תביעה לפירעון שיקים והפרת הוראות מלווה חוץ בנקאי

גירסתו של התובע לפיה עשה זאת בהוראת פקידת הבנק אשר אמרה לתובע כי לא ניתן להפקיד ההמחאה שישה חודשים לאחר מועד פרעונה הנה גרסה מופרכת בעיני, ביחוד נוכח העובדה כי ההמחאות חוללו בנימוק כי "עבר זמנן", על ידי הבנק.

משלא עמד המשיב בהוראותיו של חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, ומשלא עלה בידו להראות כי חל עליו פטור לפי סעיף 15 של החוק, התוצאה הבלתי נמנעת היא שיש לדחות את התביעה השטרית שהגיש המשיב כנגד המערער – המנוח.

בפסיקה הובעה אי נוחות נוכח האפשרות לפיה, עקב אי עמידתו של המלווה בנטל הראיה אודות נסיבות מתן ההלוואה ובהעדר הסכם הלוואה חתום, ייתכן מצב בו לווה ייהנה ממתן הלוואה ללא שהחזיר את תמורתה, וכך נאמר בעיניין בס: "הוראות החוק הנן הוראות מחייבות, ויש להקפיד עם מלווה ביחס לכל הוראה והוראה שבחוק, כולל ההוראה כי חוזה הלוואה חייב להעשות בכתב וכולל אופן הגשת תביעה או בקשה לבצוע שטר בהתאם להוראות סעיף 8 לחוק. לא מדובר על הוראות פרוצדורליות, אלא מעבר לכך, על הוראות מהותיות ... די לנו שבמקרה דנן לא קיים כלל חוזה הלוואה בכתב ושעל כן לא ניתן היה לרפא את הפגם שבדרישות סעיף 8 לחוק ... ערים אנו כי יכול ולעיתים התוצאה תהא בלתי צודקת. אולם על בית המשפט לומר דברו תוך הדגשה כי מי שעיסוקו במתן הלוואות לרבות נכיון שיקים חייב לערוך חוזה הלוואה בכתב על כל פרטיו." במקרה שלפני, מצאתי כי לא ניתן לתת אמון בגירסת התובע אולם, לא נעלמה מעיני גם חולשתה של גרסת ההגנה בכל האמור לטענתו של פרקו בדבר פרעון ההלוואה.

משכך, בשים לב למכלול הפרות הוראות החוק במקרה שלפני, סבורני כי התוצאה של דחיית התביעה הולמת את הנדון וכך אני קובעת.

...

במצב דברים זה, בהם המצב הראייתי מאוזן בין הצדדים אין מנוס מלהכריע בהתאם לנטל הבאת הראיות אשר במקרה בו עסקינן – מוטל על כתפי התובע: "לסיכום האמור לעיל, עניין לנו בתביעה של התובע, שהינו בבחינת המוציא מחברו עליו הראיה ואשר עדותו הינה "עדות יחידה", אשר נתגלו בה בקיעים ואף נזקפת לחובתו הימנעותו להביא עד מהותי לעדות מטעמו.

בנסיבות אלו ובבואו של בית המשפט לשקול בסיום המשפט על כף המאזניים את הראיות מטעם התובע, לעומת ראיותיו של הנתבע עולה כי כפות המאזניים הינן לכל היותר מעויינות וזאת לאור העדרה של עדות מהותית מטעם התובע והבקיעים שעלו בגרסתו וזאת על אף שבגרסתו של הנתבע התגלו סתירות מהותיות, לפיכך אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את תביעתו.

משכך, בשים לב למכלול הפרות הוראות החוק במקרה שלפני, סבורני כי התוצאה של דחיית התביעה הולמת את הנידון וכך אני קובעת.

הינה כי כן, משנדחית תביעה של מלווה חוץ בנקאי מטעמים המנויים לעיל כנגד צד קרוב, עומד אותו ראציונל כנגד הצד הרחוק לעיסקת היסוד, ולכן נקבע כי בהיות האוחז בשיק כפוף להוראות החוק על כל המשתמע מכך, חלה כפיפות זו גם כלפי צד שלישי שאינו הלווה.

חובת הזהירות של המנכה שיק – האחיזה כשורה לאור המסקנה דלעיל, אין עוד צורך לידון בטענת הנתבע בדבר הפרת חובתו של התובע לבדוק עמו עמדתו לפרעון השיק טרם קבלתו לידיו וכל עוד לא עשה כן, נפגם תום ליבו והאחיזה כשורה.

...

לסיכום- היות שאין חולק שהנתבע הוא מושך השיק, אינו צד לעסקת היסוד ולא נחשף לתנאיה ואילו התובע מצדו עשה מעט מאד להציג את תנאי עסקת היסוד על כל רכיביה, לכן דין תביעת התובע כלפיו להידחות.

