תביעה לצו מניעה להסרת אמצעי תאורה בחזית בית משותף

הרף הקבוע בסעיף 24 לחוק חוזה ביטוח הוא רף גבוה במיוחד ונדמה כי בנסיבות דנן הנתבעת 1 לא עמדה בו. בבר"ע 2180/06 סתיו נ' ביטוח ישיר איי.די.איי – חב' לביטוח בע"מ) נפסק כי "אף אם המבוטח אינו מקיים את נטל שתוף הפעולה, עדיין אין למבטחת הזכות שלא לשלם את תגמולי הביטוח, אלא אך זכות הפחתה בהתאם לנזק שניגרם לה. על המבטחת להוכיח שאילו קיים המבוטח את המוטל עליו הייתה חייבת שיעור נמוך יותר של תגמולי הביטוח וכן עליה להוכיח את שיעור התגמול שהיה נחסך [(ת"א) שלום פתח תקווה 2289/05 סימבול נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ) פורסם בנבו. 14 (22.7.2007)]. זאת ועוד, על המבטחת להוכיח כי פעלה על מנת לברר את חבותה וכדי לקבל ממבוטחה גרסה לגבי מקרה הביטוח מושא התביעה. כך על המבוטחת לזמן כדין את המובטח כעד לדיון, ובמידה שלא יתייצב, לבקש לממש את הזימון בדרך של צו להבאתו כעד ע"י המישטרה. בנוסף, כאשר יש באפשרות המבטחת לברר דברים שבאמצעים סבירים כגון בירור מול משרד הרשוי לגבי קיומו של רישיון נהיגה תקף והזמנת חקירה פרטית, גם אז היא לא תהיה ראשית להנות מפטור מחבות או מהקטנת החבות אם לא נקטה באותם אמצעים". על פי ההלכה הפסוקה הנטל הוא על המבטח להוכיח שני תנאים מצטברים האחד העידר שתוף פעולה והשני כי העד שתוף הפעולה מנע מהמבטח להוכיח פטור או הפחתה בחבות.

זאת ועוד, נקבע לא פעם כי למרות העידר שתוף הפעולה כאשר נסיבות התאונה הן ברורות ושתוף הפעולה לא היה מאפשר איון החבות, כך למשל בעיניין תאונה של חזית באחור כמו במקרה דנן, כאשר רכב התובע היה בעצירה ורכב הנתבע היתנגש בו מאחור, הרי שממילא ספק אם התנאי השני היה יכול להתקיים בעיניינו אף לו היה קיים שתוף פעולה מאת המבוטח ואם נוכחותו של המבוטח בדיון יכולה הייתה להביא לשלילת האחריות.

אשר על כן, משנדחתה טענת הנתבעת ביחס להעדר שתוף הפעולה מצד מבוטחה ונקבע כי הכסוי הבטוחי הוסר ללא עילה מוצדקת, ומשהנתבעת הרימה את הנטל להוכחת התביעה, הרי שהתביעה מתקבלת ולפיכך, תשלם הנתבעת 1 לתובעת סך של 16,074 ₪ בקיזוז סך ההישתתפות העצמית עליו יומצא אישור בתוך 14 יום לתיק בית המשפט  ולתובעת, ובצירוף שכר טירחת עו"ד בסך 4,000 ₪ ,שכר העדים כפי שנפסק בדיון, ואגרת ביהמ"ש כפי שתשולם בתום ההליך.

...

זאת ועוד, בדיון שהתקיים במסגרת הסיכומים טען ב"כ התובעת טענה אשר לא נסתרה ולפיה עוה"ד ממשרדו התקשרה אתמול למבוטח בטלפון שנמסר לה על ידי הנתבעת 1 והנ"ל ענה לשיחת הטלפון מיד כך שאף הטענה בדבר העדר אפשרות להשיגו טלפונית אין בידי לקבלה וכאמור לעיל כלל לא נטען כי נעשו ניסיונות להשיגו בסמוך לדיון או אף בשנה האחרונה.

באשר לטענת הנתבעת 1 ולפיה, אין בידו לדעת מי נהג ברכב אשר פגע בנהג התובעת, הרי שנהג התובעת העיד בפניי בעדות סדורה וקוהרנטית ומהימנה כי מיד לאחר התאונה הוחלפו פרטים עם נהג רכב אשר פגע בו ועל כן טענה זו של הנתבעת אינה ברורה והינה למעשה טענה סתמית שאין בידי לקבלה.

סבורני כי על אף הפעולות שהוצגו על ידיה (נסיונות לאתר את המבוטח טלפונית), זו לא עשתה די על מנת לעמוד בנטל הגבוה שנקבע בפסיקה.

משכך סבורני כי לא עמדה בחובתה להפעיל את כל האמצעים הנדרשים על מנת להשיג את המידע המבוקש.

