תביעה לצו מניעה וסעד כספי בגין מטרדי רעש מגן ילדים

באשר לטענת העוולות הנזיקיות של מיטרד ליחיד ורשלנות ביחס למפגעי תעבורה, רעש ואשפה – הרי משנקבע כי ממילא אין מקום לנהל את גן הילדים ללא היתר מתייתר הדיון בנושא זה. זאת ועוד – הליך הוצאת ההיתר לשימוש חורג כולל בין היתר מתן פיתרונות למטרדים הנטענים.

בנוסף הופיעה בכתב התביעה, בסיומו ובמסגרת "סיכום העילות והסעדים הנתבעים" גם פסקה בה נרשם "כמו כן זכאים התובעים מאת הנתבעים ביחד ולחוד לפצוי בגין המיטרד ליחיד בהערכה זהירה של 75,000 ₪ לכל תובע". 4.3.

היתר לשימוש חורג מגן אף על הנכסים הגובלים והשכנים לגן הילדים (1) תכנית בנין עיר והיתרים המוצאים מכוחה נועדו, בין היתר על מנת לשמור על האינטרסים של נכסים גובלים ובודאי של בעלי נכסים אחרים בבית משותף אחד.

(2) השהוי בהגשת התובענה רלוואנטי אולי בכל הקשור לתביעת פיצוי כספי ואולי אף בכל הקשור למתן סעד זמני.

היתייחסות לטענות המיטרד (1) משנקבע כי ממילא יש למנוע הפעלת גן הילדים ללא היתר לשימוש חורג מתייתר הדיון במתן צו מניעה בשל המיטרד אותו יוצר גן הילדים.

...

בהתחשב בכל האמור לעיל אני קובע כי הצו ייכנס לתוקפו ביום 16.8.2019.

סוף דבר לאור האמור לעיל ניתן צו מניעה האוסר על הנתבעות להפעיל ו/או להמשיך להפעיל גן ילדים ו/או צהרון ו/או קייטנה ו/או פעוטון ו/או לעשות כל שימוש עסקי/מוסדי אחר לילדים בבית פרטי ברחוב אלונים 9 בעיר רמת גן וזאת ללא היתר לשימוש חורג ואישור רשויות התכנון והבניה.

בנוסף אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪.

כמו כן עותרים לפסיקת פיצוי בסך 120,000 ₪ נוכח המטרדים שהגן מסב הפוגעים פגיעה מהותית בשגרת חייהם של וכן בשל ירידת ערך נכסם שניגרם בשל היותו בצמידות לגן ילדים.

עמדה זו מקובלת עליי ורק במקרים קצוניים ראוי לכנות רעש הנובע מגן ילדים כמטרד.

בהחלטה זו נקבע כי: "מי שניפגע עקב הקמת מבנה ללא היתר או על פי היתר שאינו חוקי זכאי לסעד, ובכלל זה סעד של צו הריסה או צו מניעה, אף אם הפגיעה אינה פגיעה כדי מיטרד. די לו שיראה שנגרמה לו "אי נוחות". (עמ' 283).

על כן אני נעתר לתביעה וניתן בזה צו מניעה קבוע, המונע מן הנתבעים, בעצמם או באמצעות אחרים, להפעיל גן ילדים בבית ברחוב כל ישראל חברים 45 באשקלון.

אשר להוצאות ההליך, למרות קבלת התביעה בחלקה, אין לקבוע כי הסעד הכספי היה חסר סיכוי.

...

בהתחשב בהשפעה של צו זה על צדדים שלישיים, אני קובע כי הצו ייכנס לתוקף ביום 1.9.2019.

סוף דבר הנתבעים מפעילים גן ילדים ללא היתר, בנכס של הנתבע 1, תוך גרימת אי נוחות לתובעים.

בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעים, ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, סך של 30,000 ₪.

ההחלטה ניתנת בהמשך לדיון אשר היתקיים ביום 8.7.13 במעמד באי כוח הצדדים, תובעת 2, המבקש 2, נתבעים 1 ו- 2 וכן הורים מגן הילדים נשוא התביעה.

התובעים הגישו כתב תביעה נגד הנתבעים בתיק זה ביום 17/7/12 בגין מיטרד ליחיד, הפרעה לשימוש במקרקעין והפרת חובה חקוקה.

הסעדים המבוקשים בתביעה הם "צוי מניעה (לרבות צו מניעה זמני), צוי "עשה"; פיצוי כספי (100,000 ₪)".

