דומני שהכי מדויק להבנת הרקע לתביעה זו, להביא כלשונן מספר פסקות רלבאנטיות מהילכת ע"א 7685/11, תחילה, כך הגדיר ביהמ"ש את השאלה שבמחלוקת:
"1. חברה ממשלתית מקבלת זיכיון שעניינו הספקת שירות לציבור. תנאי הזיכיון קובעים מה הם השירותים שמחובתה לספק וכן מגבילים את המחירים שהיא רשאית לגבות בגינם. באילו מקרים החברה רשאית, אם בכלל, לסרב לספק שירות מבוקש על יסוד הטענה שהספקתו בדרך המבוקשת אינה כדאית עבורה מבחינה כלכלית? בהמשך לכך, האם החברה רשאית לבחור את אופן הספקת השרות? כמו כן, האם החברה רשאית לגבות תשלומים נוספים עבור שירותים על בסיס הסכמי? אלו השאלות המרכזיות שהונחו לפתחנו במקרה דנן, הנוגע להספקת שירותי הטענה ושינוע של סחורות בנמל אשדוד".
בהמשך, בראש פרק הדיון וההכרעה חודדה השאלה שעמדה במחלוקת כדלקמן:
"20. כמו בפני בית המשפט קמא, התעוררו גם בפנינו שתי שאלות: ראשית, האם המשיבה רשאית להמנע מלספק שירותי הטענה בשיטת האמבטיה? שנית, ובהמשך לכך, האם המשיבה רשאית לסרב לספק שירות באופן מסוים, ולחלופין האם היא רשאית לידרוש השקעה כספית או התחייבות כספית לשם הספקת שירות באופן מסוים, מעבר לתשלומי החובה שהיא זכאית לגבות?".
בית המשפט העליון לא התערב בקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי באשר לקשיים שעלו בשיטת האמבטיה ולקביעות אודות הסיכונים שבשיטה זו. יחד עם זאת, הדגש ניתן בשאלה השנייה, ובסיכום הדברים נקבע כדלקמן:
"38. התוצאה היא כי בעת הזו המשיבה חייבת לספק בעצמה למערערות את שירות ההטענה בשיטת החופנים, שהיא השיטה אשר הייתה מועדפת עליה בעת שהפסיקה את השמוש בשיטת האמבטיה...".
סוף דבר: דין העירעור להיתקבל במובן זה שניתן צו עשה המורה למשיבה לשנע מטענים של גרוטאות ברזל של המערערות על בסיס שיטת החופנים, מבלי להציג להן כל דרישה כספית נוספת מעבר לחובות הקבועות בצו ובכתב ההסמכה המפנה אליו.
מצאתי ממש בטענות חברת הנמל כנגד 80% מההוצאות הכוללות, אותן הוצאות שנטען כי חברת MPI היא שהוציאה אותן ולפיכך לכל היותר, יכולות סחר מתכות וחברת מסחר ושיווק, להוכיח ההוצאות שהוציאו עבור עצמן בכך שייצאו 20% מהקף הגרוטאות שבתביעה זו, אותן גרוטאות שהיו בבעלותן והן אלו שייצאו אותן ישירות.
...
לפיכך אני מורה על פסיקת החזר הוצאות לתובעות 2-3, סחר מתכות ומסחר ושיוווק את הסכום המתקבל במכפלת 20% מאומדן ההוצאה שהוכחה בסך 792,000 ₪, ובהתאם אני מורה לחברת הנמל לשלם לתובעות אלו את הסך של 158,400 ₪.
בכפוף לחיוב בסכום זה, אני מורה על דחיית טענות התובעות לזכאותם לפיצוי או החזר הוצאות שנגרמו להן.
לפיכך ובעיגול הנני קובע כי לכל הפחות חסכה חברת הנמל עבור עלות השימוש וההון שלא היתה צריך להוציא, סך של 150,000 ₪ ליום הגשת התביעה.
