תביעה לפירעון חוב שנוצר בגין מתן אשראי

בנוסף, עילת התביעה הנה ערבות המנוח לחשבון העו"ש של החברה , והלכה מושרשת היא כי הערבות פוקעת עם מותו של הערב ומאותו יום, ואילך, לא ניתן לתבוע מכוחה פירעון חובות, שנוצרו לאחר מכן , ושעה שח-ן העו"ש של החברה, נתבעת 1, לאחר פטירת המנוח, היה ביתרת זכות , כך שלא ניתן להגיש תביעה כנגגד העזבון בעילה של חוב הנובע מערבות שפקעה .

ב"כ המבקש בנוסף לאסמכתאות, חוזר וטוען ולמען הזהירות, כי בהתאם לעידכון פרטי חשבון הבנק (נספח א' לכתב התביעה) שנחתם ביום 13/12/2016 (ולא ביום 05/12/2016 כפי שנטען בתביעה), החשבון הוגדר כחשבון שלא ניתן ליטול בו הלוואות ואשראים מטבע ישראלי או במטבע חוץ, ומשכך, כתב הערבות עליה חתם המנוח עוד באותו היום (13/12/2016) – צורף כנספח ב' לתביעה, ניתן ביחס לחשבון בנק שלא ניתן במסגרתו ליטול הלוואות, דהיינו, המנוח נתן את ערבותו לחשבון עם פעולות מוגדרות, שאינן כוללות מתן הלוואות.

...

במקרה דנא, אני סבור כי יש ליתן למבקש רשות להתגונן על פי תצהיר הבר"ל שיהווה כתב הגנה.

. אני סבור כי יש לברר את הטענות בכלל , ובפרט את הטענה העיקרית של המבקש ולעניין פקיעת ערבותו של הערב המנוח, לאחר פטירתו ,ושעה שבמועד פטירת המנוח, היתרה בח-ן החברה, היתה בזכות, ויתרת החובה בח-ן נוצרה רק מספר חודשים לאחר פטירתו של המנוח.

משניתנת הרשות כאמור אני מורה להמשך: הליכים מקדמיים ,ככל שנדרש, יושלמו בתוך 60 יום מהיום.

בע"א 1794/09 אלומיניום החזקות (א.ה.) בע"מ נ' אפל, (ניתן ביום 4.7.2010), נעשתה הבחנה בין שלושה סוגים של שטרי בטחון (ההדגשה אינה במקור – נ' פ'): "...ניתן לסווג את שטרי הבטחון לשלושה סוגים עקריים: האחד – שטר שניתן להבטחת תשלום שוטף, לדוגמה, ביחסי ספק-לקוח, שאם נצטבר חוב שאינו נפרע, רשאי הספק להגיש את השטר לפרעון. סוג זה של שטר ביטחון מקל על האוחז את נטל הראיה במקרה של הפרת עסקת היסוד; השני – שטר שניתן כמשכון לכל דבר ועניין. כדוגמה לכך, שיקים שמפקיד הלקוח בבנק כבטוחה למתן אשראי; השלישי – שטר שניתן על תנאי שרק בהתקיימו ניתן לממשו. במקרה כאמור, עושה השטר מעביר את השטר לנפרע ומתנה את סחורו או את הזכות להגיש תביעה על פיו בהתרחשותו של ארוע מסוים (תנאי מתלה) ...". ודוק: מסירת שטר בטחון היא מסירה על-תנאי, וזכות המחזיק בשטר בטחון לממשו על-ידי סחורו או הגשת תביעה לפרעון, קמה, רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה (ע"א 358/80 קדש נפתלי מושב עובדים להתיישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830 (1983)).

ניתן לקבוע, על כן, כי מימוש שיק הבטחון בדיעבד, בגין חוב נטען של השוכרת, שנוצר, לכאורה, בתקופת הסכם השכירות הראשון, מבלי שהתובעת יידעה את הנתבע על כך, פוגמת בהרשאה החוזית שניתנה לה על ידי הנתבע ומונעת ממנה לעמוד בתנאי הקבוע בסעיף 19(ב) לפקודת השיטריות, המורה, בזו הלשון: "מיסמך כאמור שהושלם תוך זמן סביר ובדיוק לפי ההרשאה שניתנה, יהא אכיף על כל אדם שנעשה צד לו לפני ההשלמה". ניתן אף לומר, בהקשר זה, כי התובעת הפרה את חובת תום הלב כלפי הנתבע, עת ניסתה לתבוע חוב נטען של השוכרת לעריית רחובות, השייך לתקופת הסכם השכירות הראשון, באמצעות שטר הבטחון שמסר לה הנתבע, בלא שיידעה אותו מראש על כך. אני קובעת, על כן, כי התובעת לא הייתה רשאית לתבוע על פי שיק הבטחון, בגין חובות השוכרת לרשויות, כיוון שהנתבע הוכיח, כי לשוכרת לא היו חובות לרשויות (הן משום תשלומם הן משום שהשוכרת הופטרה מהם).