נוסף על כך נקבע שהועדה לא מצאה ממש בטענה כי גן הילדים גורם לרעשים הפוגעים בשלוות האיזור, וכי גם אם ניהול הגן גורם לאי נוחות מסוימת בסביבה, האנטרס הצבורי בהפעלת הגן גובר (עמ' 5 פסקות 1-2 להחלטה).

ב"כ התובעים טען כי עולה מפי ב"כ עריית תל אביב שניתן היתר עיקרוני, אך ב"כ הערייה הגיב ואמר לא שהמילה "עיקרוני" אינה מופיעה באישור הועדה המקומית ואף לא באישור הועדה המחוזית, וברגע שגן הילדים פועל לפי ההיתר לשימוש חורג, אין לתובעים כל יסוד לעילת תביעה, ובודאי שאין כל ראציונל לצוו מניעה זמני, ויש לבטלו.

...

מכל מקום, לאור כל הנימוקים שהעלו הנתבעים כמפורט לעיל, אף אם טרם ניתן היתר סופי להפעלת גן הילדים, יש לבטל לאלתר את צו המניעה הזמני שניתן ביום 25/7/12, וכך הנני קובע.

לפיכך הנני קובע כי צו המניעה הזמני מיום 25/7/12 מבוטל.

לנוכח התנגדותו של ב"כ התובעים לביטול צו המניעה הזמני, ובשל הצורך בהגשת בקשות, ניהול דיון ומתן החלטה בעניין זה, הנני מחייב את עיזבונו של תובע 1 ואת תובעת 2 יחד וכל אחד לחוד לשלם לנתבעים סך של 25,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד, וזאת בהתייחס לבקשה לביטול צו המניעה הזמני בלבד.

לפיכך הגישו התובעים את תביעתם דנן בה עתרו לסעד של צו עשה לסגירתו של הגן וכן לסעד כספי של פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם מהפעלתו, בסך של 200,000 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

זאת ועוד התובעת עצמה אישרה כי ניהלה בביתה שלה צהרון ל-8 ילדים ואזי ישאל השואל האם רעש של ילדים בתוך הבית אינו עולה על רעש של ילדים מחוצה לו והאם רעש של ילדי גן רינה עולה בהכרח על הרעש הבוקע מגן דינה.

ההלכה בענין סוכמה גם בבר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן, פ"ד לח(1)281, לפיה: "מי שניפגע עקב הקמת מבנה ללא היתר או על פי היתר שאינו חוקי זכאי לסעד, ובכלל זה סעד של צו הריסה או צו מניעה, אף אם הפגיעה אינה מגיעה כדי מיטרד. די לו שיראה שנגרמה לו 'אי נוחות'. אך אם המבנה הוקם מכח היתר חוקי, יהיה הנפגע זכאי לסעד רק אם יראה שהפגיעה עולה כדי מיטרד. אם הגיעו הדברים כדי מיטרד כי אז זכאי הוא לסעד, בין אם הבניה היתה חוקית ובין אם לאו". כעולה מההלכה הפסוקה, כאשר מתבצעת פעילות ללא היתר כדין, נותרת למעשה שאלה אחת שיש להכריע בה, והיא האם הוכח, כי הפעילות גרמה לתובעים נזק ובהקשר זה די כאמור שיצביעו על כי נגרמת להם "אי נוחות", פגיעה ב"רווחה אישית" וכיוצא באלה.

הסעד הנתבע - הפצוי הכספי תביעת התובעים בה עתרו לסגירת הגן (שניסגר כבר כאמור) ולסעד כספי בגין השלכות פעילותו, הוגשה עוד באפריל 2017, היינו כ-7 חודשים לאחר שהגן החל לפעול (וכשנה וחצי לפני שניסגר).

יצוין, כי התובעת עצמה אף הבהירה במפורש (ס' 34 לתצהירה), כי בשנת הלימודים תשע"ז (2018-2017) ובעקבות הגשת התביעה, צומצם מספר ילדי הגן לכ-15 ילדים באופן בו "הרעש והמטרדים הופחתו". לטענת התובעים, חלוקת הפצוי המגיע להם, אינה שווה.

כפי שהבהירו (בסעיף 9 לסיכומי התשובה מטעמם), הם "הגישו את התביעה רק בגין המיטרד שניגרם להם ולא בגין בצע כסף כטענת הנתבעת וזאת לאחר מיצוי כל דרך אפשרית מול הנתבעים להפסקת המיטרד". לא מצאתי כי העובדה שהתובעים 1-2 ניהלו בעבר בביתם צהרון, כדי להשפיע על גובה הפצוי.

