תביעה לפיצויים על פי חוק האחריות למוצרים פגומים

אשר לנתבע 3- התובעת טענה בכתב התביעה כי יש לראות בה כצרכנית המוצר הפגום שסופק על ידי הנתבע 3 ומשכך יש לחייב את הנתבע 3 בפצוי התובעת בהתאם לסעיף 3 לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם 1980 (להלן: חוק המוצרים הפגומים).

בכל הנוגע לנתבע 3 נראה כי אחריותו על פי חוק המוצרים הפגומים ברורה ומתחייבת.

...

בהתאם לאמור לעיל, הנתבעים ישלמו לתובעת פיצוי בסך 691,658 ₪.

בנסיבות אלו אני קובעת כי דין הודעת צד ג' להתקבל.

סיכום בתביעה הנזיקית, אני קובעת כדלקמן: הנתבעים 1, 3, ו- 4 ישלמו לתובעת מס' 1, ביחד ולחוד, פיצוי כספי בסך של 691,658 ₪.

התובע טען בסיכומיו להיפוך נטל הראיה על פי סע' 2 לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם-1980 (להלן: "החוק") והן לפי סע' 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") התובע טען, כי עסקינן במוצר פגום, כמשמעותו בסע' 3(א) ו-3(ב) לחוק, וכי הנתבעות לא הרימו את הנטל להוכיח כי הדיסק לא היה פגום.

9.2 סע'2(א) לחוק קובע כדלקמן: "יצרן חייב לפצות את מי שניגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר (להלן - הנפגע), ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן." 9.3 סע' 3 לחוק קובע: "(א) מוצר הוא פגום בכל אחת מאלה:

(1) הפגם שגרם לנזק נוצר אחרי שהמוצר יצא משליטתו; הוכיח היצרן שהמוצר המסויים עבר בדיקות בטיחות סבירות לפני שיצא משליטתו, חזקה שהנזק נגרם לנפגע על ידי פגם שנוצר לאחר מכן" הנתבעת לא טענה ולא הוכיחה כי הדיסק נשוא התביעה נבדק לאחר ייצורו ועובר לאריזתו בקופסה.

...

9.6 סע' 3(ב) - האם נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם המסקנה כי הדיסק היה פגום מאשר עם המסקנה כי היה תקין? אין מחלוקת בין הצדדים כי הדיסק נשוא התביעה יוצר ונמכר ע"י הנתבעת לצורך שימוש בעבודות חיתוך חומרים קשים, אפילו יותר מן הפח המגלוון בעובי 0.5 מ"מ אשר אותו חתך התובע בעת התאונה (עמ' 14 ש' 4,5).

לסיכום: נזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 506,248 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר -                                     1,059 ₪ הפסד שכר לעתיד -                                       305,189 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד -                                              70,000 ₪ הוצאות לעבר ולעתיד -                                                   30,000 ₪ כאב וסבל -                                                                     100,000 ₪ _____________________ 506,248 ₪ לאחר ניכוי אשם תורם בשיעור של 30%                          354,374 ₪ תקבולי מל"ל, לפי חוו"ד אקטוארית 517,940 ₪ יוצא, כי התביעה נבלעת בתקבולי המל"ל והתובע זכאי אם כך ל-25% מנזקו, דהיינו לסך 88,593 ₪.

אשר על כן, הנתבעות תשלמנה לתובע 1 פיצוי בסך של 88,593 ₪ בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 21,000 ש"ח, אגרה ויתרת האגרה השנייה.

הנתבעות תשלמנה לתובע 2 (מל"ל) סך 362,558 ₪ (70%), שכר-טרחת עו"ד בסך של 53,000 ש"ח, אגרה ויתרת האגרה השנייה.

רקע עניינה של התביעה שלפניי הוא תביעת רשלנות רפואית ודרישה לפצויי התובע בגין ניזקי היתמכרות לתרופה נוגדת כאב בשם "אוקסיקונטין", אשר על פי כתב התביעה נרשמה וסופקה לתובע ע"י רופאי הנתבעת 2 כ"קו ראשון" לטפול בכאבים, באופן תדיר, במינון יתר וללא כל בקרה ובנגוד לנוהל משרד הבריאות ביחס למתן מירשם לתרופה הנ"ל, במשך שנים רבות החל מיולי 2013 ועד לינואר 2018, דבר אשר גרם להתמכרותו הקשה לתרופה ולמצבו הרפואי והנפשי בעקבות זאת.

לעניין זה, מוסיפה הנתבעת 2 וטוענת כי סעיף 8 לחוק הפלת"ד משמש בבחינת חסם מהותי בין התובע לבית החולים, כשולל מן הנפגע אשר לו עילת תביעה לפי חוק הפלת"ד כל עילה אחרת על פי פקודת הנזיקין, נגד האחראים על הטיפול הרפואי שהוביל להחמרת הנזק.

עוד במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה ביקש התובע להוסיף עילות תביעה נוספות כנגד הנתבעת 1 (עילות של מיטרד לציבור לפי סע' 42 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] ובהתאם לסעיף 2(א) לחוק האחריות למוצרים פגומים, התש"מ-1980 כנגד הנתבעת 1) ועילה נוספת בגין הפרת חוזה בנגוד לסעיף 39 לחוק החוזים (כללי), התשל"ג-1973 כנגד הנתבעות 1 ו-2.

