תביעה לצו עשה למכירת נכס מקרקעין

בין הצדדים נחתם הסכם למכירת נכס מקרקעין.

התובעים עתרו לחיוב הנתבעים ביחד ולחוד בתשלום הפיצויים כאמור לעיל, וכן ליתן צו עשה המחייב את הנתבעים לבצע את הנידרש על פי הסעיפים הנזכרים בחוזה המכר: התקנת שלט ומסירת זכות שימוש בשני מקומות חניה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי "הנתבע 1... יקבע את השלט בלובי הבית המשותף שייבנה במהרה (כך לתקוות הנתבעים)". דיון והכרעה אקדים סוף דבר לראשיתו ואציין בשלב זה כי מצאתי לקבל את התביעה הכספית בחלקה הקטן, ולהעתר לבקשה למתן צו עשה הן בנוגע להצבת השלט, והן באשר למתן זכות שימוש בשני מקומות חניה, כפי שיפורט להלן.

מאחר שהוברר כי החברה היא בעלים במשותף של הנכס ובכלל זה המבנה המסחרי הכולל חניון, לגביהם ניתנו התחייבויות בחוזה, הרי שככל שיינתן צו עשה בהתאם למבוקש, הצוו יהיה מופנה כלפי הבעלים של הנכס, על מנת שניתן יהיה לבצעו.

...

צו עשה בנוגע לחניות בהמשך לקביעה כי הנתבע הפר את התחייבויות להעמיד לרשות התובעים מקומות חניה, יש להיעתר גם לבקשה ליתן צו המחייב את הנתבעים – בעלי הזכויות במבנה החניון – לפעול על פי ההתחייבות האמורה שני מקומות חניה בחניון המרכז המסחרי.

כעת, לנוכח ההליך המשפטי ועל מנת ליתן צו שיביא – עד כמה שאפשר – לסיום המחלוקת, אני קובעת כדלקמן: התובעים, בעצמם או באמצעות נציג מטעמם (שייבחר על ידם), יבחרו שני מקומות חניה בחניון הקיים.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה: הצווים שניתנו פורטו לעיל (לרבות החיוב הכספי החלופי למתן זכות שימוש במקומות חניה), ונקבע חיוב חלקי בפיצוי המוסכם, בסך 50,000 ₪.

הרקע לבקשה שבפניי: המערערים מכרו למשיבים נכס מקרקעין שבבעלותם בפרדס חנה, דהיינו: 500 מ"ר קרקע ועליה בית, וזאת כחלק מחלקה בת 1,500 מ"ר. ביתם של המערערים הוא בחלק האחורי של החלקה ואילו בית המשיבים הנו בחלק הקידמי ובין הצדדים נכרת הסכם שתוף.

הסעד המבוקש בתביעה הוא כספי + צוי עשה.

...

באשר לבקשת הדחייה על הסף בעניין התריסים שהגישו המשיבים, נעתר בית משפט קמא למבוקש, מן הטעם שבסוגיה זו נוצר מעשה בית-דין, נוכח הליך קודם שהתנהל בין צדדים אלה, שבמסגרתו ניתנה החלטת כב' השופטת ה. אסיף בבית משפט השלום בחדרה מיום 15.9.16, לפיה נותר על כנו צו המניעה הזמני שניתן ביום 12.9.16 ונאסר על המערערים לסגור את תריסי המשיבים.

בית משפט קמא קבע, שאכן לגבי טענות המערערים להסגת גבול בנוגע לתריסים, נוצר מעשה בית-דין, ולפיכך נעתר לבקשת המשיבים והורה על דחיית פרק זה שבתביעת המערערים על הסף.

לאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים, וכן לתביעה ולתביעה-שכנגד בבית משפט קמא, ולרבות החלטת בית משפט קמא מיום 6.3.18, והפסיקה אליה הפנו באי כוחם של שני הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה אין להורות על איחוד העניינים (לפי תקנה 520 של תקנות סדר הדין האזרחי) בין בקשת רשות הערעור של המערערים ב-רע"א 24544-04-18 לבין הערעור שהגישו המערערים בע"א 29698-04-18.

אין הצדקה לעיכוב ההכרעה בסוגיות אלה עד שיתקיים הדיון בערעור בזכות בנושא דחייה על הסף של חלק מתביעת המערערים בגין "מעשה בית דין". על יסוד כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשת המערערים לאיחוד עניינים.

לפניי תביעה למתן צוי עשה קבועים ולפצוי כספי בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מהצפות וחדירת מי ביוב אל נכס שבבעלות התובעת.