אשר על כן, משנדחתה טענת הנתבעת ביחס להעדר שיתוף הפעולה מצד מבוטחה ונקבע כי הכיסוי הביטוחי הוסר ללא עילה מוצדקת, ומשהנתבעת הרימה את הנטל להוכחת התביעה, הרי שהתביעה מתקבלת ולפיכך, תשלם הנתבעת 1 לתובעת סך של 16,074 ₪ בקיזוז סך ההשתתפות העצמית עליו יומצא אישור בתוך 14 יום לתיק בית המשפט  ולתובעת, ובצרוף שכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪ ,שכר העדים כפי שנפסק בדיון, ואגרת ביהמ"ש כפי שתשולם בתום ההליך.

בפני תביעה לצוו מניעה קבוע להסרת אמצעי תאורה שהציב הנתבע בחזית הבית המשותף בו מתגוררים התובעת והנתבע.

...

לפיכך, גם חלק זה של העתירה להסרת התאורה בטענת מטרד - נדחית.

אשר על כן אני דוחה את התביעה.

בהתחשב בכך שהצדדים לא היו מיוצגים והסכימו למתן פסק דין בהסדר דיוני בסמוך לאחר הגשת התביעה, אני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבע בגין תביעה זו בסך של 2,500 ₪.

פרשת התביעה התובע פותח את כתב התביעה ומציין כי מדובר בדיבה חמורה אותה מפרסם הנתבע באופן שיטתי על פני תקופה ארוכה באמצעים רבים לרבות הודעות דוא"ל, הפצת עלונים ומסמכים למאות אנשים, מלאי הכפשות ואף הגיע אל ביתו של התובע והטיח בו האשמות תוך ששכניו של התובע שומעים אותן.

בשולי דבריו הנתבע מציין כי היה והתובע לא יורה לאשת הנתבע למחוק את תביעתה כנגדו בביהמ"ש לעינייני מישפחה בפתח תקווה הוא "אדאג שהרב טיילור ייתן את הדין על מעשיו ורוע ליבו ושהציבור הרחב בכלל ובפרט שומעי לקחו יכירו וידעו על היתנהגותו הנואלת, פסקי הלכתו הרשלניים והלוא אנושיים של הרב טיילור בחזקת להסיר מיכשול בעיני עוור!". ביום 27.2.20 הנתבע הגיע אל פתח הבניין בו מתגורר התובע מחופש לדוור וכאשר התובע יצא אל חדר המדריגות, החל הנתבע לצעוק ולקרוא לו "טינופת" אשר "בוגד עם אישתי". זאת לשמע השכנים שיצאו מביתם נוכח הצעקות.

הנתבע: טענתו של הנתבע הנה – אמת דברתי !! הנתבע מציין כי מאחר שנקבע ע"י ביה"ד הרבני שלא היתה הצדקה לתביעת הגירושין של אישתו והיא הוכרזה כאישה מורדת הרי פסק ההלכה של התובע אשר הורה לאשת הנתבע לעזוב את חדר השינה המשותף ושלא לטבול במקוה, הנו רשלני לא אנושי ולא מוסרי.

על כן אני נעתר למבוקש בכתב התביעה, מקבל את התביעה כולה ופוסק כדלקמן: ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לפרסם ולהפיץ על התובע כל דבר המהוה לשון הרע כהגדרתו בחוק.

...

על כן אני נעתר למבוקש בכתב התביעה, מקבל את התביעה כולה ופוסק כדלקמן: ניתן בזאת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע לפרסם ולהפיץ על התובע כל דבר המהווה לשון הרע כהגדרתו בחוק.

הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין פרסומי לשון הרע.

הנתבע ישלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 150,000 ₪.

בית משפט השלום בראשון לציון תאד"מ 43445-01-22 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קייס ואח' בפני כבוד השופטת דר להב התובעת: הראל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד תום נור הנתבעים: 1. אברהים קייס 2. סעדיה ח'אלד 3. סקוריטס סוכנות בטוח בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד איתמר טורס פסק דין

עם זאת, לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת, תוקן כתב התביעה בהסכמה, כך שהתווספו לו המבוטח והנהג כנתבעים 2-1, תוך שהנתבעת הודיעה כי "הכסוי הבטוחי מותנה בשיתוף פעולה מצד מבוטחה ואולם שתוף הפעולה בתיק זה הנו חלקי". בכתב ההגנה, שהוגש כאמור מטעם הנתבעת, נטען כי היא ביטחה את המשאית (הגורר) בלבד, בעוד שבעת התאונה היה רתום למשאית נגרר, שמספר רישיונו אינו ידוע לנתבעת, ואשר היה מעורב בתאונה.

בסיום הדיון, ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעים 2-1 וכן נקבע כי מכיוון שבשלב זה לא התבררה שאלת הכסוי הבטוחי, או העדרו, נקבע דיון נוסף, שאליו יובא הנתבע 1 (הנהג) בצו הבאה.

האחריות לקרות התאונה נהגת התובעת העידה, כי נסעה בנתיב האמצעי מבין שלושה נתיבים.

ראשית, משום שמדובר בטענה שנטענה לראשונה בעת הדיון, ולא הועלתה בכתב ההגנה, ומשכך מהוה היא הרחבת חזית.

