תביעה לפרישה לפנסיה על פי תנאי מכתב

תחילה נדון בטענה כי אגד לא מילאה חובותיה על פי התקנון ביחס לפרישות המוקדמות בגיל 46 ומעלה לפי סעיף 16ה / 29 ה' (עם זכאות לגימלה בשיעור 57.5%), ולאחר מכן נתייחס לטענות ביחס לחבות של אגד בגין פרישות בגילאי 51-60 (עם זכאות לגימלה בשיעור 71%), לפי סעיפים 16 ג-ד 29 ג-ד, באשר ביחס לסעיפים הללו נלווית לעילת התביעה בגין הפרישות המוקדמות גם עילת התביעה בגין "הפרישי תשואה" אשר בה נדון בנפרד.

הודעה בכתב מאת המפעל להנהלת הקרן על כל מקרה כאמור בפיסקה זו תשמש אסמכתא לקרן; כל זאת בתנאי שחבר שחדל להיות חבר במפעל מחמת הוצאתו מהמפעל או מחמת שלילת הזכות לפי סעיף 58 לתקנון הסוצאלי של המפעל, לא יוכל לזכות בגמלא לפי פסקה זו. מעיון בנוסח סעיף 16 לתקנון, על פי פרשנותו הלשונית הפשוטה, עולה כי נקבעו בתקנון ובהסכם שני מנגנונים שונים שתכליתם לשמור על האיזון האקטוארי של קג"א בזיקה לזכאות של החברים לפרישה מוקדמות מעבודתם באגד וזאת בחלוקה לשני סוגים של "פרישה מוקדמת": בסעיף 16ג - ד נקבעה הזכות לפרישה מוקדמת של חברים בגילאי 51-60 עם גמלה חלקית או לחילופין עם אפשרות לקבלת פנסיה בשיעור 71%.

בגוף המכתב נזכרת רשימה קודמת, שאותה הכין הלר בשלהי שנת 1976 ואשר עמדה ביסוד הבקשה המקורית למינוי בורר (הרשימה הקודמת נזכרת במכתבו של מר הלר אך לא צורפה למכתב, ומכל מקום על פי הכתוב מדובר ברשימת הפורשים ברבעון הראשון של שנת 1977).

...

השנייה – כיצד יש להתייחס לעובדה, אשר איננה במחלוקת, כי הרשימות והחישובים שערך האקטואר הלר אינם מפרטים את שמות כל החברים שפרשו בתקופה שלפני פסק הבוררות, שכן יש חברים שאין חולק כי פרשו במועדים הרלוונטים, ובנסיבות שלא בוארו לא נכללו ברשימה שצורפה לפסק הבוררות ועל כן יש לקבוע האם בגינם קמה לקג"א עילת תביעה ומה היקפה? אשר לעמדתנו, אנו סבורים כי בכל הנוגע לפרישות לפי סעיף 16ה יש לקבל את טענת קג"א לפיה פסק הבוררות לא פטר את אגד מחובתה לפי סעיף 20 להסכם (שעמד בתוקף עד שנת 1986) - לבצע בדיקות חוזרות ונשנות מדי תקופה, בשנים שלאחר פסק הבוררות, על מנת לוודא כי הסכום שהועבר על פי פסק הבוררות מספיק לכיסוי העלות האקטוארית של הפרישה (ובמידת הצורך להוסיף עליו).

לנוכח האמור לעיל התביעה שכנגד נדחית על שני חלקיה.

עילת התביעה בגין פרישות לפי סעיף 16ד/29ד וכן עילת התביעה בגין הבטחת התשואה נדחית.

התביעה שכנגד נדחית.

באותו מעמד, מר כבהא גם התייעץ עם התובעת בנוגע לעובדים נוספים שלדעתה כדאי שיפרשו על פי תכנית זו ואף ביקש ממנה לתלות על לוח המודעות הודעה מתאימה הקוראת לעובדים נוספים לפרוש על פי התנאים המועדפים המוצעים במסגרת תכנית ההבראה.

] התובעת מודעת לכך שהיא אינה זכאית לקיצבת פנסיה חודשית מכח הוראות חוק הגימלאות ולפיכך היא טוענת כי יש לחייב את המועצה בתשלום שווי הפנסיה שהייתה אמורה להשתלם לה ממועד הפרישה ועד למועד הגיעה לגיל המזכה בקיצבה על פי הוראות חוק הגימלאות וזאת לנוכח הסתמכותה על המצגים וההבטחות שהובטחו לה על ידי נציגי הנתבעת ולפיהם היא תתחיל לקבל קצבה חודשית מיד לאחר פרישתה בגיל 50.