חובת הזהירות של המנכה שיק – האחיזה כשורה לאור המסקנה דלעיל, אין עוד צורך לדון בטענת הנתבע בדבר הפרת חובתו של התובע לבדוק עמו עמדתו לפירעון השיק טרם קבלתו לידיו וכל עוד לא עשה כן, נפגם תום ליבו והאחיזה כשורה.

לאור כל האמור, התביעה נדחית.

בנוסף הועלו טענות להפרת הוראות החלות על מלווה חוץ בנקאי.

נסיבות ביצוע עסקת הניכיון - טענות במישור חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות לחזוק טענת הפרעתי, ביקשה הנתבעת לראות בעסקת הניכיון של ארבעת השיקים כהסכם הלוואה שניתנה לה על ידי התובע, בתיווכו של מוטי אחיו, ומכאן ביקשה להסיק כי התובע קשור גם לדרך הפרעון שתוארה לעיל.

בקשתה למחיקת התביעה על הסף בגין טענה זו נדחתה בהחלטתי מיום 17.1.17 בה קבעתי: "למרות הניסיון לסרבל את ההליך, לא מצאתי כי יש להחיל על המקרה הנידון את חוק הלוואות חוץ בנקאיות. החוק האמור חל גם על שטרות שנמסרו אגב עסקה להלוואה חוץ בנקאית. הוראה זו מטיבה נועדה לחול על שטרי חוב או שיקים לבטחון שניתנו בקשר להלוואה חוץ בנקאית מאחר וסכומם מגלם בתוכו את התמורה הכוללת שישלם הלווה. במקרה הנידון ידוע למבקשים כי תמורת השיקים שמסרו למשיב קיבלו תשלום במזומן ותמורה בשיקים אחרים. הפער בין הסכום הנקוב בשיקים לסכום שקבלו היה ידוע בעת מתן העסקה. מכלול שיקולים אלו מלמד כי מדובר בעסקת ניכיון ולא בעסקת הלוואה ואין מקום להחיל את הוראות החוק על שיקים אלו. לעניין זה מקובלת עלי העמדה בתא"מ (שלום ת"א) 14823-03-13 א.ס אילון ייעוץ ושירותים פינאנסיים בע"מ נ' כהן, 12.1.15, אליו הפנה המשיב. עצם העובדה כי נוכו שיקים של המבקשת עצמה לא מלמדת כי לא מדובר בעסקת ניכיון. בנסיבות עסקה מעין זו מעמד של המשיב אינו שונה מהותית ממעמד בנק שמבצע עסקת ניכיון וגובה עמלה.

...

על כן, התביעה מתקבלת במלואה.

ההתנגדות לביצוע השיקים נדחית.

הנתבעת תשלם את מלוא החוב בתיק ההוצל"פ תוך 30 ימים.

נוסף על כך, יש לדחות את התביעה מסיבות נוספות: שהוי, חוסר תום לב, שינוי מצב לרעה, בטלות הסכם ההלוואה בשל הפרת החוק וטענת "פרעתי". הדיון בבקשת ההיתנגדות בקשת ההיתנגדות הועברה לבית המשפט, דיון בה היתקיים לפני כב' הרשם הבכיר איתי רגב, אשר החליט לתת לפדרו רשות להיתגונן כנגד התביעה השטרית שהועברה לדיון בהליך של סדר דין מהיר.

לא בכדי הטיל המחוקק חובות שונים על המלווה החוץ בנקאי, לרבות עריכת חוזה ההלוואה בכתב (סעיף 2 לחוק); החובה לגלות ללווה גילוי מלא של כל פרטי ההלוואה (סעיף 3 לחוק); קביעת עלות אשראי מירבית (סעיף 5 לחוק); הגבלת ריבית הפיגורים (סעיף 6 לחוק); פקוח על הקדמת מועד הפירעון (סעיף 7 לחוק), ועוד.

לא בכדי צוין בהצעת החוק בהתייחס לסעיף זה (סעיף 7 בהצעת החוק): "...מלווה המבקש לתבוע לווה או לנקוט הליכי הוצאה לפועל נגדו יהיה חייב לצרף העתק מחוזה ההלוואה ולציין בפירוט מלא את אופן החישוב של הסכום הנתבע. הכוונה, בין היתר, היא למנוע ביצוע של שטרות שחתם הלווה בקשר לחוזה ההלוואה מבלי להבחין בין סכום ההלוואה וסכום הריבית". דיון האם הוראות החוק חלות על ההלוואה מושא התביעה דנן 16.

