תביעה לצו מניעה בגין בניה בלתי חוקית וטענת מטרד

ביום 13.06.19 בוטלו הצוים ונקבע שאין למנוע מהרשויות פעולות שלטוניות לגידור החלקה ואין מקום לצוו מניעה בגין התפיסה המורחבת שביצע המשיב 1 בתיק זה. במשך השנים עריית איזור נתנה למשיב 1 רישיונות להפעלת המסעדה בכול פעם לשנה אחת, שהאחרון פג ביום 15.02.17.

אלא, מטרתו שמירת צדק צבורי, הבטחת שימוש במקרקעין על פי יעודם, מניעת מיטרד לציבור וסיכון ניתוח המקרקעין.

עוד לטענת המבקשת, קיים אינטרס צבורי מיוחד להריסת המבנים כדי לממש את מטרות התוכניות הקיימות, המצאות המבנים על שטח צבורי, מניעת עדוד עבריינות, והקף העבירה שהיא בנייה על 1,408 מ"ר. מה עוד, שהפעילות הלא חוקית נמשכת עשרות שנים.

לטענת המשיבים , אמורה הייתה המבקשת להגיש תביעת פינו, ולא לפעול בחוסר תום לב בהגשת בקשה לצוו הריסה שתכליתו, סילוק מפגע תיכנוני שניבנה ללא היתר.

...

לטענתה, צו הריסה לפי סעיף 239 אינו עונש ואינו מכוון לבירור האשמה וענישת המורשעים.

טענות הצדדים ראויות להתברר בדיון הוכחות כדי להכריע בשאלות שבמחלוקת ולכן סבורני שדין הבקשה לסילוק על הסף של הבקשה דינה להידחות.

משכך, סבורני שיש לעכב את הדיון את לאחר קבלת החלטה בתביעת המשיבים לזכות קניינית בקרקע.

בפני תביעה לצוו מניעה קבוע שיאסור על הנתבעת לעשות שימוש בחנות שבבעלותה כחלק מהמלונית שהיא מפעילה, וצו עשה שיורה לה לפרק את חדרי המלון המופעלים במקום ולהחזיר את המצב בחנות למצב של חנות.

דיון והכרעה הלכה היא כי, ככלל, אם בנייה לא חוקית או שימוש לא חוקי במבנה, גורמים אי נוחות, אפילו אם היא אינה עולה כדי מיטרד, זכאי הנפגע לסעד של צו הריסה או צו מניעה.

במאמר מוסגר אציין שאני דוחה את טענת התובעים כאילו מראה החנות פוגם במראה החזית של הבניין ובתדמיתו היוקרתית, בשים לב למראה החזית ולשימושים הנעשים בחנויות האחרות הסמוכות לה. הסעד המתאים במקרה של מיטרד למעלה מהצורך אוסיף כי אף לו הייתי סבורה שפתחי צנורות הנידוף ומעבר אורחי הנתבעת בלובי יוצרים מיטרד, ספק אם היה מקום לתת צו מניעה במקרה זה. השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לתת צוי מניעה עקב שימוש במקרקעין שיוצר מיטרד סוכמו על ידי בפסק הדין בת"א (שלום י-ם) 10114-07-13 ציון נזר נ' יצחק ג'וליאן (2.5.18) (ערעור נדחה במסגרת ע"א 11234-06-18, ובקשת רשות ערעור נדחתה ברע"א 8174/18 יצחק ג'וליאן נ' ציון נזר (28.11.18)).

...

יישום הלכות אלה על המקרה שבפני מוביל למסקנה שנוכח הפגיעה המינימאלית (אם בכלל) בשימוש התובעים בדירותיהם וברכוש המשותף, לעומת הנזק הניכר שהדבר עלול לגרום לנתבעת מובילה למסקנה שאין מקום להפעיל במקרה זה את הסעד הדרסטי של צו מניעה כלשונות של בית המשפט בת"א 2433/06 שנזכר לעיל.

לסיכום בבניין בו השימושים המותרים הם למגורים, מסחר ומלונאות, עושה הנתבעת שימוש באחת החנויות כחדרי מלון לצורך הגדלת המלונית שהיא מפעילה.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה.

נטען כי התובעת מתבטאת באופן בוטה כלפי הנתבע, מציגה אותו כבריון שכונתי אלים, כאשר היא מציירת את עצמה כחלשה ואומללה על מנת לזכות ברחמי בית המשפט אך ההפך הוא הנכון - התובעת היא עבריינית בניה בפועל, אשר הוצאו נגדה צוי הריסה ע"י הועדה המקומית ראש העין בגין בניה לא חוקית ומסוכנת, אשר מסכנת את הנתבע ובני ביתו סיכון ממשי.

בתביעה שכנגד נטען כי ביום 19.12.2018 בה"ט 44685-12-18 ניתן צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד האוסר על התובעת להכנס למגורי הנתבע, לרבות לחצר ביתו, וכן נאסר עליה ליצור עמו קשר.

בכתב התביעה שכנגד מבוקש להורות לתובעת לתקן את המעקות מעל המרפסות כך שלא יגלשו לשטח הנתבע, להסיר את המחיצה השקופה מעל חלקו של הנתבע בגדר המשותפת, לתקן את הקיר אותו הרסה התובעת עם פטיש ולהסיר כל בניה שאינה חוקית ע"פ היתר מאושר ולהפסיק לידפוק על הקירות במשך כל שעות היום והלילה.

