תביעה לפירוק שותפות במועדון ספורט

בתובענה זו מתעוררת שאלה מרכזית אחת והיא האם היתקיימו יחסי עובד - מעסיק בין התובע, שהוא מדריך ספורט ובין הנתבעת שהפעילה מועדון ספורט ופנאי.

רקע עובדתי הנתבעת (אשר ניתן כנגדה צו פירוק), הפעילה במועדים הרלוואנטיים מועדון ספורט ופנאי ברמת השרון (להלן - המועדון).

לאחר שנשלח מכתב באמצעות ב"כ, שפירא הודיע לתובע שלא להגיע יותר למועדון (עמוד 11 שורה 32 עד עמוד 12 שורה 7): "אחת הבנות שהיתה באה אחת לחצי שנה להכנס לקאנטרי באה ואמרו לה להכנס למשרד כי הצ'יפ מבוטל ושאלתי למה, אמרו לי במשרד שרק אני ואישתי. עילית אמרה שהיא מבטלת את יתר המינויים שמגיעים לי, ונכנסתי לשאול אותה למה היא עושה את זה, אני לא זוכר מה היא אמרה, אמרתי לה מה שהיה טוב לאבא שלך ולשותפים כל השנים, למה זה שונה היא אמרה ככה החלטתי אתה רוצה תתבע אותי. דברתי אחרי זה עם יוסי ויוסי אמר לי אני לא מתעסק עם זה ועילית מתעסקת עם זה ותעזוב אותי. פניתי לעורך הדין ושלחנו מכתב ולא דרשתי כסף ומה שביקשתי שמה שהיה טוב במשך השנים שימשך. בעקבות המכתב יוסי צלצל אליי לשאול אותי שלחת מכתב ואמרתי לו דברתי איתך ועם עילית ואז הוא אמר אל תבואי יותר למועדון ואני סוגר לך את החוג וזה הפיטורים שלי לאחר 30 שנה. " גרסה זו אמנם לא תוארה בתצהיר התובע, אך היא מתיישבת עם מכתבו של ב"כ התובע מיום 22.10.14.

...

מכאן שספק אם ראה עצמו ככזה בזמן אמת והדבר מתקשר למסקנה לפיה בין הצדדים לא היתה כוונה ליחסים משפטיים.

לאור כל האמור, התובע לא הוכיח כי התקיימו יחסי עובד - מעסיק בינו ובין הנתבעת.

סוף דבר - התביעה נדחית.

תקנה 22 עניינה בסכסוכים שפיפ"א מוסמכת לשמוע ולהכריע בהם, ובכללם סכסוכים בין שחקנים ומועדונים בנוגע לשמירה על היציבות החוזית בין השחקנים לקבוצותיהם – ובפרט באשר להנפקת ITC, סנקציות ספורטיביות או פצויי הפרה.

לגישתו – "כדי לשוות לאיזו שהיא זכות או תביעה את תכונותיה של 'זכות ראויה' הנכללת בהגדרת 'נכס', הרי שזכות זו או התביעה צריכות להתייחס... לזכות ברכוש (proprietary right), היינו לזכות שיכול אתה להעריכה בשווה כסף...". השופט י' כהן סבר כי משמעות המונח "זכות ראויה" במשפט האנגלי משתנה מעניין לעניין, אך בכל מקרה, ניתן לראות את הויתור על הזכות לתבוע פירוק החברה במסגרת העסקה הכוללת של מכירת מניותיה, ולכן ניתן לסווגה כ"זכות נכסית" (proprietary right).

בפסקי דין נוספים, שעסקו בחלופה של "עסקה בישראל" החייבת במע"מ, נקבע כי ויתור על שכירות שניתנה בגינו תמורה או קבלת חזקה ייחודית בדירה ששמשה לעסק כנגד תמורה עבור הפינוי – מהוים אף הם הקניית זכות החייבת במע"מ (ראו, בהתאמה: ע"א 243/86 המלבלב, שותפות רשומה לגידולים חקלאיים נ' מדינת ישראל, פ"ד מב(3) 547 (1988); ע"א 19/86 ישראל עזריאלי נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מג(3) 537 (1989)).

...

המסקנה המתגבשת היא כי הזכות להעסקת השחקן, שאת תמורתה שילמו המערערות במסגרת ההסכמים, יובאה על ידן לישראל.

הכרעה זו, שהיא בגדר מסקנה משפטית ביחס לדין הקיים, איננה מסתייגת או ממליצה על אפשרות לשינויו.

סוף דבר בסיומה של דרך, באתי לכלל מסקנה כי עסקינן בייבוא טובין המקים חבות של המערערות במע"מ. עוד סבורני כי אין בטענותיהן האחרות של המערערות כדי לשנות ממסקנה זו. לפיכך, אציע לחבריי לדחות את הערעור.

בנוסף לאמור לעיל, טען התובע כי במסגרת ההיתנגדות להליך פירוק החברה שהוגש על ידו, ומכוח צו שפוטי המתיר לעו"ד מרקס לעיין בכל ההליכים המשפטיים בהם נוטלת החברה חלק (צו מיום 11.11.13) התבררו מספר דברים: - התברר כי בשנים 2008- 2009 החברה השקיעה סכום של כ- 1,700,000 ש"ח בהקמת מסעדת "מול כרמל וים" ("המסעדה") במיתחם מועדון הספורט הוד הכרמל, ברחוב גרינבוים 18 בחיפה, אך השקעה זו לא נשאה פרי ובין המסעדה למועדון הספורט התגלעו מחלוקות והסכסוך ביניהם הועבר לבוררות ואף ניתן פסק בוררות בעיניין.

