תביעה לפיצויים על פיטורים שלא כדין בטענת הריון

התובעת הגישה תביעתה לבית הדין ובמסגרתה תבעה פיצוי בגין פיטורים בנגוד לחוק שויון ההזדמנויות בעבודה (נזק לא ממוני 50,000 ₪; נזק ממוני 53,416 ₪), פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (36,300 ₪), פיצוי בגין עוגמת נפש (50,000 ₪) ופצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד (5,000 ₪).

היתנהלות הנתבעים שקדמה להעסקת התובעת נעשתה שלא בתום לב. בסיכומיה ויתרה התובעת על תביעתה לפצוי בגין הנזק הממוני שניגרם לה והעמידה תביעתה על פיצוי לא ממוני בלבד.

בהצטרף האמור לכך שהתרשמתי כי הנתבעים לא היו מעוניינים בהעסקת התובעת מלכתחילה בשל הריונה וכי בכל מהלך העסקת התובעת נקטו הנתבעים ביד קשה עם התובעת ולא נעשה נסיון אמיתי לשלבה בעבודה, מצאתי כי התובעת זכאית לפצוי בגין פיטורים שלא כדין כנתבע על ידה בסך של 12,100 ₪.

...

סיון העידה כי בין הצדדים החל ויכוח שבהמשכו "התנפלה" התובעת והחלה לצעוק על סיון והאינטרקציה עלתה לטונים גבוהים, התובעת סירבה להקשיב לה ולקבל את הערותיה ואף פנתה לעובדת אחרת ואמרה לה "מה היא חושבת לעצמה" ואז החליטה סיון שאין מנוס מלהזמין את התובעת לשימוע לקראת פיטורים.

בענייננו, לא מצאתי כי התקיימו התנאים החריגים והקיצוניים המצדיקים פסיקת פיצוי נפרד בשל עוגמת נפש ודין טענה זו - להידחות.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, ישלמו הנתבעים לתובעת כדלקמן: פיצוי בגין הפרת חובת תום הלב במשא ומתן ובכריתת חוזה בסך של 20,000 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 12,100 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך של 2,000 ₪.

מונחת לפנינו תביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, אפליה על רקע הריון מכוח חוק שויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שויון הזדמנויות בעבודה"), זכויות סוציאליות שונות ופצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד.

פיצוי ממוני ולא ממוני בהסתמך על חוק שויון הזדמנויות התובעת טענה לפיצויים בשל פיטוריה על רקע הריונה, ונסמכה לעניין זה על חוק שויון הזדמנויות בעבודה.

...

אשר על כן הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים בסך 5,624 ₪.

אנו סבורים כי דבריה של גב' ז'קלין, כפי שצוטטו על ידי התובעת עצמה, אינם מוכיחים חד משמעית כי הביעה אי שביעות רצון לגבי היריון התובעת עד כדי קבלת החלטה לסיים העסקתה.

לדבריו – "אם התובעת הודיעה לי אם ב- 10.6 היא בהריון ואסור לפטרה, אז למה היא שלחה לי הודעה נוספת ביום 27.6?"[footnoteRef:41] חנן סיפר את הדברים הבאים – [41: עמ' 6 לפרוט' ש' 15-14] " כשראינו שהתובעת לא מגיעה, אמא שלי דיברה איתה וניסתה להגיד לה לחזור לעבודה ואולי ויש שיחה מוקלטת איתה. אחרי כ-5 ימים, שלא הייתי מודע לסיפור הזה, פגשתי אותה במקרה בביטוח לאומי. שאלתי אותה מה קרה והיא אמרה שהיא צריכה מכתב, כעסה והלכה. אמרתי לה בהודעות ווטסאפ שאף אחד לא פיטר אותה ועומר הוא היחיד שיכול לפטר אותה. זו אישה שהיתה חלק מהמשפחה, אנו מקום קטן. בעלה של אמא שלי מוציא את ילדיה מהגן אז אף אחד לא רצה להרע לה, בטח לא כשהיא בהריון."[footnoteRef:42] [42: עמ' 5, ש' 27 ואיללך] למותר לציין, כי אילו תבעה התובעת זכויות מכוח חוק עבודת נשים, אפשר והייתה זכאית לפיצוי בגין אובדן הכנסה וזכויות שונות לאור הוראות החוק, אולם התובעת לא עשתה כן ואין באפשרותנו לתת סעד מכוח חוק זה. משכך, אנו קובעים כי הפיטורים אינם קשורים להיריון התובעת ומשכך, הנתבעת לא הפרה את חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ואין התובעת זכאית לפיצוי מכוח חוק זה. לסיכום על הנתבעת לשלם לתובעת סך 21,867 ₪ כדלקמן: פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 7,000 ₪; השבת ניכויי עובד וחוסר בהפרשות לתגמולים בסך 3,393 ₪; פיצויי פיטורים בסך 5,624 ₪; תמורת הודעה מוקדמת בסך 3,850 ₪; פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 2,000 ₪; אנו דוחים את התביעה לתשלום דמי הבראה ופיצוי בגין אפליה על רקע הריון.

לפנינו תביעה לתשלום פיצויים על רקע ובמהלך היריון, בנגוד לחוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1998 (חוק שויון הזדמנויות) ולחוק עבודת נשים, התשי"ד-1954 (חוק עבודת נשים).