הינה כי כן, בהתאם להלכה הפסוקה לא ניתן לחייב את המועצה לשלם לתובעת את שווי קצבת הפנסיה החודשית ממועד הפרישה ועד למועד הגיעה לגיל המזכה בקיצבה על פי חוק הגימלאות, בין אם עילת התביעה מבוססת על אכיפת הסכם הפרישה, בין אם, עילת התביעה מבוססת על הבטחה מינהלית ובין אם עילת התביעה מבוססת על עילות מתחום הנזיקין כגון הטעייה ומצג שוא[footnoteRef:31].

אמנם, המכתב מיום 3.5.2015 אינו נושא חתימה אישית של ראש המועצה או של גורם מוסמך אחר אלא רק חותמת של המועצה ואמנם, ראש המועצה טען שהוא כלל לא מכיר את המסמך[footnoteRef:47] ואולם העדפנו את עדות התובעת שהייתה מהימנה וקוהרנטית ולפיה ראש המועצה מסר לה באופן אישי וחגיגי את המכתב מיום 3.5.2015 המפרט את תנאי הפרישה להם היא תהיה זכאית מכח פרישה במסגרת תוכנית הריענון[footnoteRef:48].

...

יתר על כן, אנו סבורים כי לאחר שנודע למועצה שמשרד הפנים לא מאשר את תוכנית הרענון ואת פרישתה המוקדמת של התובעת בתנאים מועדפים מכח חובות תום הלב וההגינות היה על המועצה ליזום פניה ישירה אל התובעת ולהעמיד בפניה את אפשרויות הבחירה בין חזרה לעבודה לבין המשך פרישה מרצון.

אנו סבורים כי למרות ההתנהלות הבלתי תקינה של המועצה, יש ליתן משקל גם להתנהלות התובעת ולהעמיד את גובה הפיצוי על סך של 20,000 ₪.

] סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהמועצה תשלם לתובעת בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: דמי הבראה בסך 2,975 ₪.

גם עיון בסעיף 33 לתצהיר של עו"ד טל שפרנט מעלה כי בשיחה מיום 1.7.2018 הודיע לתובעת על הצורך בהפסקת העסקתה, נוכח ביטול משרתה: " 33. לפיכך, ב-1/7/2018 הזמנתי אלי את התובעת אמרתי לה במפורש שהעובדה שהיא לא נותנת עזרה לפרח, ושזה היה מבחינתינו מרכיב הכרחי במשרד שלה, גרם לנו לשקול מחדש את הצורך במשרה הזו. אמרתי לה שקיבלנו החלטה להעביר חזרה את ניהול החשבונות למשרד חצוני, חסטר את אגם, ולכן אנחנו מבטלים את המשרה של הנהלת חשבונות פנימית, והתוצאה היא שנצטרך לדבר על פיטורים, אמרתי לה שיש לה זכות לשימוע." זה המקום לציין כי עיון במכתב שנימסר לתובעת מיום 3.7.21 אינו מעלה כל היתייחסות לשימוע ולמעשה יש במכתב זה הודעה רשמית על פיטורי התובעת: " הנידון: הודעה מוקדמת. למען הסדר הטוב אני מעלה על הכתב כי ביום ראשון בצהריים הודעתי לך על החלטת השותפות להעביר את הנהלת החשבונות למיקור חוץ וכתוצאה מכך על סיום העסקתך בסוף החודש. בתקופת ההודעה המוקדמת את נידרשת למלא את תפקידך. בשיחה טלפונית אתמול הודעת לי שלדעתך יש לך זכות לא לבוא לעבודה. אני מבין כי היום הודעת לפרח שתשובי לעבודה ביום ראשון 8.7.2018. אני מצפה כי דוח מע"מ של יוני יוגש במלואו וכל החומר יטופל עד סוף החודש יחד עם העברת המידע הדרוש למשרד חסטר". ר' נספח 2 לתצהיר התובעת.

