תביעה לצו מניעה קבוע והריסת מבנים במקרקעין מוסדרים

רמ"י דרשה מהנתבעים לפנות או להרוס את המבנים, שניבנו שלא כדין, או לחילופין להסדיר את החריגות.

רמ"י עתרה בכתב התביעה למתן צו מניעה קבוע, שיאסור על הנתבעים כל שימוש חורג במקרקעין, וכן למתן צו עשה, שיורה לנתבעים על פינוי השמוש החורג מן המקרקעין ועל הריסת כל מבנה או מתקן, שניבנו או הוצבו במקרקעין שלא כדין.

...

לפיכך, דין טענה זו להידחות.

במקרה זה, לא הוכח על ידי הנתבעים, כי התובעת זנחה בשלב כלשהו את זכויותיה או כי נגרם נזק כלשהו לנתבעים בגין השתהות זו. לפיכך דין הטענה להידחות.

סיכום לסיכום, התביעה מתקבלת, כדלהלן: נאסר על הנתבעים או מי מהם או מי מטעמם לעשות כל שימוש חורג במקרקעין.

התובעת יידעה את הנתבעים 1-4 על אודות ממצאיה, והבהירה כי "עד להסדרת השמוש החורג והריסת המבנים הלא חוקיים לא יינתן כל שירות בנכס שבנידון לרבות הבקשה להעברת הזכויות" (ראו למשל מכתב התובעת מיום 20.5.15, נספח י"ד לתצהירי התובעת ודו"חות הפיקוח מתאריכים 24.3.15, 10.5.15 ו- 7.6.16, נספחים י', י"ב וט"ו לתצהירי התובעת בהתאמה).

בהתאם לכך, דרשה התובעת ליתן צו עשה שיורה לנתבעים 1-3 לפנות ולסלק את ידם מהמקרקעין ולהשיב את המקרקעין למצבם טרם הפלישה; ליתן צו עשה שיורה לנתבעים 1-5 לפנות ולסלק מהמקרקעין את כל המבנים הבלתי חוקיים, ובכלל זאת להרוס את משרדי החברה המצויים במבנה 3 ולהפסיק כל שימוש שאינו כדין במבנים; ליתן צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעים 1-5 לעשות כל שימוש שאינו כדין במקרקעין; ולחייב את הנתבעים 1-5 ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 167,052 ₪ בגין שימוש במבנים 3 ו- 5 לשנים 2015-2016.

צו עשה לנתבעים 1, 3 ו- 4, ביחד ולחוד, לפנות ולסלק מהמקרקעין את כל המבנים הבלתי חוקיים, ובכלל זאת להרוס את משרדי החברה המצויים במבנה המסומן בתשריט שצורף לכתב התביעה כמבנה 3, להפסיק כל שימוש שאינו כדין במבנים לרבות הפסקת פעילות החברה, וכן לסלק מהמקרקעין כל צד ג' שאינו בר רשות כדין בהתאם לאישור התובעת.

...

למעלה מן הנדרש יצוין כי הנתבעים לא טענו מעולם כי טיפול בתוצרת חקלאית שאינה גדלה במקרקעין ושאינה מגודלת על ידי החברה (כפי שהוכח שמבוצע במקרקעין במקרה דנא) עשויה להיכלל במסגרת הגדרת "שימוש חקלאי". לכן, אין צורך לדון בטענה זו. מכל מקום, אף אם היה צורך לדון בה, היא הייתה נדחית.

הפועל היוצא של המסקנה האמורה בדבר החזקה שלא כדין הינו, כי יש להיעתר לצו כלפי הנתבעים 1 ו- 3 לסילוק ידם ולסילוק ידו של כל אדם אחר מטעמם, מהמקרקעין (יוזכר כי הנתבעים 1-2 כבר אינם מתגוררים במקרקעין, ולפיכך לנתבעת 2 אין זיקה כיום למקרקעין – ראו גם פסקה 31 להלן) ובהתאם, להיעתר לצו בדבר השבת מצבם של המקרקעין לקדמותם, בטרם מסירת החזקה שלא כדין.

סוף דבר על יסוד כלל הטעמים המפורטים לעיל, התביעה מתקבלת בעיקרה, וניתנים בזאת הסעדים הבאים: צו עשה המורה לנתבעים 1 ו- 3 או מי מטעמם לפנות ולסלק את ידם מהמקרקעין, וכן להשיב את המקרקעין למצבם טרם כניסתם אליהם, שנעשתה ללא קבלת הסכמת התובעת.

התביעה לצוי מניעה וצוי עשה קבועים נוגעת להריסת מבנים לא חוקיים והפסקת השמוש בהם.

