תביעה לפסק דין הצהרתי בדיני משפחה

רקע הדברים וההליכים ביום 6.4.15 נחתם הסכם שכר טירחה בין התובע, עו"ד רועי ויניק, לבין הנתבעת, הגב' אורית כהן, שבמסגרתו התחייבה הנתבעת לשלם לתובע סכום בשיעור 10% בצרוף מע"מ מערכן הכספי של הזכויות אשר ייפסקו לטובתה במסגרת תביעה לשמירת זכויות ותביעה לפסק דין הצהרתי שהוגשו מטעמה לבית המשפט לעינייני מישפחה, כנגד בעלה דאז, מר **** כהן.

הנתבעת הגישה היתנגדות לבצוע התביעה בטענות לפיהן התובע לא נתן לה שירות מקצועי אלא רשלני, כאשר לעניין זה העלתה ארבע טענות מרכזיות; האחת, כי התובע מתמחה בתחומי פשיטות הרגל וההוצאה לפועל ומשכך לא היה ראוי כי ייטול על עצמו ייצוגה בתיקים שהנם מתחום דיני המשפחה; השנייה, כי התובע התרשל עת לא צירף להליך בעיניין הנכס המצוי ברחוב ירמיהו ברמת השרון את אמו של בעלה דאז של הנתבעת, שהנה הבעלים הרשום של הנכס; השלישית, כי התובע התרשל והפר את חובת הנאמנות כאשר נימנע מליידע את הנתבעת אודות הצעת פשרה שהעביר בעלה דאז, לפיה כנגד ויתור הנתבעת על הנכס שבבעלות אמו, תנתן לה זכות מגורים בנכס המשותף לשארית חייה; הרביעית, כי התובע שידל הנתבעת לפתוח בהליכי הוצאה לפועל בזמן שהוגש ערעור על פסק הדין של בית המשפט לעינייני מישפחה.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, על נספחיהם, ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ושקלתי את טענותיהם, אני מוצאת כי יש לדחות כל אחת ואחת מטענות הנתבעת; בפתח הדברים יוער, כי בזמן אמת, מספר פעמים, לא הכחישה הנתבעת את חובה לתובע ואך הפנתה אותו לבני משפחתה לצורך הסדרת התשלום.

טענה כאמור מהווה הרחבת חזית ודינה להידחות.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

אני מורה על שפעול הליכי ההוצאה לפועל בתיק 503443-05-18.

בפניי תביעה לפסק דין הצהרתי, ביחס לזהות הגורם הזכאי להרשם כבעלים של מחצית הזכויות בחלקה **, גוש ***** באדמות הכפר *** **** (להלן: החלקה); וכן תביעה קניינית שכנגד למתן "צו עשה" לביטול רישום הערת האזהרה אשר נרשמה בלישכת רישום המקרקעין ביחס לחלקה.

סבורני כי קיים טעם רב בהחלטת כב' השופט נאסר ג'השאן מבית המשפט המחוזי בחיפה אשר הורתה עוד בתחילת ההליכים על העברת התיק לבית המשפט לעינייני מישפחה, לאור התרומה הנכבדת של היחסים המשפחתיים להתהוותו של הסיכסוך, מאחר ובעלי הדין הנם בני מישפחה (אף אם לא מקירבה ראשונה – דודם), ויורשיהם של עזבונות האחים המנוחים אשר ערכו ביניהם את עסקת המקרקעין נשוא התובענה, שהנה למעשה התחייבות לתת מתנה בין אחים.

ברם, אף אם אין המדובר ב"זכות במקרקעין" כמשמעותה בחוק המקרקעין (אשר חסינה בפני דיני ההתיישנות), אלא זכות חוזית בלבד, עדיין אין מקום לקבוע כי התובענה היתיישנה במועד הגשתה, לא ביחס להסכם המכר מתאריך 1969 .

...

( אם במגמה למנוע מכירתה לאדם זר" (סעיף 11 לתצהיר א' נ' המנוחה אשר סומן נ' סוף דבר: נקבע בזאת כי התובע זכאי להירשם כבעלים של 545 מ"ר מכלל שטח החלקה הידועה כחלקה **, בגוש ***** שבאדמות הכפר *** ****, מכוח עסקת המתנה אשר נערכה בשנת 1985 בין אביו מ' המנוח לבין ע' המנוח.

