביה, אולם אביה בעדותו בפני אישר שהיה לתובעת מפתח לביתו, שכאמור התובעת אישרה בסוף דבריה לחוקר שהיא ומר דוידוב התגוררו בבית אביה.

למרות התנהלותה בהליך והעלמת הפרטים מגמלת הבטחת הכנסה, החלטתי שלא לחייב את התובעת בהוצאות.

כך לדוגמא, הצהיר התובע בטופס לתביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה בשנת 2010 (נ/2) וגם בתביעה בשנת 2012 (נ/3), כי הוא רווק אשר מתגורר ללא בת זוג ברח' חלץ 61 חיפה, וזאת בסתירה לעדותו בפנינו (עמ' 2 שורה 16 לפרוטוקול).

עניינו הרואות, כי התובע לא הצביע על ראיה אובייקטיבית כלשהיא אשר תומכת בגירסתו, כי ניהל עם המנוחה חיי מישפחה ושותפות זוגית כפי שבני-זוג חיים "חיי מישפחה במשק בית משותף" לצורך הגדרת בני זוג כידועים בציבור לשם קבלת קצבת שאירים, יש לעמוד על תכליתו של חוק הביטוח הלאומי לעניין זה, והיא להעניק לאלמנה קצבה על מנת לשמר את רמת חייה, פחות או יותר, כפי שהיתה לפני פטירת בן הזוג (עב"ל 1169/01 אורה אביטל - המוסד לביטוח לאומי).

...

לא שוכנענו שהתובע והמנוחה חיו יחד בדירת התובעת.

לאור האמור לעיל, הגענו למסקנה שאין בעדותם של העדים מטעם התובע כדי לסייע בהוכחת טענתו, כי הוא ניהל משק בית משותף עם המנוחה לכל הפחות שנה בטרם הלכה לעולמה.

סוף דבר – התביעה נדחית ללא צו להוצאות.