באשר להחלטה 1226 (נספח ד' לתצהיר הנתבע), הרי שמקום בו לא נטען וממילא לא הוכח קיומו של הסכם פיתוח שנחתם מכח הוראות סעיף 3.1 לתכנית האמורה בין התובעת לבין המושב, ובצוע התשלומים השונים שנקבעו בסעיפי המשנה הנוספים – אין הנתבעים יכולים להיבנות גם מתכנית זו. באשר להחלטה 1458 (נספח ה' לתצהיר הנתבע), הרי שמבלי להכנס למהות אותה החלטה והתרת השימושים שהיא מאפשרת, ברי כי מקום בו אין חולק כי הנתבעים לא עמדו בהוראות סעיף 4 להחלטה – "הסדרת שימושי עבר" אשר מתנים ביצוע עסקה בהתאם להחלטה האמורה בהסדרת השימושים הלא מוסדרים או חתימה על מתוה לרבות תשלום בגין תקופת העבר – אין רלוואנטיות להחלטה זו ביחס למקרקעין.

ניתן בזה צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים, ביחד ולחוד, ו/או ע"י מי מטעמם, לעשות שימושים מסחריים במקרקעין, לרבות שימוש לאחסנת תוצרת חקלאית שלא גודלה במקרקעין או כל השכרה אחרת, למעט בהיתר ספציפי וברור מאת התובעת.

...

לאחר שבחנתי את שלוש חוות הדעת, ונתתי דעתי לשיטות החישוב המוצעות והאפשריות, אני סבורה כי חוות דעת מומחה בית המשפט נוקטת בפרמטרים הנכונים לחישוב דמי השכירות הראויים, ובהתאם לה אני קובעת את דמי השכירות הראויים למבנים 5-6 לשנים 2015-2016 כלהלן: מבנה 5 – 82,302 + 82,689 ₪.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 286,240 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.17 ועד לתשלום בפועל.

אני מורה על סילוק ופינוי מהמקרקעין של מבנה 4, באשר הוכח שאין לנתבעים היתר למחסן בשטח 300 מ"ר אלא רק למחסן בשטח 90 מ"ר בלבד.

רקע התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעים ובקש סעד של פינוי וסלוק יד ממקרקעין, צו הריסה למבנה הבנוי עליהם וצו מניעה קבוע המורה לנתבעים שלא לבצע כל שינוי במקרקעין תוך שמירת המצב הקיים למעט צו ההריסה.

לטענתו, הליך ההסדר נועד להסדיר את הקרקע ולקבוע באופן סופי את הבעלים ואילו התובענה בה עסקינן, הנה תביעת פינוי; ועל אף טענות הנתבעים, אין עסקינן כלל בהליך העוסק בשאלת הבעלות.

...

לסיכום, טוענים הנתבעים, כי עם פרסום ההודעה על הליך ההסדר, בית המשפט יפסיק ויימנע מכל הכרעה בשאלת הבעלויות, שכן להכרעה בסוגית הסדר המקרקעין נפקות בהכרעה בהליך לסילוק יד בייחוד כאשר הנתבעים העלו בכתב הגנתם טענות לעניין הבעלות, ההתיישנות והחזקה במשך שנים ולכן יש להורות על דחיית התביעה.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובטענות הצדדים לעניין הסמכות החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על מחיקת התובענה על הסף כפי שיפורט להלן.

סוף דבר אני מורה על מחיקת התביעה על הסף.

הרקע לתביעה הליכים בהם נקטו התובעים בבג"ץ כנגד צוי הריסה שהוצאו למבנים אותה בנו בחלקה האמורה ואי מתן היתר בנייה.

בכתב ההגנה של הנתבעת 1 נטען כי מדובר במקרקעין מוסדרים, 3.8 דונם, שזכויות הנתבעת בהם נרשמו כבר לפני כיובל שנים (1969) בלישכת רישום המקרקעין ביו"ש. לא צורף כלל צו הירושה הרלוואנטי לתביעת התובעים, ובאשור מס רכוש עליו הם מסתמכים רשום כי אינו ראיה לבעלות, זאת אל מול הרישום על שם הנתבעת בלישכת רישום המקרקעין המהוה ראיה חותכת לתכנו.

בכתב התביעה שכנגד שהוגש על ידי הנתבעת 1 נתבעו דמי שימוש ראויים מ-2012 ועד למועד הגשת התביעה בסך 22,600 ₪ וזאת לפי חוות דעת שמאי, דמי שימוש ראויים ממועד הגשת התביעה ועד למתן פסק הדין וכן צו מניעה קבוע האוסר על התובעים להכנס למקרקעין ולשהות בהם.

...

לנוכח המסקנה אליה הגעתי בדבר הזכויות, ניתן צו בהתאם.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת 1 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין התביעה והתביעה שכנגד בסך כולל של 20,000 ₪ בתוספת הוצאות האגרה ששולמה בתביעה שכנגד כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ששולם.