הנני מורה אפוא, ללשכת רישום המקרקעין לרשום בפנקסי המקרקעין את מלוא זכויות המנוח ע', בחלקה **, בגוש *****, על שמו של התובע – יורש המנוח מ' בהתאם לצו ירושה, צו קיום צוואה, וכן מכוח הסכם חלוקת העיזבון עם אחיו ג' נ'.

התביעה הנגדית למחיקת הערת האזהרה אשר נרשמה על-ידי התובע ביחס לחלקה מס' **, בגוש *****, נדחית בזאת.

ההליכים בפניי חמש תביעות שניטושו בין הצדדים, הגב' פלונית (להלן: "התובעת ו/או "האם"), כנגד בן זוגה לשעבר ואבי ביתה, מר אלמוני (להלן: "הנתבע ו/או "האב") וזאת כדלקמן: תמ"ש - 01- 20 – תביעה לפסק דין הצהרתי להכרזה על הצדדים כידועים בציבור שהוגשה ע"י ; התובעת כנגד הנתבע ביום 1.1.20 תמ"ש - 12- 19 - ; תביעה לפינוי דירה אותה הגיש הנתבע כנגד התובעת ביום 19.12.19 תלה"מ - 04- 20 – תביעה לקביעת משמורת וזמני שהות אותה הגישה התובעת כנגד הנתבע ביום 19.4.20; תלה"מ - 04- 20 - תביעה לקביעת מזונות הקטינה אותה הגישה התובעת כנגד הנתבע ביום 19.4.20; תלה"מ - 06- 20 – תביעה לקביעת דמי שימוש אותה הגיש האב כנגד האם.

יושם אל לב, כי מפסק הדין בעיניין כרמי עולה כי לגבי נכסים שאופיינו בפסיקה כנכסים משפחתיים (להבדיל מנכסים עיסקיים), הרי משהוכחו התנאים להקמתה של חזקת השתוף, בהעדר ראיות לסתור, תחול עליהם חזקת השתוף.

בהמלצות בתסקיר מיום 1.9.20 מזונות הקטינה סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט - 1959 קובע: "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן

...

ברם, אין חולק לעניין מועד סיום החיים המשותפים תחת קורת גג אחת, שכן, בחודש יולי 2019 עזב הנתבע את הבית בו גרו יחדיו יחד ב - בית המשפט ניסה להוביל הצדדים להסכמות אשר תייתרנה הכרעה שיפוטית, אולם כל צד התבצר בעמדותיו ולכן אין מנוס מהכרעה שיפוטית.

בנוסף הנתבע ישלם לתובעת כהשתתפות עבור הוצאות מדור הקטינה ובתוספת לדמי המזונות סך של 400 ₪ מדי חודש.

הנני קובע, שכל דרישה לטיפול ו/או להשתתפות של האב במימון או תשלום הוצאות כאמור (חינוכיות ורפואיות) תיעשה אך ורק לאחר שהאם תמצה כל ההליכים מול כל הגורמים האחראים על מימון, סבסוד, השתתפות ו/או מתן הנחות והטבות.

סוף דבר – סיכום ההכרעות וההוראות האופרטיביות הכרעה לעניין תמ"ש - 01- 20 – תביעה לפסק דין הצהרתי להכרזה על הצדדים כידועים 151 ו - ,136 , בציבור הינה כאמור לעיל בסעיפים 123,116 155 .

לפני תובענה לפס"ד הצהרתי (ת"ע 7772-12-19), שהיא למעשה תביעה לקביעת הקף עזבון המנוח, בה ביקש התובע לקבוע כי המנוח לא יכל להוריש בצוואתו את הזכות לקבלת דמי שכירות ממנו וכן להורות כי לתובע ולמשפחתו זכות מגורים בלתי הדירה במשק עד למועד מכירת הזכויות בו או עד לפירוק השתוף בו. להלן אכריע גם כן בתביעה נוספת, שהגישו הנתבעים מאוחר יותר, לחיוב התובע וגרושתו (הנתבעים בתמ"ש 27575-12-20) בתשלום שכ"ד או לפינויים ממנה וזאת מכוח הוראות צוואת המנוח.

פסק דין הצהרתי בעיניין הקרוון מצאתי לקבל טענת התובע כי יש ליתן בידו פסק דין הצהרתי ולפיו הקרוון הקיים במשק שייך לו ואינו מהוה חלק מעזבונו של המנוח (סעיף 32ד לכתב התביעה) ומשכך אני מורה כי הקרוון אינו חלק מנכסי העזבון.

