תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין - סמכות עניינית

(בתביעה שכנגד) האם יש לבית משפט השלום, במסגרת תביעה לפירוק שתוף במקרקעין, סמכות עניינית לידון בתביעה שכנגד בה מבוקש להורות על ביטול רישום הזכויות של מי שמבקש את פירוק השתוף? זוהי השאלה העומדת להכרעה במסגרת החלטה זו. רקע התובעים הם אב ובניו, תושבי כפר ירכא, אשר רשומים, יחד עם הנתבעים, כבעלים במשותף בחלקה מס' 18 בגוש 18886 מאדמת הכפר (להלן: "החלקה" או "חלקה מס' 18").

...

למותר לציין כי מסקנה זו נכונה מקל וחומר ביחס לבקשת התובעים שכנגד לבטל את רישום הבעלות על שם התובעים ביחס לחלקות אחר, מלבד חלקה 18, כאשר התביעה לפירוק שיתוף נגעה אך ורק לחלקה 18.

סוף דבר אין לבית משפט זה סמכות להורות על ביטול בעלות התובעים במקרקעין מושא תביעת פירוק השיתוף.

פועל יוצא מהאמור הוא שאני מורה על מחיקת התביעה שכנגד (אציין כי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט אינו מחייב את בית המשפט נעדר הסמכות להעביר את התביעה לערכאה המוסמכת, דבר המקנה, כך סבורני, לבית המשפט אפשרות להורות על מחיקת תביעה בה אינו מוסמך לדון).

אין בידי להסכים עם עמדת ב"כ המבקשים לפיה פסה"ד שניתן בעיניין נורילי מהוה תקדים מנחה וכי "קיים פס"ד אחד ויחיד". אכן, טרם נקבעו מסמרות בביהמ"ש העליון בסוגיה המשפטית שלפני, כפי שציינתי גם בהחלטה שניתנה על ידי זה מכבר ברע"א 17862-01-17 אבנרי נ' חן ואיתי גינדי ישראל בע"מ (22.2.17) (להלן: "עניין גינדי") שעסקה גם היא בשאלת סמכות עניינית בתובענה לפירוק שתוף במקרקעין.

...

נקבע : (סעיף 6 להחלטה) "כידוע, המבחן הקובע את שאלת הסמכות הוא מבחן הסעד. בענייננו, מתבקש פירוק השיתוף. לכאורה – פירוק השיתוף בזכויות במקרקעין; אך בפועל – תוצאתו המעשית של הסעד תהיה פירוק השיתוף במקרקעין, קרי – שלמקרקעין נושא ההליך יהיו בעלים חדשים. כלומר: גם אם אין מדובר בזכויות רשומות, מהותו של ההליך ועיקרו – מתייחסים לסוגיית הבעלות במקרקעין, ותוצאת ההליך – חילופי בעלים. בנסיבות אלה, דומה כי הערכאה המתאימה לדון היא זו שלסמכותה מסר המחוקק את הדיון בפירוק השיתוף במקרקעין, קרי בית משפט השלום, ואני קובע כי בית משפט זה מוסמך עניינית לברר את התביעה". המבקשים טוענים בבקשת רשות ערעור כי בימ"ש קמא שגה בקביעתו כי בביהמ"ש המחוזי קיימות דעות שונות וכי קיימת מחלוקת פוסקים.

כאן המקום להדגיש כי קביעותיהם של השופט הנדל ושל השופט עמית – כמו גם החלטתי זו – ניתנו בדן יחיד ואינן מהוות הלכה מחייבת, בהתאם לסעיף 20 (ב) לחוק יסוד: השפיטה".

בנסיבות אלה, אני סבורה כי התשתית העובדתית מובילה למסקנה כי עסקינן בפירוק שיתוף במקרקעין.

לסיכום: לאור האמור לעיל, ניתנת למבקשים רשות לערער והערעור נדחה לגופו.

עד כה, ועל אף שכאמור ישנה פסיקה עניפה העוסקת בשאלת הסמכות העניינית לידון בתביעות בנוגע לזכויות לא רשומות במקרקעין, לא נעשתה איבחנה בין סוגי הזכויות שאינן רשומות, למרות השוני הניכר ביניהם, כשם שלא נעשתה איבחנה בין עילות התביעה השונות והסעדים השונים (הצהרה על בעלות, אכיפה או ביטול של הסכם מכר, מימוש מישכון, פירוק שתוף וכיוצ"ב), או איבחנה בין סמכותו המוגבלת של בית משפט השלום, לעומת סמכותו השיורית של בית המשפט המחוזי.

...

לאחר ששקלתי בדבר, אני סבורה שסיווג תביעה בגין זכויות לא רשומות במקרקעין כתביעה שעניינה מקרקעין יביא לתוצאה קלה יותר ליישום, ושני טעמים לדבר.

לסיכום אני דוחה את טענת הנתבעת בדבר העדר סמכות.

נוכח התנהלות הצדדים ממנה התרשמתי במהלך הדיון, נראה כי אין מנוס ממינוי כונס נכסים נייטרלי לניהול מכירת הדירה.

בכתב הגנתם ובדיון שנערך ביום 5.12.17 בפני כב' השופט גייפמן, טענו כאמור חלק מהנתבעים (הנתבעים 6-9 ו- 11 וכן הנתבעת 15) לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לידון בתביעה, בהיותה תביעה לפירוק שתוף במקרקעין, אשר הסמכות העניינית לידון בה, מסורה לבית משפט השלום.

...

רישום בפנקס המקרקעין כתכונה המאבחנת זכות קניין- בנוסף לתכונות כפי שנסקרו, ניתן להקשות גם באופן חזיתי – האם רישום בפועל הינו תנאי לקיומה של זכות קניינית ובמיוחד הדברים נכונים מקום בו במסגרת הדין נקבע כי בסופו של דבר זו תובא לרישום.

סבורני שעל הבעייתיות האמורה, ניתן להתגבר על דרך פרשנות בצמצום של פסק הדין בעניין קדמאני, באופן שתחולתו תהיה לאותן נסיבות בהן הזכויות העומדות לפרוק וחלוקה נובעות מחוק המקרקעין ועל פיו ואולם, לא תחול במקרה בו הזכויות נשוא החלוקה אין מקורן בחוק המקרקעין, שאז ניתן לראות גם במגרש תכנוני בגדר יחידת מקרקעין שהינה מושא לפירוק שיתוף בהתאם לחוק המקרקעין.

סוף דבר; משנקבע על ידי כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית המשפט השלום, הנני מורה – בהתאם להוראת סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט, על העברת הדיון בתביעה לבית משפט השלום בתל אביב.

בבקשת הסילוק על הסף טענה הנתבעת כי ככלל, דיון בתביעה לפירוק שתוף במקרקעין נתון לסמכות עניינית של בית משפט השלום ולא של בית המשפט המחוזי.

...

לאחר שבחנתי את הבקשות והתשובות, ואפשרתי לצדדים השלמת הטיעון באריכות בדיון בעל פה, ולאחר ששבתי ועיינתי בתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה לפיה: דין הבקשה לביטול צו המניעה להידחות על הסף; דין הבקשה לתיקון כתב ההגנה להידחות; וכפועל יוצא מכך דין הבקשה למתן פסק דין חלקי להתקבל, אם כי באופן חלקי בלבד.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסכום כולל של 1,170 ₪.

הבקשה למתן פסק דין חלקי - מתקבלת באופן חלקי.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 16,875 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.11.15 ועד היום; וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,510 ₪.