להלן הצעות הפשרה של התובעת: ההצעה הראשונה – "להשיב את מרשתי למקום העבודה לאלתר ולפצות אותה בסכום השווה לשכר ונלוות לתקופה מיום 31.10.18 עד למועד החזרתה למקום העבודה"; ההצעה השנייה – "לשלם למרשתי פיצוי בסכום של 75,000 ₪ בגין פיטוריה שלא כדין בתקופה אסורה וללא היתר". התובעת הקציבה למקסימוס 7 ימים לענות למכתב.

לנתבעת היו טענות רבות שהיו עשויות להקנות לה היתר פיטורים רטרואקטיבי – העובדה שהתובעת הודיעה על ההיריון חודשיים לאחר הפיטורים ולא במעמד הפיטורים או בסמוך אליהם; העובדה שהתובעת פנתה במכתב פורמאלי ערוך ע"י עורך דין, רווי האשמות, במקום לפנות באופן אישי; העובדה שהתובעת הציבה בתוך המכתב תנאים – להשיבה לעבודה תוך פיצוי רטרואקטיבי או לא להשיבה ולשלם פיצוי בסך 75,000 ₪, במקום לבקש לחזור לעבודה ללא הצבת תנאים; העובדה שהיא שאלה את התובעת אם היא בהיריון, אך התובעת הכחישה זאת, הסתירה באופן אקטיבי את ההיריון ולא אמרה דבר על ההיריון גם במעמד ההודעה על הפיטורים; העובדה שהפיטורים נעשו על רקע שיקולים עניניים; והטענה שבמהלך החודשיים שעברו כבר נקלטה עובדת חדשה.

...

אלא שלטענת התובעת השותפה ביקשה ממנה לא להודיע למר בבילה וגב' כהן על האיחור עד חזרתם לישראל כדי "לא להציק להם".[footnoteRef:35] ממכלול הדברים והתרשמותנו מעדויות הצדדים אנו מקבלים את עיקרי הגרסה שהציג מר בבילה, על אף הקשיים הכרוכים בה והיותה גרסה כבושה, שכן היא מתיישבת עם עדותה הכבושה של התובעת בעניין.

] לאור כל האמור, התביעה לפיצוי עקב אי עריכת שימוע כדין נדחית.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים הבאים: הפסדי השתכרות בסך 32,715 ₪.

התובעת העמידה את תביעותיה בגין נסיבות הפיטורים על חלף הודעה מוקדמת בסך של 1,237 ₪ ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין בהיעדר שימוע בסך של 8,500 ₪.

משקבענו לעיל כי לא נפל פגם בפיטורי התובעת בעת הריונה, אין התובעת זכאית לתשלום זכויות עד לתום התקופה המוגנת ודין תביעותיה לדמי הבראה, פצויי פיטורים ופדיון חופשה הנובעות מאיסור הפיטורים בתקופה המוגנת – להדחות.

...

אחרית דבר על יסוד כל האמור, הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 8,000 ₪ אשר יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.7.19 ועד לתשלום המלא בפועל.

תביעות התובעת לתשלום פיצוי ממוני ולא ממוני מכח חוק עבודת נשים וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה - נדחות.

לפנים משורת הדין, אנו מעמידים את שיעור ההוצאות שתשלם התובעת לנתבעת על הסך של 2,000 ₪ בלבד.

על כן, התובעת דרשה בתביעתה פיצוי בגין אובדן שכר לפי שיעור של 150% עד לתום התקופה המוגנת, אובדן תנאים סוצאליים, תשלומי ביטוח לאומי ומס בריאות החל ממועד הפיטורים ועד לתום התקופה המוגנת, פיצוי פיטורים בגובה של 12 משכורות, הודעה מוקדמת, פיצוי על העידר שימוע כדין, ופצוי לפי סעיפים 13א(ב)(1) ו-13א(א)(1) לחוק עבודת נשים.

על כן, התובעת ביקשה לקבל מן הנתבעת פיצוי מלא לפי חוק עבודת נשים – 12 משכורות בגין פיצוי על פיטורים שלא כדין, פיצוי על אי עריכת שימוע ויתר הסעדים המגיעים לה בגין התקופה המוגנת.

           (ה)  (1)   לא יפטר מעסיק עובדת העוברת טפולי הפריה חוץ גופית או עובד או עובדת העוברים טפולי פוריות בימי היעדרם מעבודה לפי סעיף 7(ג)(4) או (ג1), לפי הענין, או במשך תקופה של 150 ימים לאחר תום ימי ההעדרות כאמור, אלא בהיתר מאת שר התעשייה המסחר והתעסוקה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר עם העדרות כאמור או עם טיפולים כאמור; הוראת סעיף קטן זה תחול לגבי עובד או עובדת העוברים טיפולים כאמור בפיסקה זו לקראת שתי לידות לכל היותר, בתקופת העסקתם אצל אותו מעסיק או באותו מקום עבודה, ואם עברו טיפולים כאמור לקראת הולדת ילדים מבני זוג קודמים – גם לקראת שתי לידות עם בן הזוג הנוכחי; בהתאם להוראות הדין חל איסור על פיטוריה של עובדת הן בזמן שבו היא בהריון, והן בזמן שבו היא עוברת טפולי פוריות, אלא בהיתר של ממונה על עבודת נשים כנדרש בחוק.

...

הסיבה לסיום העבודה של התובעת אנו מקבלים את טענת הנתבעת שלפיה חוק השוויון לא יחול על ענייננו נוכח מספר העובדים של הנתבעת שהוא פחות משישה (הצהרת הנתבעת בנקודה זו לא נסתרה).

לסיכום על כן, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן: סך של 99,000 ₪ בגין פיצוי על אבדן שכר, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.20 ועד ליום התשלום בפועל.