גירסתו של פדרו נראית לי סבירה יותר, בשים לב לכך, שלטענת סיסו ההלוואה ניתנה למשך 6 חודשים בלבד, כך שאין זה סביר כי פדרו יתבקש לרשום בהמחאות זמני פירעון מעל ומעבר לתקופה זו. שלישית, העובדה כי החל מחודש אוקטובר 2012 ועד לחודש מרץ 2014 הפקיד פדרו סכומים שונים בחשבון הבנק של סיסו, מחזקת את טענתו של פדרו שההלוואה נילקחה בשלהי שנת 2012 ולא קודם לכן.

...

בהתאם לסמכותי על פי סעיף 9 לחוק, מצאתי כי בנסיבות המקרה, ראוי לבחור בתוצאה לפיה נוכח בטלות הסכם ההלוואה, יש להורות על ביטול הריבית על ההלוואה לגמרי והשבה הדדית של יתרת הקרן בלבד וכך אני מורה.

(ש' 11-16 ע' 11 לפרוטו') כמו כן, אני מקבל את טענתו של סיסו כי פדרו לא סיפק הסבר מניח את הדעת לכך שלא הקפיד לפרוע את כל תשלומי ההלוואה על ידי הפקדתם בחשבון הבנק שלו.

טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב אני מקבל את טענתו של סיסו כי טענותיו של פדרו לענין פירעון מלוא הקרן ואף מעבר לכך, הן בגדר טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב (המחאה) שלא ניתן לקבלן בהתאם לסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמנית.

לעניין זה ראו את דברי המלומד קדמי בספרו "על הראיות" חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת (תשס"ד - 2003) בעמוד 1321: "טענה נגד המסמך לאמור שהמסמך אינו נכון או אינו מלא, לרבות טענה על מה שנאמר לפני או בזמן עריכת המסמך, שהרי גם טענות אלה באות לסתור או להשלים את תוכן המסמך עצמו. טענות נגד מסמך מתאפיינות איפוא בכך שהן מערערות על תוכנו של המסמך בזמן עשייתו; שעיקרן בכך שהתוכן אינו מבטא את מה שהוסכם בין הצדדים עובר לעשיית המסמך... טענות אלו, הן הטענות שאין להוכיחם בעדות בעל פה, אלא – במסמך אחר או בהודאתו או בספריו של היריב". סוף דבר לאור העובדה כי הנתבע-פדרו לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי פרע את יתרת החוב בגין קרן ההלוואה, אני מורה לב"כ התובע להגיש ללשכת ההוצאה לפועל באשדוד, בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק דין זה, בקשה להקטנת קרן החוב בתיק ההוצל"פ מס' 521836-02-15 כך שתעמוד ע"ס של 25,450 ש"ח נכון ליום פתיחת תיק ההוצל"פ. בתוך 10 ימים ממועד עדכון החוב בתיק ההוצל"פ תמציא ב"כ התובע לב"כ הנתבע תדפיס של יתרת החוב העדכנית בתיק ההוצל"פ, ההליכים בתיק כנגד הנתבע יעוכבו למשך 15 ימים ממועד המצאת התדפיס האמור, כדי לאפשר לנתבע להסדיר את חובו.

בנסיבות אלו, אני מורה גם על ביטול חיוב התובע בהוצאות הנתבע בגין בירור בקשה מס' 2 בתיק.

כן טענה כי המשיבה גבתה בגין ניכיון השיקים ריבית בלתי חוקית, וגם בכך הפרה את הוראות החוק.

פסק דינו של בית המשפט קמא בית המשפט קמא קבע כי הוראות החוק אינן חלות על התביעה, מהטעם שהתביעה אינה בגין הלוואה או מתן אשראי, מאחר שהמשיבה אינה מלווה והמערערת אינה לווה או ערבה.

בית המשפט קמא מצא כי המשיבה היא במעמד של אוחז כשורה מהטעמים הבאים: המשיבה הציגה אסמכתות לכך ששולמה תמורה כספית, השיקים הגיעו לידיה של המשיבה לפני מועד פרעונם, השיקים ניתנים להסבה והם תקינים לפי מראם.

לטענתה, המשיבה לא הציגה רישיון מתאים נכון למועדים הרלבאנטיים לתביעה והסתירה את הפרטים המהותיים הנוגעים לכך שנתנה הלוואה חוץ בנקאית, שצריכה לעמוד בתנאי החוק.

...

בית המשפט מצא שעדותו של ארביב בנושא עסקת היסוד והפרתה הייתה כללית וחסרת פירוט (כגון: מתי דיל אמורה הייתה לספק את העובדים, כמה עובדים, תמיכה לכך שהעובדים בסופו של דבר לא סופקו) ונעדרת אסמכתאות (כגון ההסכם).

דיון והכרעה דין הערעור להידחות.

סיכום מהטעמים שנמנו לעיל, הערעור נדחה.