...

מן הפרט אל הכלל לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לקבל את הבקשה לתיקון כתב התביעה לעניין מועד מתן המרשם לאוקסיקונטין- 1/2015.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.

הבקשה לסילוק על הסף מחמת התיישנות נדחית.

עילות התביעה על-פיהן הוגשה התובענה האישית ובקשת האישור היו כדלקמן: המשיבה הטעיתה את הצרכנים והפרה את סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א- 1981 ("חוק הגנת הצרכן"); הפרה את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 4א(1) לחוק הגנת הצרכן; התרשלה ולא עמדה בחובת הזהירות המוטלת עליה, על-פי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב]; הפרה את סעיף 13 לפקודת בריאות הציבור (מזון) [נוסח חדש], תשמ"ג-1983; הפרה את חובותיה בהתאם לסעיף 2 לצוו הפיקוח על מצרכים ושירותים (איכות מזון), תשי"ח – 1958; סיפקה מוצר פגום כהגדרתו בסעיף 3 לחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם – 1980; התעשרה שלא כדין ממכירת המוצר, כאמור בסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979; הפרה את חובתה להתנהל בתום לב במשא ומתן כאמור בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973; הפרה את סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968; הפרה את סעיפים 5 ו-6 לחוק הגנה על בריאות הציבור (מזון), תשע"ו – 2015; וכן הפרה את נהלי משרד הבריאות בעיניין יבוא מזון.

בשל ההפרות והנזקים האמורים, הסעדים שהתבקשו במסגרת בקשת האישור היו כמפורט: צו עשה להורות למשיבה לאסוף את כל המוצרים הנגועים מרשתות השיווק, מהחנויות ואף מהצרכנים עצמם; צו עשה להורות למשיבה לפעול בכל דרך שהיא על מנת לשנות את נהלי הייבוא שלה, בכך תבטיח כי המוצרים המיובאים על ידה, לא יהיו נגועים בעובש או בכל פגם אחר; פסיקת פיצוי בגין הנזק האישי שניגרם למבקש בסך 58 ₪ ופסיקת פיצוי עד סך 2,500,000 ₪ לחברי הקבוצה, בגין הנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהפרותיה של המשיבה.

...

סוף דבר אני מאשר את בקשת ההסתלקות.

בהתאם לכך, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית תימחק; כמו כן נדחית בזאת תביעתו האישית של המבקש כנגד המשיבה.

בנסיבות העניין ומהטעמים המפורטים לעיל, לא מצאתי מקום להורות על איתור מייצגים חלופיים כאמור בסעיף 16(ד)(1) לחוק.

לחילופין, עותר התובע להורות על החלפת האופנוע באופנוע חדש (אפס ק"מ), מאותו דגם ואותו סוג; להורות על ביטול החוזה מחמת הטעה ואי גילוי נאות; להורות על פיצוי כספי בגין ירידת ערך שנגרמה עקב פגם בייצור ועל פיצוי כספי בגין עגמת הנפש שנגרמה לו (פיצוי אותו חילק התובע לרכיבים שונים, בסך כולל של 35,000 ₪), ועל פיצוי בגין היעדרות מעבודה ואבדן הכנסה (8,000 ₪), בגין עלות השכרת רכב חלופי (4,000 ₪), בגין אובדן ערך כספי (10,000 ₪) ובשל התרשלות הנתבעות (20,000 ₪).

הנתבעות הזכירו את הנטען בכתב ההגנה, כי הוראות חוק האחריות למוצרים פגומים לא חלות על המקרה דנן (שחל על מקרים בהם נגרם נזק גוף שלא היה במקרה דנן), וגם לו היה חל – היה על התובע להוכיח כי המוצר היה פגום שעה שעזב את שערי מיפעל היצרן, ולהוכיח כי הנזק שניגרם, ככל שניגרם, מקורו באותו פגם.

הנתבעות הדגישו כי קיימו את אחריותן וחובתן החוזית על פי הוראות כל דין (והזכירו האמור לעניין הרכב החלופי) – כך שהתובע לא זכאי למי מהסעדים אותם תבע.

...

מבלי להלאות את הקורא ייאמר כי טעמי הנתבעות מקובלים עלי, ולא שוכנעתי כי עלה בידי התובע להוכיח את הסיבה לתקלה שהיתה באופנוע ואת הזיקה בינה לבין רשלנות נטענת של הנתבעות.

לא מצאתי כי עלה בידי התובע להראות מדוע יועבר נטל הראיה וההוכחה אל הנתבעות – בשים לב לאמור לעיל, על ידי הנתבעות, באשר להוראות חוק האחריות למוצרים פגומים והאמור בו ביחס לנזקי גוף, וכאשר לא נמצא כי מתקיימות הוראות 41 לפקודת הנזיקין (לא מצאתי לקבל טענה כאילו לתובע לא היתה ידיעה ולא היתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה שהביא לנזק – כאשר הוא שהשתמש באופנוע במועד האירוע ובחודשים שקדמו לו; אין לקבל את הטענה כאילו הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבעות היתה שליטה מלאה בו, וכי מתיישבת יותר המסקנה שאירוע המקרה שגרם לנזק נבע מכך שהנתבעות לא נקטו זהירות סבירה).

לאור כל האמור, נדחית התביעה.