...

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ביחס לפיצוי המגיע להם הגעתי למסקנה כי יש לפסוק לתובעים 1-3 פיצוי בסך כולל של 12,000 ₪.

העובדה שפעילות הגן הפריעה לרעייתו אין בה כדי להוכיח שהיא הפריעה גם לו. בנסיבות אלה דין תביעתו להידחות.

סיכומם של דברים תביעת התובעים 1-3 מתקבלת בחלקה ותביעת התובע 4 – נדחית.

גם הגיון הדברים אומר שאם המשיבים היו יודעים בחודש ינואר 2007 שהמבקשים עומדים להעביר את גן הילדים בצמוד לביתם, היו פועלים כבר אז למניעת ההעברה, כפי שפעלו כשנודע להם על ההעברה בחודש מאי 2007, הן במשלוח מכתבי התראה מעו"ד למבקשים, הן בפנייה לעירייה, והן בהגשת התביעה והבקשה לצוו מניעה זמני נגד המבקשים.

במקרה שבפנינו, מדובר במטרד גדול עוד יותר, שכן למשיבים ישנו ילד אוטיסט, נכה בשיעור 100% בעקבות כך, אשר רגיש לרעש ובמיוחד לקולות בכי (סע' 6 בתצהיר המבקשת בבש"א 2450/07).

כמו כן טענה ב"כ המבקשים, שבזמן שהמשיבה העבירה חוגי שחיה בביתה, נחשף וודאי בנה האוטיסט לרעש, ומה לה כי תלין היום על הרעש הצפוי לבנה מגן הילדים של המבקשים.

באי חוקיות די ב"אי נוחות"-בר"ע 62/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן ואח', פ"ד ל"ח (1) 281, 283 ה, נאמר: "מי שנפגע עקב הקמת מבנה ללא היתר או על פי היתר שאינו חוקי זכאי לסעד, ובכלל זה סעד של צו הריסה או צו מניעה, אף אם הפגיעה אינה מגיעה כדי מיטרד. די לו שיראה, שנגרמה לו "אי נוחות". אך אם המבנה הוקם מכוח היתר חוקי יהיה הנפגע זכאי לסעד, רק אם יראה כי הפגיעה עולה כדי מטרד.

פיצוי כספי-בהקשר זה של שאלת מאזן הנוחות, יש להוסיף כי פיצוי כספי למשיבים בגין הפגיעה בהם בעקבות הפעלת גן הילדים, אינו רלוונטי, שכן הפגיעה במקרה זה אינה ניתנת כלל להערכה של פיצוי כספי.

גם בע"א 294/03 יצחק נוביק ואח' נ' ארגון יוצאי וישקוב בישראל, פ"ד י"ז (4) 2767, 2772א, הועלתה טענה שהמשיבה השקיעה 50,000 ל"י ברכישת אולם וסידורו, כנגד צו שאסר על המשיבה לערוך באולם נשפים ומסיבות ואסיפות מעבר לשעה 11:00 בלילה, בשל מיטרד לדיירים הסמוכים.

בספר "סוגיות בסדר דין אזרחי", של א. גורן, מהדורה שמינית, בעמ' 485, נאמר: "אשר לזהות הסעד העיקרי המבוקש בתובענה-כבר נפסק, כי "זהות הסעד" אינה עוד אלא אחת הנסיבות שעל בית המשפט להביאן בחשבון במתן צו מניעה זמני; אם שוכנע, כי מבחינת הדין המהותי עומדת למבקש עילה שהיא לכאורה מבוססת, ושמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, אין בזהות הסעד הזמני לסעד המבוקש בתובענה בלבד כדי להצדיק הימנעות ממתן הסעד הזמני" (רע"א 2059/98 וולטה ייצוב קרקע נ' P.R.S. מדיטרניין בע"מ, פ"ד נ"ב (4) 721, 732).

...

אני סבור כי באיזון בין פגיעה בחייהם ובשלוותם של המשיבים ושל בנם האוטיסט, מהפרעה והמטרד שיגרמו להם, לבין פגיעה בפרנסה של המבקשים, נוטה הכף לטובת אי פגיעה בשלוות חייהם של המשיבים.

סיכום-מכל הסיבות האמורות לעיל, אני דוחה את הבקשה בבש"א זו-2658/07, לבטל את צו המניעה הזמני שהוצא נגד המבקשים בהחלטה מיום 2.7.07 בבש"א 2450/07.

המבקשים ישלמו למשיבים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ש"ח, בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד לתשלום בפועל.