מעבר לאמור, עיון בתצהירה מעלה כי טענת התובעת בכל הנוגע לאפליה מחמת גיל נטענה באופן כללי וללא כל פירוט או ראיה התומכת בטענה זו : " 33. בנוסף, הייתי כבת 62.5 שנים במועד פיטוריי והנני מצויה שנים ספורות לפני פרישה לפנסיה, כך, על פי ייעוץ משפטי שקבלתי , חל איסור חמור להפלות עובד ולפטרו מחמת גילו, בהתאם להוראות חוק שיויון הזדמנויות בעבודה" מנגד, טענת הנתבעת לפיה התובעת פוטרה בשל החלטת הנתבעת להעביר את הנהלת החשבונות למיקור חוץ באופן שמייתר את תפקידה של התובעת לא נסתרה .

ערים אנו לטענת הנתבעת בתצהירו של עו"ד טל שפרנט לפיה: "אני ישבתי עם התובעת על תנאי עבודתה. נתתי לה ביד נוסח של הסכם קצר שאני נוהג להחתים עליו עובדים. בתור מי שהתפקיד שלה היה לעשות משכורת היא היתה אמורה למלא אותו ולהחזיר לי . זה לא קרה כנראה נשמט מזכרוני" עם זאת , גם בתצהירו של עו"ד שפרנט מעלה כי היתייחס על הסכם קצר וזאת מבלי שהצהיר כלל על פירוט תנאי השכר של התובעת, משכך הדבר יפעל לחובת הנתבעת.

ויודגש, מסקנה זו אינה מכרסמת בדעת הרוב בעיניין בוסקילה, שכן גם שם נאמר כי "על מנת שתדחה התביעה לפי תיקון 24 לגמול עבור עבודה בשעות נוספות, נידרש כי המעסיק ישכנע את בית הדין כי יש לדחות את התביעה. מתי ואיך יקרא הדבר, אין לקבוע נוסחות וכל מקרה יוכרע עובדתית לפי חכמתו של בית הדין היושב בדין". האמור בענין ריעני יושם בפסיקה מאוחרת, ר' למשל ע"ע (ארצי) 18354-12-16 א.א. חברה לבידוד ולציפויים בע"מ – דואק, [פורסם בנבו], 18.04.18.

...

עם זאת, לא שוכנענו כי יש להורות כי הנתבעת תפצה את התובעת בסכום הנתבע על ידי התובעת, שעה שאין חולק כי התובעת במסגרת תפקידה ידעה את תנאי שכרה וכי לא פנתה לנתבעת בנדון במהלך כל תקופת העסקתה.

ערים אנו לכך כי הנתבעת מודה כי אכן היה אירוע נקודתי בו גב' פרח צעקה בצורה לא ראוייה על התובעת ואף היה אירוע הרמת כוסית אליו התובעת לא הוזמנה, עם זאת לא שוכנענו כי מדובר היה על התנכלות או התנהגות חוזרת ונשנית.

מעבר לאמור שוכנענו כי כאשר נודע לנתבעת בדבר התנהלות זו של הרמת קול לא ראויה, טיפלה ונזפה במי שהיה אחראי על כך. בתע"א (ת"א) 10690-07‏ ‏אאוסקר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל [פורסם בנבו] (31.3.2014) (להלן: עניין אאוסקר) נקבע כי כי לא כל התנהלות של המעסיק ממנה נפגע העובד מהווה התעמרות בעבודה.

לאור האמור לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל, ובהתאם תשלם הנתבעת לתובעת תוך 30 ימים מהיום, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין- העדר שימוע בסך 15,000 ₪.

]השופט ע' גרוסקופף: לפנינו עתירה המכוונת נגד פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 5579-09-19 מיום 21.10.2020 אשר דחה את ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בחיפה בפ"ה 14580-10-13 מיום 27.6.2019, במסגרתו התקבלה באופן חלקי תביעת העותרת לקבלת תנאי פרישה מועדפים בגין סיום עבודתה במועצה המקומית יאנוח-ג'ת. העותרת, גב' נג'אח ביסאן (להלן: העותרת), ילידת שנת 1955, הועסקה בשירות המועצה המקומית יאנוח ג'ת (היא המשיבה 1.

ביני לביני, ביום 5.3.2013 (בטרם התקבלה תשובת משרד הפנים) שלח יו"ר המועצה מכתב לעותרת והודיע לה כי על פי המוסכם, פרישתה לפנסיה תחל מיום 1.3.2013, וכי כל הזכויות המגיעות לה על פי חוק ישולמו במלואן.