מלכה טען בכתב הגנתו, כי בנגוד לטענת התובע, ההסכם הראשון שנחתם ביניהם (ויתר ההסכמים שבאו לאחר מכן), לא היה הסכם השקעה, אלא שהתובע רכש 10% מחלקו של מלכה בשותפות עם החברה הפינית בפרויקט כפר הנופש (שותפות שבאותו מועד חולקה שווה בשווה בין מלכה והחברה הפינית), ומלכה היה רשאי לעשות בכספים כפי שראה לנכון, ובכל מקרה, בשום מקום בהסכמים לא רשום כי הסכומים שישלם התובע יועברו באופן בלעדי לפרויקט או לחברה.

[במאמר מוסגר אציין, כי קיומה של חברת "מסעדה מול כרמל וים בע"מ" התברר לי רק לאור כתב התביעה שהגישו שתי החברות יחד נגד מועדון הספורט (ת"א 32243-05-11- ת/17) ואיש מהצדדים לא טען דבר בעיניין זה. רואה אני לנכון להדגיש עניין זה, שכן זוהי דוגמה לכך שמלכה הקים חברה ריקה מתוכן והעביר כספים מאת החברה אליה] .

...

לאחר ששקלתי את טענות התובע לעניין זה, החלטתי לקבל את טענתו ולהעניק סעדים מכוח עילת הסרת הקיפוח.

סוף דבר בשים לב לכל האמור בפסק דיני, אני מקבל את התביעה בחלקה, ואני קובע כי ההסכמים בין התובע לבין מלכה ובין התובע לבין החברה מבוטלים, ועל החברה ומלכה, ביחד ולחוד, להשיב לתובע סך של 6,352,470 ש"ח, ועל התובע להשיב לחברה את מניותיו בה, וזאת תוך 30 יום.

כמו כן, אני מורה כי הכספים שנתפסו בצו המניעה הזמני בתביעה הנגזרת יוקפאו עד לפירוק החברה, ולא יעשו בהם כל פעולה.

פתח דבר: לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לייצר, להפיץ, לשווק, לפרסם, למכור או לעשות כל שימוש בכל מוצר, לרבות בבקבוקי יין הנושאים את השם "יקב כרם בן זמרה", אשר נחזים להיות בקבוקי יין של התובעים או בקבוקי יין הקשורים לתובעים.

בשנת 2003 הקימו התובע 1 והנתבע 1, יקב בשם "יקב בן זמרה". לאחר מספר חודשים פורקה השותפות.

איזון כל האינטרסים הללו מחייב נקיטת מידה רבה של זהירות בתהליך אישור סימני מסחר כראויים לרישום (ראו ע"א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע"מ נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, נט(1), 873, בעמ' 887-888 (להלן: "פרשת טוטו זהב")).

...

לאור המסקנה האמורה כי השם בו עושים הנתבעים שימוש דומה עד כדי סכנה להטעיית ציבור הלקוחות, בהתאם למבחן המשולש ומבחני המשנה הנוספים, ברור כי הנתבעים מפרים את סימן המסחר המוכר היטב של התובעים.

לפיכך, המסקנה היא כי הדמיון בין שני המכלולים עולה כדי דמיון מטעה, שאין להתירו.

התוצאה: לאור כלל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעים מפרים את סימן המסחר המוכר היטב של התובעים, ומעשיהם עולים כדי גניבת עין.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 5204-02-21 29 דצמבר 2022 לפני כבוד השופט הבכיר, אסף הראל נציגת ציבור (עובדים) - גב' עולא מוסא נציג ציבור (מעסיקים) - מר גרשון קציר התובע דוד לוי ע"י ב"כ: עו"ד ל' אסתר אסדו הנתבעת מועדון ספורט עצמה כרמיאל (ע"ר) ע"י ב"כ: עו"ד ז' ניסים פסק דין

בתחילה היתה כוונה לשלב את שני החוזים למסמך אחד, אולם היועץ המשפטי של עריית כרמיאל הבהיר כי הערייה לא יכולה להיות שותפה להחלטה על העסקה של עובד בגוף אחר.

שנית, מהראיות והמוסכמות עולה שבתקופה שקדמה לפיטורי התובע, פעלה מכבי כלנית כדי לקיים את הסכם המיזוג: היא החליטה בחודש 8/20 על פירוקה מרצון ובחודש 7/20 ניתנה החלטת איגוד הכדורסל בישראל על מיזוגן של קבוצות הכדורסל בעקבות בקשה שהוגשה לאיגוד על ידי התובע (נספח ה' לכתב ההגנה; עדות התובע בעמוד 15 לפרוטוקול שורות 5-10).

הנתונים מוצגים בטבלה: פיצוי תקופה חודשי עבודה שכר לתקופה (ש"ח) שיעור הפקדות לפנסיה בגין חלק המעסיק לתגמולים סה"כ גובה הפקדות שהיה על הנתבעת להפקיד לפנסיה פיצוי מתוך שכר לפי תלושי שכר 6-9/20 4 12,000 6.5% 780.0 פיצוי מתוך פיצוי אובדן שכר עבודה שנפסק 10/20-5/23 32 96,000 6.5% 6,240.0 סה"כ לתשלום 7,020.0 לאור האמור לעיל, על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 7,020 ש"ח בשל אי הפקדה של חלק מעסיק לתגמולים בביטוח פנסיוני, וזה מלוא הסכום שנתבע.

...

יש לדחות את התביעה ברכיב זה. ראשית, התובע לא הציג פירוט הנוגע לחישוב הסכום.

דחית יתר טענות הנתבעת לא מצאנו ממש ביתר טענות הנתבעת.

לאור זאת, נדחית טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בענין זה. סיכום לאור כל האמור לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע תוך 60 ימים מעת שיומצא לנתבעת פסק הדין את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הפסדי שכר - בסך 96,937.5 ש"ח בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 22.9.20.