תביעה לקביעת תושבות וזכאות לקצבת נכות כללית

עוד נטען כי ועדה רפואית לעררים, הנזכרת בסעיף 4 להחלטתי, תפקידה להכריע בשאלה מה מועד תחילת אי הכושר, שמא חל בישראל או בחו"ל. בסיום נאמר: ".... על כן, ככל שהנתבע יכיר בתושבות הנתבע (צ"ל התובע, ה.י) במועד הגשת התביעה, על בית הדין להמשיך לקיים הדיון בדבר זכאותו של התובע לקיצבת נכות כללית." הנתבע חזר וטען שהמועד הקובע לצורך זכאות לקיצבת נכות כללית, הוא מועד אובדן כושר ולא מועד הגשת התביעה.

...

בכתב ההגנה נטען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות שכן ההחלטה בעניינו של התובע ניתנה ביום 14.3.10.

ביום 18.2.16 ניתנה החלטתי כדלקמן: "1. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטתי.

לפיכך, לא ניתן להעתר לסעד המבוקש בעניין זה. סוף דבר, בהחלטת הנתבע מיום 3/9/14 נפלה טעות והיא מבוטלת בזאת.

עוד נטען כי ועדה רפואית לעררים, הנזכרת בסעיף 4 להחלטתי, תפקידה להכריע בשאלה מה מועד תחילת אי הכושר, שמא חל בישראל או בחו"ל. בסיום נאמר: ".... על כן, ככל שהנתבע יכיר בתושבות הנתבע (צ"ל התובע, ה.י) במועד הגשת התביעה, על בית הדין להמשיך לקיים הדיון בדבר זכאותו של התובע לקיצבת נכות כללית." הנתבע חזר וטען שהמועד הקובע לצורך זכאות לקיצבת נכות כללית, הוא מועד אובדן כושר ולא מועד הגשת התביעה.

...

בכתב ההגנה נטען כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות שכן ההחלטה בעניינו של התובע ניתנה ביום 14.3.10.

ביום 18.2.16 ניתנה החלטתי כדלקמן: "1. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטתי.

לפיכך, לא ניתן להעתר לסעד המבוקש בעניין זה. סוף דבר, בהחלטת הנתבע מיום 3/9/14 נפלה טעות והיא מבוטלת בזאת.

לתובעת לא השתלמה בנוסף גם "גמלה נוספת לנכה" – סכום השווה להפרש שבין קצבת נכות וסכום קצבת זקנה (להלן: "התוספת" וביחד עם קצבת הזיקנה: "קצבת זקנה לנכה") בהתאם לסעיף 251(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") כיוון שכאשר הגיעה התובעת לגיל פרישה, ביום 1.5.2012 (כך על פי הנתבע בסיכומיו, ולא 4/2014 כאמור בכתב התביעה, ככל הנראה בטעות, כיוון שבפועל קיבלה התובעת קצבת זקנה החל מחודש 11/2013), היא לא היתה תושבת לפי החוק ולא היתה זכאית לקיצבת נכות כללית.

לפיכך, נציין רק בקצרה, כי סעיף 251 לחוק, שעניינו "מבוטח שקבל קצבת נכות", קובע בס"ק (ב), כי "מבוטח ששולמה לו קצבת נכות בתכוף לפני שנעשה זכאי לקיצבת זקנה, וסכום קצבת הזיקנה שהוא זכאי לו נמוך מסכום קצבת הנכות האמורה, זכאי לקיצבת הזיקנה בצרוף גמלה נוספת לנכה (בסעיף זה – קצבת זקנה לנכה)...". התובעת, בפועל, לא היתה זכאית בתכוף לפני שנעשתה זכאית לקיצבת זקנה, לקיצבת נכות כללית.

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על כלל רכיביה.

יצוין כי בסעיף 11 לתצהירה, ציינה התובעת: "בשנת 2013 החלטנו באופן סופי לחזור לישראל ולקבל בחזרה את התושבות" (ההדגשה אינה במקור).

לנוכח המפורט לעיל, תביעתה הכספית של התובעת לפיצוי כספי וכן לסעד הצהרתי בדבר זכאות התובעת לתוספת על הכרוך בכך – נדחית.

סוף דבר – התביעה נדחית.

הנשיאה ורדה וירט-ליבנה לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור ונציגי הציבור גב' גילה פרימק ומר יוסף בנבנישתי; ב"ל 44773-06-14) במסגרתו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בו כתושב ישראל לצורך זכאותו לגימלת נכות כללית בהתאם להוראות חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995.

ביום 19.02.09, הגיש מר כהן למשיב (להלן - המוסד) שאלון לקביעת תושבות לחוזר מחו"ל, לצורך זכאות לגימלאות מהמוסד.

...

דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לכלל החומר שהובא לפנינו במסגרת הערעור הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אין מנוס אלא לדחות את הערעור.

סוף דבר - הערעור נדחה.

במהלך שנת 2003 נקבעה זכאותו של התובע לגימלת נכות כללית לאחר שהתובע אובחן כמי שסובל מסכיזופרניה ולאחר ניסיון אובדני.

על גבי טופס השאלון מחודש 12/15 (ת/2) צוינה החלטת הנתבע מיום 29.12.15 (להלן – ההחלטה מחודש 12/15) באופן הבא: "הוחלט לראותו כתושב החל מיום חזרתו לארץ. הנ"ל החל לעבוד כשכיר מחודש 11/15 עפ"י הצהרתו מתכוון להיות בארץ כרגע מטפל באמו שחולה. נציין כי הוא נמצא בהליך גירושין ויהיה צורך לנסוע שוב לטורקיה על מנת לסיים את תהליך הגירושים מאשתו שחיה שם. תושבותו נקבעה תוך מעקב אחר זמן שהות בחו"ל כאשר יוצא." ביום 4.2.16 פנה הנתבע לתובע בדרישה להחזר חוב בגין תשלום קצבת נכות כללית ביתר.

גם אם בחלק מההחלטות לא צוין החוב הכספי הנובע מההחלטה בדבר שלילת התושבות, הרי שככל שמדובר בפגם במתן זכות טיעון, הרי שזה נרפא במסגרת בירור תביעה זו. על יסוד האמור והמפורט עד כה, אנו קובעים כי דין התביעה להדחות לאחר שלא הוכח שנפל פגם בהחלטות הנתבע מהחודשים 6/17 ו- 12/17 המורות על שלילת מעמד התושבות של התובע החל מחודש 4/09 עד לחודש 5/17.

...

כל אלה מלמדים על ניתוק זיקת התושבות לישראל בתקופה זו. לא מצאנו שיש בטענות בדבר העסקה על-ידי מעסיק ישראלי במהלך התקופה שמחודש 5/15 ועד לחודש 5/17 כדי לבסס זיקה לישראל המלמדת על תושבות.

לא מצאנו שנפגעה זכות הטיעון של התובע.

גם אם בחלק מההחלטות לא צוין החוב הכספי הנובע מההחלטה בדבר שלילת התושבות, הרי שככל שמדובר בפגם במתן זכות טיעון, הרי שזה נרפא במסגרת בירור תביעה זו. על יסוד האמור והמפורט עד כה, אנו קובעים כי דין התביעה להידחות לאחר שלא הוכח שנפל פגם בהחלטות הנתבע מהחודשים 6/17 ו- 12/17 המורות על שלילת מעמד התושבות של התובע החל מחודש 4/09 עד לחודש 5/17.