דהיינו, לא העדר שתוף פעולה של המבוטח מנע את בירור החבות אלא חוסר שימת לב של המבטחת, הא ותו לא. דבר לא מנע מן הנתבעת לברר לעומק את חבותה, ככל שהודעת המבוטח עוררה סימני שאלה כאלה ואחרים, אולם היא לא עשתה כן. שלישית, בנסיבות שבהן מבקשת המבטחת להסיר כסוי בטוחי, הרי שעליה ליידע את מבוטחה על כך, ואף לנמק את הסיבה להסרתו (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (4.5.2006)).

...

לאחר ששקלתי בדבר, דין הטענה - ככל שהיא נוגעת לתביעת התובעת - להידחות.

האם יש בטענה זו כדי לשלול את הכיסוי הביטוחי ככל שהדבר נוגע לתביעת התובעת? סבורני כי התשובה לכך היא שלילית.

סיכום התביעה נגד הנתבעת מתקבלת, אפוא, במלואה.

בית משפט השלום תל אביב - יפו תא 84551/01 אספירה סוקולוב צ.ג. אורפז טכנולוגיות תאורה טבעית בע"מ פסק דין

בכל הנוגע להפרת חובה חקוקה, צודקות הנתבעות בטענתן כי משהחובות החקוקות שלהפרתן נטען, לא פורטו כדבעי בכתב התביעה, כמצוות תקנה 74 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, הרי הנטען, בעיניין זה בסיכומים, הנו בגדר הרחבת חזית אסורה.

הלכה היא כי מעביד, חב כלפי עובדו, חובת זהירות רחבה הכוללת את החובה להנהיג שיטת עבודה בטוחה, להדריך את העובד, בכל הנוגע לשיטת העבודה, הסיכונים הטמונים בה וכללי הזהירות הנדרשים ולפקח על ביצועה הנאות של שיטת העבודה, תוך ישום הוראות הבטיחות, ראה לעניין זה: ע"א 663/88 שריזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, פ"ד מז (3) 225, ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345, ע"א 655/80 מפעלי קירור בצפון בע"מ נ' מרציאנו, פ"ד לו (2) 592 וע"א 320/90 מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' גוברין, תק-על 92 (3), 340 שם נפסק כי: "חובה זו מתבטאת בנקיטת אמצעי זהירות סבירים, שימנעו בנסיבות הענין הפגעות מכל אותן סכנות הכרוכות מטבע הדברים בעבודה ושהמעביד צריך היה להיות ער להן...

כן יצויין כי עצם העובדה שמפעלי תחנות, היתקשרה עם קבלנים שונים לרבות חברת ניהול ופיקוח, חברת קמר, אין בה כדי להסיר מעליה את האחריות שכן מעבר לעובדה שקבלני המשנה האמורים, אינם בעלי דין בתובענה, הרי שהפעולות שננקטו על ידם בעיניין שמירה על כללי הבטיחות באתר בכלל ובהתייחס לגג השביר בפרט, לא הוכחו.

עוד ראוי להפנות, בהקשר זה, לצו התחלת עבודה שהוצא על ידי מפעלי תחנות לאורפז, נ/5, בו נאמר: "הינך/כם אחראי/ים באופן בלעדי לנקיטת כל אמצעי הבטיחות הדרושים בעת ביצוע העבודה בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) תשט"ו-1955 ו/או בהתאם לכל דין אחר". אמנם אין בדברים האמורים כדי לשחרר את מפעלי תחנות מאחריות שהרי סמכות הפיקוח, הושארה בידה, באמצעות המפקח-קמר ניהול ותכנון בניה בע"מ, אך מאידך עולה מהם כי מפעלי תחנות, דאגה להזכיר לאורפז, כקבלן משנה שנשכר על ידה לצורך ביצוע העבודה את חובתו לנקוט באמצעי הבטיחות הדרושים, בעת ביצוע עבודתו.

מסכימה אני עם טענת ב"כ סהר, כי היות ומדובר בהפרה נטענת של חובת המעביד, להפריש הפרשות סוציאליות, מכח הסכמים קבוציים וצוי הרחבה, היה על המנוח או תלוייו, למצות זכויותיהם, בעיניין זה, על דרך של הגשת תביעה לבית הדין לעבודה, לו נתונה הסמכות הייחודית לידון בתביעות שעילתן נובעת מיחסי עובד-מעביד.

תביעת התלויות, מסתכמת, בחישוב משותף, בסך של 564,910 ₪ (ללא ריבית, שכן גם גמלאות המל"ל בעבר, חושבו בחוו"ד האקטוארית נ/3, ללא ריבית) ובניכוי תרומת רשלנותו של המנוח, סך של 480,173 ₪.

...

לאור קביעתי כי גמלאות המל"ל, בולעות את הנזק, דין התביעה נגד הנתבעות 1 ו-2, אורפז וסהר, להדחות, ובנסיבות העניין, ללא צו להוצאות.

תביעת התובע מס' 3 נדחית, ללא צו להוצאות.

ההודעה לצד ג', כנגד סהר-נדחית, ללא צו להוצאות.