אמנם, מתצהיר מר אדרי (ר' נספח ב' לכתב ההגנה) עולה כי מר אדרי היה בקשר עם התובעת, היתנהל מולה וסייע לה, היות והוא מכיר בעלי מיקצוע באיזור ומכיר את הנכסים במקרקעי מר קובה, חברו הטוב; לכתב התביעה צורפו התכתבויות מהן ניתן להסיק כי מר אדרי אכן טיפל בכל הקשור למקרקעי מר קובה שמקום מגוריו במרכז הארץ; מעדותו של מר אדרי בדיון מיום 30/8/16 בבקשה לסעד הזמני, עולה כי הוא לא רק מתווך בעסקת המכר אלא שמקרקעי מר קובה מאד קרובים ללבו, כפי שהעיד בדיון (עמ' 4): "כל המקום הוא יצירת אומנות שלי"; מן הראיות בתיק עולה כי מר אדרי היה מעורב בהליך, הישתתף כנציגו של מר קובה בפגישות ובסיורים עם המומחה ועם המודד, וניכר היה כי ידו בפעולות האופרטיביות למציאת פיתרון לבעיית הנזילות בחלל הנקוז.

...

סיכום ביניים 4 - הפיצוי לאור המפורט לעיל, מצאתי כי הפיצוי לה זכאית התובעת בגין נזקיה הממוניים על פי קביעת המומחה ובהתאם לראיות, וכן בגין נזקיה הלא ממוניים מסתכם בסך של 123,630 ₪, כולל מע"מ. סוף דבר התביעה כנגד הנתבע מס' 1 למתן צווי עשה קבועים מתקבלת והתביעה הכספית מתקבלת חלקית.

התביעה כנגד הנתבע מס' 2, נדחית במלואה.

בנוסף אני מחייב את הנתבע מס' 1 לשלם לתובעת פיצוי בגין נזקיה הממוניים והלא ממוניים בסך כולל של 123,630 ₪.

התביעה בפני היא לצוו עשה, להורות לפקיד השומה לממש מיידית וגם במחיר מופחת את נכסי התובע המעוקלים ומוחזקים על ידו על ידי מכירתם.

לפני תביעה שהמדינה מוכנה לבחון עניינית היעתרות לה ולשקול לפעול בהתאם לסעד המבוקש, ברם, במצב דברים שהתביעה אינה מציינת נתונים עדכניים של נכסי הנדל"ן, אין בידיה לעשות כן. בנסיבות אלה, התביעה כפי שהוגשה להורות למדינה לממש את נכסי המקרקעין של התובע ללא פרטים עדכניים של אותם נכסי מקרקעין המצויים בבעלותו, ובהיעדר רצון מצד התובע למסור למדינה את פרטי נכסיו, היא תביעה תאורטית שאין טעם בניהולה, מאחר ולא ברור כלל אם קיימים נכסי מקרקעין בבעלות התובע, אם לאו.

...

לגישתה, קבלת הפרטים המבוקשים בבקשה למתן הוראות, יכול ותייתר את הצורך לנהל הליך זה. בתגובתו לבקשה לדחיית מועד הגשת כתב הגנה טען התובע, כי יש לדחות את הבקשה שהוגשה בחוסר תום לב מאחר שאין היא מגלה את כל העובדות ומטעה את בית המשפט.

דיון והכרעה לאחר שקראתי את הבקשות והתגובות בעיון אני סבור שדין בקשות המדינה להתקבל, כמפורט להלן.

המדינה הוסיפה כי לה לא ידוע על נכס מקרקעין השייך לתובע וכי היא מוכנה לבחון האם ניתן להיעתר לבקשת התובע בהליך אולם זקוקה לשם כך לרשימת נכסי המקרקעין העדכנית שלו, תוך ציון הכתובת המלאה ופרטי גוש, חלקה ותת חלקה (ככל שקיימת).

טרם סיום אציין, כי החלטתי הנ"ל אינה מתייחסת לסוגיית הסמכות אותה העלתה המדינה בבקשתה למתן הוראות, מאחר והאחרונה הודיעה שבשלב זה אינה עומדת עליה וזאת לצורך קידום ההליך.

התובע ייצג בעבר את הנתבע במספר עיסקאות למכירת נכסי מקרקעין וערך עבורו הסכמי מכר.

נגד הנתבע, רעייתו, אולג בריק, שותפו של בריק והחברה שבבעלותו של בריק הוגשה על ידי שוכרת אחת הדירות, תביעה לצוו עשה לתיקון נזילות ותביעה כספית, שעניינה, בין היתר, השבת דמי התיווך (להלן: "תביעת השוכרת").

...

זאת ועוד, בנסיבות שהוכחו, מקובלת עליי בהחלט גרסת התובע ששכר הטרחה שולם על ידי הנתבע בגין ייצוגם של כלל הנתבעים, לרבות בריק, שבמשך כארבע שנים ניהל את נכסיו של הנתבע (עמ' 22 ש' 29, עמ' 23 ש' 26 ואילך) ושהנתבע הביע תמיהה על הגשת התביעה שעניינה נזילות בדירה שבבעלותו גם נגד בריק ושותפיו (עמ' 11 ש' 9-11).

התביעה שכנגד לאור הממצאים והמסקנות שפורטו בהרחבה לעיל, הנני דוחה את תביעת הנתבע על כל ראשיה, למעט השבת חלק משכר הטרחה ששילם הנתבע לתובע בגין ייצוג בתביעת השוכרת.

התוצאה הנתבע ישלם לתובע סך של 2,000 ₪.