...

אני סבורה, כי השוכרת פעלה נכון עת קיזזה את עלות התיקונים מדמי השכירות, לפי סעיף 9(ב) להסכם השכירות השני.

אשר על כן, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

אני מורה על סגירת תיק הוצל"פ 524673-07-18 וביטול כל ההליכים שננקטו במסגרתו.

הכונ"ר היתנגד לבקשה וטען, כי אין היא עומדת בתנאים הקבועים בדין, היות שהמבקש לא תמך אותה באסמכתא המאששת טענתו לסרוב המוסדות הבנקאיים להעניק לו אשראי או משכנתא נוכח הליכי פשיטת הרגל.

לדידו, במקרה דנא חובות המבקש נוצרו עקב הפרת הסכם זכיינות בעסק שניהל, ולא הוכח על ידו, כי נקט בהליך משפטי כלשהוא בגין אותה הפרה נטענת כנגד המפר.

בתגובה נוספת של הנאמנת מיום 12.3.2023 היא שבה על טענותיה והוסיפה, כי לא זו בלבד שיש לדחות בקשת המבקש לקבלת תעודה על פי סעיף 66 בפקודה, אלא שהגשת תביעה כספית לאחר סיום הליכי פשיטת הרגל מלמדת כי היתנהלותו נגועה בחוסר תום לב, שעה שהיה עליו לגלות כוונתו לנקוט בצעד זה לטובת פרעון חובותיו, ולא להמתין לסיום ההליך ולשלשל לכיסו הסכום שנפסק לזכותו תחת העברתו לקופת הנשייה.

בנדון דידן ראוי, כי נפנה גם להוראת סעיף 62(ב) בפקודה בה קבועה, בין השאר, סמכות בית המשפט למתן צו הפטר ולביטולו, ונקבע בה לאמור: "בית המשפט רשאי, בכפוף להוראות סעיפים 63 ו-64, ליתן צו הפטר, להתלות הפטר או להתנותו בתנאים שיש לקיימם לפני מתן ההפטר או לאחריו, לרבות תנאים לענין תשלומים שעל פושט הרגל לשלמם במשך תקופה שלא תעלה על ארבע שנים מיום מתן צו ההפטר, או, מטעמים מיוחדים שיירשמו, אף למשך תקופה ארוכה יותר; לא מילא פושט הרגל את התנאים שנקבעו – רשאי בית המשפט, מיזמתו, לבקשת הכונס הרישמי, הנאמן או לבקשת נושה של החייב, לבטל בכל עת את צו ההפטר". ובעניין תוצאת ההפטר נקבע בסעיף 69 בפקודה לאמור: "צו הפטר יפטור את החייב מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, חוץ מאלה..". מעיון בסעיף עולה, כי לבית המשפט מסורה למעשה הסמכות ליתן שלושה סוגים של הפטר: הפטר חלוט, הפטר מותלה, והפטר מותנה בתנאים, ובהמשך נקבע, כי לבית המשפט הסמכות להורות על ביטול ההפטר ככל שהתנאים שנקבעו על ידו לא מולאו.

...

הבקשה הוגשה על יסוד טענת המבקש, כי נכנס להליך פשיטת הרגל בתום לב לאחר שנפל קורבן, באופן בלתי צפוי, לבעל רשת, שגזל ממנו כספים ובעקבות זאת נקלע לחובות כספיים גבוהים, בעטיים נמנעה ממנו היכולת למלא התחייבותו לפתיחת עסק, איבד את כספי הפנסיה שחסך, וכיום אף נשללת ממנו האפשרות לקבל הלוואות ממוסדות בנקאיים ולרכוש דירה.

הכרעה לאחר שעיינתי בכל אשר מונח לפניי, באתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

על יסוד כל האמור לעיל מצאתי, כי המבקש אינו עומד בתנאים שהציב המחוקק בסעיף 66 בפקודה.

לפיכך, הבקשה נדחית.

על כן, וכפי שנקבע גם בפסקי הדין שניתנו בתביעת הבנק, אף אם קיימת קביעה כלשהיא בפסק הדין בעיניין השיקים בדבר הצורך להמשיך לתת מסגרת אשראי במהלך תקופה מסוימת, קביעה כזו אינה מהוה השתק פלוגתא בנוגע לשאלת העמדת החוב לפרעון מיידי.