במאמר מוסגר יצוין כי בתום דיון ההוכחות האחרון בתיק שנערך ביום 13.12.2018, ולאחר שבית הדין הבהיר לעותרת כי על פי חוק הגימלאות היא אינה זכאית לתשלום מענק פרישה ומענק שנים עודפות, הודיע בא כוח העותרת כי הוא מבקש להעמיד את התביעה על מענק היסתגלות בגובה 6 חודשי שכר; הודעה מוקדמת בגובה שני חודשי שכר; ופצוי בגין הטעייה ופגיעה בעיקרון ההסתמכות של העותרת (להלן: בקשת ב"כ העותרת).

...

קביעות אלו נומקו באריכות, הן על ידי בית הדין האזורי ואין על ידי בית הדין הארצי, ולא מצאנו כי נפלה בהן טעות משפטית כלשהי, לא כל שכן טעות מהותית, אשר יש בה כדי להצדיק את התערבותנו.

מסקנה זו מתחזקת ביתר שאת לאור פסיקתו של בית משפט זה לפיה ביחסי הגומלין שבינו לבין בית הדין הארצי לעבודה יש לראות באחרון כערכאה השיפוטית בעלת המומחיות בתחום משפט העבודה, עליה הטיל המחוקק את התפקיד של גיבוש גופי ההלכה בתחום זה (ראו: בג"ץ 5732/20 דהוקי נ' בית הדין הארצי לעבודה (21.10.2020); בג"ץ 6283/19 צדקה נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 11 (17.5.2020); בג"ץ 6428/19 בילנקו נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה 7 (16.12.2019)).

נציין עם זאת כי אנו שותפים לביקורת הנוקבת של בתי הדין לעבודה על התנהלות המועצה בעניינה של העותרת, ומקווים כי המועצה תמצא דרך הולמת וחוקית לפצות את העותרת על העוול שגרמה לה, ומוטב מאוחר מאשר לעולם לא. העתירה נדחית אפוא.

] הסכם המעבר כלל הוראה המבהירה כי "אין בהפניה להוראות אוניברסיטת תל אביב, או חלק מהן, משום החלת הסדר אחר כלשהוא הקבוע בהוראות האוניברסיטה או משום אימוץ הוראה אחרת כלשהיא החלה על סגל אקדמי כמקובל באוניברסיטת תל אביב" וכי "פרט לזכויות הניתנות לך על פי מכתב תנאי העסקה זה, לא תהיה זכאי לזכות, תוספת או תשלום כלשהוא בגין העסקתם במכון". כאמור, התובע הועסק במכון משנת 1977.

במסגרת מיסמך תנאי ההעסקה אישר התובע, בין היתר, כי אין לו תביעות כלשהן בגין סיום עבודתו במכון, במתכונתו הקודמת וכי בהעברת זכויותיו הצבורות בקרנות השונות למכון במתכונתו החדשה (נכון ליום 30.9.1999) הוא קיבל את כל זכויותיו: "מאשר כי עם ובהעברת הזכויות כאמור אין לי ולא יהיו לי דרישות, טענות או תביעות כלשהן כלפי המכון למדעים, טכנולוגיה ואומנויות חולון, בכול הקשור לעבודתי, מהלך עבודתי, תנאי העסקתי וסיום עבודתי על כל הכרוך בכך".[footnoteRef:2] [2: אישור העידר תביעות מיום 4.10.99 צורף כנספח ב' לכתב ההגנה.

] ביום 12.11.17 נערכה לתובע פגישת סימולציית מענק פרישה[footnoteRef:9] בה הוצגו לו נתונים שונים מאלו שהוצגו לו לפני כן. על פי סימולצייה זו, זכאות התובע חושבה בדרך הבאה –פיצויים 1,153,028 ₪) + פדיון ימי מחלה (273,612 ₪) פחות הסכומים שהצטברו לתובע בקופות הפנסיה בסך כולל של 912,432 ₪ (מבטחים הותיקה 250,198 ₪; מבטחים הותיקה 564,314 ₪; מבטחים החדשה 48,082 + 6,919 ₪ + 41,060 ₪; וצבירה נוספת בסך 1,858 ₪).

...

התובע יכול היה להביא ראיות לסתור את הנתונים מהטבלה של המכון על הוצאות שלטענתו הוא לא ביצע, אך הוא לא עשה כן. לפיכך, התביעה להשלמת תשלום קרן פדיון מדע נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: מענק פרישה בסך של 205,645 ₪.

לאור תוצאת ההליך, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.