הגבלת תשלומי ההשבה לתובע הוראת המנוח כי באם לא יפנו התובע והנתבע 3 את דירתם בתוך 18 חודשים ממועד פטירתו, הם יהיו מנועים מלדרוש החזר בגין הוצאותיהם (סעיפים 9 ו-11 לצוואה) אינה יכולה להתקיים וזאת משהיא מנוגדת לדיני היושר, חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 וכן לפסיקה הקובעת כי בעל רישיון זכאי להשבה בגין השקעותיו.

...

סבורני גם שאופיו של רישיון בתמורה דומה בעיקרו לזכות השכירות ומשכך מצאתי להסיק לענייננו גם מהוראות חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971, הקובע כי על שוכר להשתמש במושכר לפי המוסכם, וככל ששימוש מסוים לא הותנה כשימוש ייחודי, הוא רשאי להשתמש במושכר שימוש אחר, ובלבד שלא יהיה בו משום פגיעה במושכר, או הכבדה על המשכיר יותר מאשר לפי המוסכם.

יובהר כי בשעה שהתובע קיבל זכות מגורים ושימוש בנכס, הוא רשאי להתיר גם לבני משפחתו ואפילו לגרושתו (אף אם לא חי עמה בזוגיות כמקובל ועל פי דין) להתגורר עמו ביחידת המגורים שהוקצתה לו. ביחס לתקופת החיוב וגם מטעמים של צדק והגינות, מצאתי, כי אין להורות על חיובם של התובע וגרושתו בדמי שכירות החל ממועד פטירת המנוח ועל כן אני מורה על צמצום החיוב כך שיחול ממועד הגשת התביעה ואילך, זאת בשעה שמדובר בתביעה לדמי שימוש ראויים (בהתאם לסעיף 33 לחוק המקרקעין) ובשעה שעד למועד זה, גילו הנתבעים דעתם בשתיקה כי הם מוותרים על זכות זו. אשר על כן, אני קובע כי על התובע וגרושתו, ביחד ולחוד, לשאת בתשלום דמי שכירות (בסכומים שיפורטו להלן) עבור מגוריהם בנכס מושא ההליך, זאת החל מסמוך למועד הגשת התובענה ועד למועד פינויים בפועל, או עד למועד פירוק השיתוף במשק.

אשר על כן ולנוכח המפורט לעיל, אני מורה כדלקמן: התובענה לפינוי נדחית, אלא אם התובע וגרושתו לא ישלמו את דמי השכירות, כמפורט להלן.

בית משפט לעינייני מישפחה בפתח תקווה תלה"מ 41904-07-21 צ' נ' צ' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת שירלי שי תובעת: ש' צ' ת"ז 029558228 ע"י ב"כ עוה"ד יוכבד מנקדי נתבע: נ' צ' ת"ז 022905582 ע"י ב"כ עוה"ד רמי צוברי פסק דין

במסגרת התביעה עתרה התובעת כדלהלן: מתן פסק דין הצהרתי הקובע כי היא זכאית להרשם כבעלים של מחצית הזכויות בבית, שברחוב xxx בxxx, הידוע כגוש xxx חלקה xx תת חלקה x אשר ניתן לנתבע בירושה מאימו המנוחה (להלן: "בית המגורים" או "בית המנוחה").

יחד עם זאת, בתחום דיני המשפחה, הפסיקה קבעה כי חרף חוק יחסי ממון, ככל שתוכח כוונת שתוף ספציפית, ובקיומו של "דבר מה נוסף", במיוחד בדירת מגורים, שהנה גולת הכותרת של הנכסים המשפחתיים, יכול ובית המשפט ישתכנע כי הזכויות בנכס, על אף שהיתקבל בירושה אצל צד אחד, יחולקו בין הצדדים.

...

בענין זה אדגיש כי כל טענות הנתבע להפרדה רכושית, נדחות, ומכוחן גם הטענה להלוואה שנלקחה רק על ידי הנתבע והוחזרה מכספים שלו בלבד.

סיכום לאחר שבחנתי את הראיות שהוצגו בפניי, שמעתי את עדויות הצדדים, וניתחתי את מלוא הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא הוכיחה כוונת שיתוף מלאה, כזו שמצדיקה היעתרות מלאה לתביעתה, אולם כן הרימה את הנטל על מנת לקבוע שיתוף חלקי, היינו שיתוף והחרגה גם יחד.

בחינת כל טענה וטענה, ומתן לה משקל עצמאי, מביא את בית המשפט למסקנה כי בשקלול הממצאים התובעת זכאית להירשם כבעלים של 25% מהזכויות בבית המגורים.