לעניין גרימת מטרדים, הצקות וכיו"ב, התרשמתי כי שני הצדדים לא טמנו ידיהם בצלחת, וכי ההפרעות ההדדיות אינן חורגות מגדר סיכסוך שכנים רגיל.

...

בהקשר למינוי המודד ע"י המומחה אני קובעת כי הדבר היה בסמכותו לצורך הוצאה לפועל של חוות הדעת, ואיש מהצדדים לא התנגד מול המומחה למינוי, ולא העלה את הנושא בפני בית המשפט, בין לפני ובין אחרי המדידה.

רק במועד חקירת המומחה העלה ב"כ התובעת לראשונה טרוניה בעניין זה. משויתרה התובעת על העיון בתשריט המדידה של המודד ממועד עריכתה ועד למועד ההוכחות, פרק זמן של שנה וחצי, ואף לא ביקשה מהמומחה להביא אותה עמו לדיון ההוכחות, או להזמין את המודד לחקירה, אני דוחה את הטענות בעניין זה. המומחה הגיש את חוות דעתו מתאריך 17.8.21, בה קבע כי לא מצא כל ליקוי או הוכחה לטענות התובעת.

ממצאי המומחה ומסקנותיו מקובלים עלי, ועל כן אני קובעת כי לא הוכח שהנתבע הסיג גבול למגרש התובעת או גרם נזק לקירות או תשתיות אחרות בביתה.

לפיכך אני דוחה את התביעה ואת התביעה שכנגד.

המבקשת מציינת, כי מדובר בבנייה בלתי חוקית שמבוצעת חרף קיומו של צו הריסה מנהלי שהוצא על ידי עריית בני ברק כנגד המשיבה, בגין בניית מבנה אירעי שניבנה על ידה מספר חודשים קודם לכן באותו המקום בדיוק.

על פי הפסיקה הנוהגת, אין מניעה שהמבקשת תעתור להריסת בנייה לא חוקית, ככל שזו מקימה לה מיטרד או טענה להפרת חוקה חקוקה כאמור בס' 63 לפקודת הנזיקין (סעיף 68 לכתב התביעה).

הלכה פסוקה היא (ראו, ר"ע 6/83 ברוך בעל טכסא נ' רחל גונן, פ"ד לח(1) 281, (1984)):"מי שניפגע עקב הקמת מבנה ללא היתר או על-פי היתר שאינו חוקי זכאי לסעד, ובכלל זה סעד של צו הריסה או צו מניעה, אף אם הפגיעה אינה מגיעה כדי מטרד. די לו שיראה, שנגרמה לו "אי נוחות". בשלב זה הצביעה המבקשת על אי נוחות, ואף למעלה מכך (ראו גם בג"ץ 15/50 איגרא רמא בע"מ נ' ועדת ביניין ערים ת"א, פ"ד ה 229 (1951)).

...

סוף דבר: הבקשה מתקבלת בזאת באופן שבו הצו הארעי יעמוד בתוקף עד הכרעה בהליך העיקרי.

כמו כן, אני מורה למשיבה לפרק, להרוס ולפנות את המבנה הלא חוקי שנבנה על ידה (שנראה בתמונות, בסעיף 66 לעיל לרבות האוהל שלצדו, והוא גם מושא צו ההריסה המינהלי), זאת עד ליום 19 באוקטובר 2023.

בנוסף, אני מחייב את המשיבה לשאת בהוצאות המבקשת בסך של 2,500 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

ת"א (שלום י"ם) 3877-02 האשם ובות'יינה אל נבולסי נגד עארף אבו חמדה וכן ע"א (מחוזי- י"ם) 5108/04 האשם ובות'יינה אל נבולסי נגד עארף אבו חמדה (להלן: "3877-02"): הייתה זו תביעה לצוי מניעה ופיצויים על יסוד עוולות הפרת חובה חקוקה מטרדים ומניעת אור שמש וערעור על הכרעת בית המשפט בתביעה זו. התביעה התקבלה ניתנו צוי הריסה ונפסקו פיצויים נקבע כי המנוח עארף בנה שלא כדין ועוול כלפי בות'יינה והמנוח האשם.

ת"א (שלום י"ם) 8563/04 בות'יינה אל נבולסי נגד עארף וצלאח אבו חמדה: הייתה זו תביעת פיצויים משלימה לת"א 3877/02 בגין ניזקי בניה לא חוקית, רטיבות וטחב, ניזקי ירידת ערך עד כדי הפיכת הדירה לבלתי ראוייה למגורים.

...

תביעה להצהרה כזו – נדחית.

בעניין זה מצא בית המשפט כי הוכח שכל הנתבעים התגוררו בבית ערב פטירתו של אביהם אך רק הנתבעים מאזן וסאוסן המשיכו להתגורר בדירה עם אמם בות'יינה עד למועד הגשת התובענה.

בית המשפט מצא כי לאור הנחיית בית המשפט המחוזי ובהינתן ניהול הליך מלא וארוך, יש לפסוק את שכר הטרחה בהתאים להוצאות הראליות שהוכיחו הנתבעים 70,200 ₪ כולל מע"מ על אלה יתוספו הוצאות לעדים ומומחים לפי קבלות ככל שיוגשו.