אם כן, בתביעת הבנק הוכרע שהבנק היה רשאי להעמיד את יתרת החוב של החברה בחשבון לפרעון מיידי, ונוצר השתק פלוגתא בעיניין זה. גם לו נידרשתי לבחון שאלה זו בתביעה שלפניי, לא היה מקום לקבוע אחרת על בסיס הראיות בתיק.

...

מכאן שהתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם כדי לבסס תביעה בגין כאב וסבל, ועל כן תביעה זו נדחית.

סיכום והוצאות התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבע בגין שכר טרחת עורך דין סך של 75,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

היתנהלותו כאמור של הבנק גררה אחריה מחנק אשראים שנבע הן מן העובדה שהבנק לא נתן אשראים הולמים כנגד השיעבוד שנוצר לטובתו על אתם כלים, והן מן העובדה כי שיעבוד הכלים לטובת הבנק והתנגדותו לשיחרורם, סיכלו את יכולתה של התובעת לקבל אשראי מבנקים אחרים בתמורה לשיעבוד הכלים.

עוד נטען על ידה, כי בעת שחלק ניכר מנכסיה שועבד לטובת הבנק, הרי שפרעון מידי של חובותיה והתחייבויותיה לבנק היה מביא בהכרח לחיסולה על כל המשתמע מכך, והתובעת בודאי שלא הייתה מעוניינת בתוצאה מעין זו. טענה זו של התובעת הנה כבדת משקל וזו עשויה להשהות את מירוץ ההתיישנות, ככל שיעלה בידי התובעת להוכיח כי היא נימנעה מלהגיש תובענה זו בשל כך שהבנק הפעיל נגדה כוח כלכלי או ניצל את מצוקתה.

בהוראת הסעיף הנ"ל נקבע גם, בצורה מפורשת שאינה משתמעת לשני פנים, כי הבנק אינו מחויב לתת שירות שיש בו משום מתן אשראי ללקוח.

סיכום ממצה לאיזון הראוי בין האנטרס של הבנק לאנטרס של הלקוח המלווה בדוגמאות מהפסיקה מצוי בספרה של פלאטו-שנער, ובהאי לישנא: "כך נפסק שהבנק רשאי לסרב לבקשת לקוח להעניק אשראי, לחדש מסגרת אשראי או להגדילה ; הבנק רשאי גם לידרוש תוספת ביטחונות מלקוח שמצבו הכספי הורע, ולא – להקטין את מסגרת האשראי שלו או לבטלה; כן רשאי הבנק להפסיק את קו האשראי של הלקוח אם היתרחש מאורע המסכן את יכולת הפרעון של הלקוח; או להעמיד את חובות הלקוח לפרעון מיידי לאחר שהורע מצבו הכספי באופן רציני. בדומה, הבנק אינו מחויב לכבד שיקים של לקוח שאין בחשבונו כסוי. כשלקוח אינו מסוגל לפרוע את חובו לבנק, זכאי הבנק לממש את הנכסים ששועבדו להבטחת החוב, ואין בכוחה של חובת האמון למנוע זאת. בכל המצבים הללו נידרש איזון עדין בין האנטרס של הבנק לבין האנטרס של הלקוח. מכוח חובת האמון מצוה הבנק לשקול את האינטרסים של הלקוח ולהביא בחשבון את הפגיעות שלקוח עלול לספוג. אולם, הבנק אינו חייב לוותר לחלוטין על האנטרס האישי שלו למען האנטרס של הלקוח. מותר לבנק לנקוט צעדים האמורים לשמור על האנטרס שלו, כל עוד אין הוא מנצל לרעה את יתרון הכוח שלו". (ספרה של פלאטו-שנער, שם עמ' 110 – 111).

...

שאלת הנזק במאמר מוסגר אציין כי גם הייתי מגיעה למסקנה אחרת, ולא היא, הרי שבנסיבות העניין נדמה כי דין התביעה היה דחייה גם כך. ובמה דברים אמורים? בכתב תביעתה, בתצהירו של ריאד ובחוות הדעת שהוגשה מטעמה, טענה התובעת לנזקים שהבנק הסב לה כתוצאה מהתנהלותו כאמור.

אשר על כן, עולה כי נזקי התובעת כלל לא הוכחו, וגם מטעם זה יש לדחות את התביעה.

סוף דבר אני דוחה את התביעה על כל רכיביה.